ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- לקראת הנישואין
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
בבואנו לדון בשאלה חשובה זו, חשוב שנזכור שלושה כללים:
א. יש מצווה להתחתן. ב. חובה לקיים את כל המצוות ובכללם, כמובן, גם את מצוות החתונה.
ג. אי אפשר לקיים מצווה זו בלחץ. כל אחד ואחת צריך למצוא בסבלנות ובנינוחות את בן/בת הזוג המתאים לו, ואם טוב להם והם מתאימים, שיתחתנו.
לפיכך, מי שמצא את בן זוגו בגיל צעיר, מפני שהוא מרגיש שכך טוב ומתאים לו, ואין הדבר נובע מלחץ חברתי או לחץ אחר, יכול הוא להתחתן. וכן להיפך, מי שמרגיש שנישואין בגיל צעיר אינם מתאימים לאישיותו, וברצונו להמתין לגיל מבוגר יותר, מותר לו להמתין. לא צריך לדחוף את כולם לנישואין בגיל מבוגר, מפני שהמתנה זו עלולה לעיתים "לתקוע" את האדם, אך גם לא צריך להלחיץ את כולם להתחתן צעירים, מפני שיש אנשים שאינם בשלים לנישואין בגילאים אלו. ממילא, במרחב אותו הצבנו, ניתן לומר, שגילאי 24 - 18 הם הגילאים האידיאליים.
אמנם, אצל הבנים מתווסף לנושא ההתאמה והבשלות גם השיקול של לימוד התורה, אך גם שיקול זה בנוי בעיקרו על ההתאמה האישית. ישנם אנשים שלאחר החתונה טרדות שונות מפריעות אותם מהלימוד, אך לעומתם ישנם כאלו שדווקא אחרי החתונה לומדים טוב יותר, מפני שהם רגועים, שקטים ושמחים בילדיהם. כל אחד והאופי שלו. כמובן, שבגיל 16 הבחור לא צריך לחשוב על חתונה, אך מי שבשל והדבר מתאים לו יכול להתחתן גם בגיל 18.
חשוב להוסיף - כחברה, מוטל עלינו להקים מסגרות מתאימות, שיסייעו לזוגות הצעירים בבנייה נכונה של הקשר הזוגי מתוך רוחב דעת. עלינו לקיים הרצאות וסדנאות הדרכה בנושאים אלו, ולהקים פורומים של רבנים ומומחים שיתנו מענה בנושאים אלו. לא תמיד ההורים יודעים לעזור בנושאים אלו, וחשוב שנקרין לדור הצעיר, שאפשר להעלות בעיות בקשר הזוגי גם לאחר הנישואין, על מנת שיבואו על פתרונם.
הרב יהושע שפירא - ההקדמה יפה מן האיחור
ראשית, השאלה הזו מטעה, מפני שהיא מניחה שכל הבנים והבנות צריכים להתחתן באותו גיל, אך האמת היא שגיל הנישואין האידיאלי משתנה מאדם לאדם, ונקבע על פי דמותו וזהותו הייחודית של כל אחד, וצריך הדרכה אישית בנושא. בכל זאת, יש מקום לתת הדרכה לכלל, בתנאי שנוהגים על פיה רק בשילוב בחינה מעמיקה ויסודית של מצבו הייחודי של כל פרט.
בשולחן ערוך נפסק להלכה, שבגיל 18 מוטל על האדם לקיים את המצווה להקים משפחה. יש בהלכה זו כמה עניינים - הן מצד הטהרה והקדושה, הן מצד חיוב פרייה ורבייה, והן מצד ששלמות המציאות האנושית מתקיימת רק בזוג. בדרכו של השולחן ערוך צעדו להלכה גם האחרונים, אולם אחרוני האחרונים כתבו שבדורותינו לא כולם חייבים להתחתן מוקדם, והדבר תלוי במנהגים שונים ובעדות שונות, וכן בשיקולים רבים ומגוונים.
אחרי שקלול הדעות והסברות השונות בעניין, אנו נוטים להדריך באופן כללי להתחתן בגיל מוקדם, לאו דווקא בגיל 18, אך גם לא להפליג ממנו יתר על המידה, וזאת מכמה סיבות:
א. הטהרה - נישואין בגיל צעיר מוסיפים לצניעות, לטהרה ולקדושה בישראל, והדבר חשוב במיוחד בדורנו שהדור כל כך פרוץ בכך.
ב. הרווקות המבוגרת - מגיפה של ממש פוגעת בנו בדמותה של תופעת הרווקות המבוגרת, שהולכת וגדלה, מכבידה וממררת את חייהם של אנשים רבים, וגודעת חלקים נכבדים מהמשך הגידול של עם ישראל. כחברה, עלינו לטפל טיפול עומק בתופעה זו. הקריאה להצעיר את גיל הנישואין, היא חלק חשוב מהטיפול בתופעה זו, מפני שככל שגיל האדם עולה, נכונותו להתחתן פוחתת והולכת, וקשה לו יותר ליצור כימיה עם בן המין השני.
אמנם, יחד עם הסיבות שהבאנו לנישואין בגיל צעיר, ישנם מבחינה הלכתית גם שיקולים הפוכים לאיחור גיל הנישואין - "ילמד תורה ואחר כך ישא אישה", הכשרה לחיים ובניית היכולת לפרנס משפחה, ועלינו להתחשב גם בנתונים אלו כחלק ממכלול המחשבות בנושא. אולם, בשורה התחתונה, אנו נוטים לומר, שאחרי כל השיקולים הללו - בדורותינו עלינו לקיים את ההלכה כפשוטה, וההקדמה יפה מן האיחור.
