ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהו הגיל האידיאלי לנישואין? ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי נישואין וזוגיות לקראת הנישואין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ז

מהו הגיל האידיאלי לנישואין?


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

הרב איתן אייזמן - בעיתו ובזמנו
בבואנו לדון בשאלה חשובה זו, חשוב שנזכור שלושה כללים:
א. יש מצווה להתחתן. ב. חובה לקיים את כל המצוות ובכללם, כמובן, גם את מצוות החתונה.
ג. אי אפשר לקיים מצווה זו בלחץ. כל אחד ואחת צריך למצוא בסבלנות ובנינוחות את בן/בת הזוג המתאים לו, ואם טוב להם והם מתאימים, שיתחתנו.

לפיכך, מי שמצא את בן זוגו בגיל צעיר, מפני שהוא מרגיש שכך טוב ומתאים לו, ואין הדבר נובע מלחץ חברתי או לחץ אחר, יכול הוא להתחתן. וכן להיפך, מי שמרגיש שנישואין בגיל צעיר אינם מתאימים לאישיותו, וברצונו להמתין לגיל מבוגר יותר, מותר לו להמתין. לא צריך לדחוף את כולם לנישואין בגיל מבוגר, מפני שהמתנה זו עלולה לעיתים "לתקוע" את האדם, אך גם לא צריך להלחיץ את כולם להתחתן צעירים, מפני שיש אנשים שאינם בשלים לנישואין בגילאים אלו. ממילא, במרחב אותו הצבנו, ניתן לומר, שגילאי 24 - 18 הם הגילאים האידיאליים.

אמנם, אצל הבנים מתווסף לנושא ההתאמה והבשלות גם השיקול של לימוד התורה, אך גם שיקול זה בנוי בעיקרו על ההתאמה האישית. ישנם אנשים שלאחר החתונה טרדות שונות מפריעות אותם מהלימוד, אך לעומתם ישנם כאלו שדווקא אחרי החתונה לומדים טוב יותר, מפני שהם רגועים, שקטים ושמחים בילדיהם. כל אחד והאופי שלו. כמובן, שבגיל 16 הבחור לא צריך לחשוב על חתונה, אך מי שבשל והדבר מתאים לו יכול להתחתן גם בגיל 18.

חשוב להוסיף - כחברה, מוטל עלינו להקים מסגרות מתאימות, שיסייעו לזוגות הצעירים בבנייה נכונה של הקשר הזוגי מתוך רוחב דעת. עלינו לקיים הרצאות וסדנאות הדרכה בנושאים אלו, ולהקים פורומים של רבנים ומומחים שיתנו מענה בנושאים אלו. לא תמיד ההורים יודעים לעזור בנושאים אלו, וחשוב שנקרין לדור הצעיר, שאפשר להעלות בעיות בקשר הזוגי גם לאחר הנישואין, על מנת שיבואו על פתרונם.

הרב יהושע שפירא - ההקדמה יפה מן האיחור
ראשית, השאלה הזו מטעה, מפני שהיא מניחה שכל הבנים והבנות צריכים להתחתן באותו גיל, אך האמת היא שגיל הנישואין האידיאלי משתנה מאדם לאדם, ונקבע על פי דמותו וזהותו הייחודית של כל אחד, וצריך הדרכה אישית בנושא. בכל זאת, יש מקום לתת הדרכה לכלל, בתנאי שנוהגים על פיה רק בשילוב בחינה מעמיקה ויסודית של מצבו הייחודי של כל פרט.

בשולחן ערוך נפסק להלכה, שבגיל 18 מוטל על האדם לקיים את המצווה להקים משפחה. יש בהלכה זו כמה עניינים - הן מצד הטהרה והקדושה, הן מצד חיוב פרייה ורבייה, והן מצד ששלמות המציאות האנושית מתקיימת רק בזוג. בדרכו של השולחן ערוך צעדו להלכה גם האחרונים, אולם אחרוני האחרונים כתבו שבדורותינו לא כולם חייבים להתחתן מוקדם, והדבר תלוי במנהגים שונים ובעדות שונות, וכן בשיקולים רבים ומגוונים.

אחרי שקלול הדעות והסברות השונות בעניין, אנו נוטים להדריך באופן כללי להתחתן בגיל מוקדם, לאו דווקא בגיל 18, אך גם לא להפליג ממנו יתר על המידה, וזאת מכמה סיבות:

א. הטהרה - נישואין בגיל צעיר מוסיפים לצניעות, לטהרה ולקדושה בישראל, והדבר חשוב במיוחד בדורנו שהדור כל כך פרוץ בכך.
ב. הרווקות המבוגרת - מגיפה של ממש פוגעת בנו בדמותה של תופעת הרווקות המבוגרת, שהולכת וגדלה, מכבידה וממררת את חייהם של אנשים רבים, וגודעת חלקים נכבדים מהמשך הגידול של עם ישראל. כחברה, עלינו לטפל טיפול עומק בתופעה זו. הקריאה להצעיר את גיל הנישואין, היא חלק חשוב מהטיפול בתופעה זו, מפני שככל שגיל האדם עולה, נכונותו להתחתן פוחתת והולכת, וקשה לו יותר ליצור כימיה עם בן המין השני.

אמנם, יחד עם הסיבות שהבאנו לנישואין בגיל צעיר, ישנם מבחינה הלכתית גם שיקולים הפוכים לאיחור גיל הנישואין - "ילמד תורה ואחר כך ישא אישה", הכשרה לחיים ובניית היכולת לפרנס משפחה, ועלינו להתחשב גם בנתונים אלו כחלק ממכלול המחשבות בנושא. אולם, בשורה התחתונה, אנו נוטים לומר, שאחרי כל השיקולים הללו - בדורותינו עלינו לקיים את ההלכה כפשוטה, וההקדמה יפה מן האיחור.