הרב נריה גוטל - מגוון שיקולים
שונה היא מצות פריה ורביה מיתר מצוות שבתורה. בעוד שבכל התורה כולה אדם מתחייב בגיל י"ג לזכר ובגיל י"ב לנקבה, הרי על מצווה זו אמרו כבר התנאים (מסכת אבות ה' כ"א) "בן שמונה עשרה - ולא שלוש עשרה - לחופה". נכון הוא שהטור והמחבר כתבו (אבן העזר סימן א') כי: "המקדים לישא בן י"ג מצווה מן המובחר", אך פוק חזי מאי עמא דבר: לא י"ג וגם לא י"ח, ודאי לא י"ז של הרמב"ם (הלכות אישות ט"ו ב'), ובדרך כלל גם לא כ' ואפילו לא כ"א, וזאת למרות המלצתו של רב חסדא (מסכת קדושין דף כ"ט) על נשואין בגילאי ארבע עשרה - שש עשרה. עובדה היא כי זה עשרות ומאות בשנים שרבים מבני ישראל, צורבים ותלמידי חכמים יראי שמים, אינם נוהגים כך, לא הם ולא בניהם. אדרבה, מן המפורסמות שבישיבות הליטאיות של מאת השנים האחרונות, איחור הנישואין היה מעשה שבשגרה. על דיון המחבר והרמ"א ביחס לכפיית מי שהגיע לעשרים ועדיין לא נישא (שולחן ערוך שם), בכלל אין על מה לדבר.
והרי זה ממש מתמיה - מה פישרה של חריגה זו מכל התורה כולה, שלא חייבוה עד גיל מאוחר, ומצאנו רבים, גדולים וטובים, שדחוה למצווה זו הרבה!
ברור לחלוטין, שירדה בזה תורה לסוף דעתו ואורח חייו של אדם, ומקדמת דנא השכילה להשתית הלכה זו על בשלות פיסיולוגית ופסיכולוגית המתאימה להקמת בית בישראל, ורוב בני י"ג מעולם לא התאימו לכך. כבר החיד"א (ברכי יוסף אבן העזר א, סק"ז - משם רבנו יונה) העיר שאותה המלצת טור ומחבר להקדים נישואין לגיל י"ג אינה תקיפה בעת הזאת: "בדורות אלו נחלשו הטבעים ונשתנו הדורות ואין להיזהר בזה להקדים ולישא בן י"ג". בדרך שונה קימעא הילך ה'בית יוסף' עצמו, אשר ערך הבחנה בין מקומות: גיל י"ג אמור רק "בארצותיהם החמות, אבל אנו אין לנו אלא דברי המשנה - בן י"ח לחופה". בספר בירור הלכה (אבן העזר עמ' י"ד) הוסיף והחיל זאת לא רק על בנים אלא גם על גיל נישואי הבנות: "... בזמנינו שנחלשו הטבעים ונשתנו הדורות, אין להיזהר ולהקדים כל כך...". אמור מעתה, מאז ומעולם שאלת גיל הנישואין לא הייתה מנותקת מהקשרים רחבים של אדם, מקום וחברה ונבחנה על רקע מציאותי-עכשווי.
כך בעבר וכך גם כיום. עולמנו שונה באופן דרמטי מזה שנהג "אתמול" ובוודאי "שלשום". ההשכלה והמקצוע תופסים היום מקום אחר לגמרי מזה שהם תפסו אצל הקדמונים, וכך גם משך החיים הממוצע, גיל הנישואין האוניברסלי ועוד. מנתונים אלה אין להתעלם, אם כי באותה מידה אין להתעלם משיקולים נוספים כגילאי פריון, דמוגרפיה ויצר לב האדם.
המתח שבין השיקולים הסותרים אינו יכול להוביל להכרעה אחידה. זוהי עוד אחת מהסוגיות עליהן נכון לומר שאסור לקבוע בהן מסמרות אחידים וזהים, ו"כשם שאין פרצופיהן...". אינו דומה אורח נשים לאורח גברים, זה של בני ישיבה גבוהה לזה של חיילים ועוד. הניסיון גם מלמד - למשל - כי לנשים, מחד גיסא נישואין לפני התחלת לימודים מקצועיים אינם קלים כלל ועיקר, ומאידך גיסא המתנה עד סיומם המלא אינה רצויה. לגברים, מחד גיסא עשיית שירות צבאי ממושך כנשוי אינה פשוטה, ומאידך גיסא המתנה עד סיום שירות צבאי ארוך במיוחד גם היא בעייתית. ועוד לא הזכרנו שאישה אינה חייבת במצות פריה ורביה - אם כי "יש לה מצווה" (ר"ן קדושין על הרי"ף דף ט"ז), ועם זאת דרכו של עולם שעל פי רוב נשים נישאות בגיל צעיר יותר מגברים.
סוף דבר: מצד אחד, מנוי וגמור על הפוסקים כי לא ניתן היום לאמץ כמות שהיא, לא את המלצת הטור והמחבר ולא את המלצת רב חסדא ולהקדים ביותר. מצד שני, אימוץ נורמות פוסט-מודרניות עכשוויות הדוגלות לכתחילה בדחייה יזומה וממושכת של גיל הנישואין, ודאי אינו תואם דרכה של תורה. לכן איש איש, ואישה אישה, צריכים לחשב היטב דרכם, להיוועץ במכריהם-ידידיהם, לא להקדים יתר על המידה הנכונה עבורם, אך גם, חלילה, לא לאחר. בעיתם ובזמנם!