הרב נריה גוטל - מגוון שיקולים

שונה היא מצות פריה ורביה מיתר מצוות שבתורה. בעוד שבכל התורה כולה אדם מתחייב בגיל י"ג לזכר ובגיל י"ב לנקבה, הרי על מצווה זו אמרו כבר התנאים (מסכת אבות ה' כ"א) "בן שמונה עשרה - ולא שלוש עשרה - לחופה". נכון הוא שהטור והמחבר כתבו (אבן העזר סימן א') כי: "המקדים לישא בן י"ג מצווה מן המובחר", אך פוק חזי מאי עמא דבר: לא י"ג וגם לא י"ח, ודאי לא י"ז של הרמב"ם (הלכות אישות ט"ו ב'), ובדרך כלל גם לא כ' ואפילו לא כ"א, וזאת למרות המלצתו של רב חסדא (מסכת קדושין דף כ"ט) על נשואין בגילאי ארבע עשרה - שש עשרה. עובדה היא כי זה עשרות ומאות בשנים שרבים מבני ישראל, צורבים ותלמידי חכמים יראי שמים, אינם נוהגים כך, לא הם ולא בניהם. אדרבה, מן המפורסמות שבישיבות הליטאיות של מאת השנים האחרונות, איחור הנישואין היה מעשה שבשגרה. על דיון המחבר והרמ"א ביחס לכפיית מי שהגיע לעשרים ועדיין לא נישא (שולחן ערוך שם), בכלל אין על מה לדבר.

והרי זה ממש מתמיה - מה פישרה של חריגה זו מכל התורה כולה, שלא חייבוה עד גיל מאוחר, ומצאנו רבים, גדולים וטובים, שדחוה למצווה זו הרבה!

ברור לחלוטין, שירדה בזה תורה לסוף דעתו ואורח חייו של אדם, ומקדמת דנא השכילה להשתית הלכה זו על בשלות פיסיולוגית ופסיכולוגית המתאימה להקמת בית בישראל, ורוב בני י"ג מעולם לא התאימו לכך. כבר החיד"א (ברכי יוסף אבן העזר א, סק"ז - משם רבנו יונה) העיר שאותה המלצת טור ומחבר להקדים נישואין לגיל י"ג אינה תקיפה בעת הזאת: "בדורות אלו נחלשו הטבעים ונשתנו הדורות ואין להיזהר בזה להקדים ולישא בן י"ג". בדרך שונה קימעא הילך ה'בית יוסף' עצמו, אשר ערך הבחנה בין מקומות: גיל י"ג אמור רק "בארצותיהם החמות, אבל אנו אין לנו אלא דברי המשנה - בן י"ח לחופה". בספר בירור הלכה (אבן העזר עמ' י"ד) הוסיף והחיל זאת לא רק על בנים אלא גם על גיל נישואי הבנות: "... בזמנינו שנחלשו הטבעים ונשתנו הדורות, אין להיזהר ולהקדים כל כך...". אמור מעתה, מאז ומעולם שאלת גיל הנישואין לא הייתה מנותקת מהקשרים רחבים של אדם, מקום וחברה ונבחנה על רקע מציאותי-עכשווי.

כך בעבר וכך גם כיום. עולמנו שונה באופן דרמטי מזה שנהג "אתמול" ובוודאי "שלשום". ההשכלה והמקצוע תופסים היום מקום אחר לגמרי מזה שהם תפסו אצל הקדמונים, וכך גם משך החיים הממוצע, גיל הנישואין האוניברסלי ועוד. מנתונים אלה אין להתעלם, אם כי באותה מידה אין להתעלם משיקולים נוספים כגילאי פריון, דמוגרפיה ויצר לב האדם.

המתח שבין השיקולים הסותרים אינו יכול להוביל להכרעה אחידה. זוהי עוד אחת מהסוגיות עליהן נכון לומר שאסור לקבוע בהן מסמרות אחידים וזהים, ו"כשם שאין פרצופיהן...". אינו דומה אורח נשים לאורח גברים, זה של בני ישיבה גבוהה לזה של חיילים ועוד. הניסיון גם מלמד - למשל - כי לנשים, מחד גיסא נישואין לפני התחלת לימודים מקצועיים אינם קלים כלל ועיקר, ומאידך גיסא המתנה עד סיומם המלא אינה רצויה. לגברים, מחד גיסא עשיית שירות צבאי ממושך כנשוי אינה פשוטה, ומאידך גיסא המתנה עד סיום שירות צבאי ארוך במיוחד גם היא בעייתית. ועוד לא הזכרנו שאישה אינה חייבת במצות פריה ורביה - אם כי "יש לה מצווה" (ר"ן קדושין על הרי"ף דף ט"ז), ועם זאת דרכו של עולם שעל פי רוב נשים נישאות בגיל צעיר יותר מגברים.

סוף דבר: מצד אחד, מנוי וגמור על הפוסקים כי לא ניתן היום לאמץ כמות שהיא, לא את המלצת הטור והמחבר ולא את המלצת רב חסדא ולהקדים ביותר. מצד שני, אימוץ נורמות פוסט-מודרניות עכשוויות הדוגלות לכתחילה בדחייה יזומה וממושכת של גיל הנישואין, ודאי אינו תואם דרכה של תורה. לכן איש איש, ואישה אישה, צריכים לחשב היטב דרכם, להיוועץ במכריהם-ידידיהם, לא להקדים יתר על המידה הנכונה עבורם, אך גם, חלילה, לא לאחר. בעיתם ובזמנם!

_____________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il