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

"בזאת התורה" - איזו תורה?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מה המשמעות הנחת תפילין?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

איך מותר לנקות בגדים בשבת?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

הלכות קבלת שבת מוקדמת
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.

נדרים התרת חכם והפרת בעל
השיעור עוסק בהבדל היסודי בהלכות נדרים בין התרת חכם, שעוקר את הנדר מעיקרו (למפרע), לבין הפרת בעל, שחותכת ומבטלת אותו מכאן ולהבא. דרך ניתוח שיטת הרמב"ם, התוספות ומפרשים נוספים, השיעור מנתח את ההשלכות המעשיות של הבדל זה, כגון שאלת החיוב במלקות או הבאת קורבן חטאת.

לנתיבות ישראל התחלת הגאולה בעיני גדולי ישראל
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
הרב מביא את עמדותיהם של רבנים בולטים, כדוגמת הרב קלישר, הרב גוטמכר והגאון מווילנא, ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל והשאלה האם חזרת העם לארצו מהווה את "אתחלתא דגאולה". בנוסף, נידונות ההשקפות השונות סביב היחס לתנועה הציונית, והמעבר מציפייה פסיבית לעשייה מעשית הכוללת קניית אדמות ובניין הארץ.

מידות הראי"ה זיכוך האמונה ושבירת הקליפות
אמונה י"ג - י"ז
השיעור עוסק בכך שהאמונה האמיתית חייבת להתפתח בהתמדה ולהשתחרר מתפיסות ילדותיות, דמיוניות ושגויות המכונות "קליפות". תהליך הזיכוך הזה מתרחש לעיתים דווקא באמצעות תופעת הכפירה, שתפקידה ההכרחי הוא לנפץ את האמונות המעוותות הללו ולאפשר לאור האלוהי הטהור והבוגר להתגלות מחדש.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת מטות מסעי
וַיָּמׇת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (לג לח) פרש"י – מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בִּנְשִׁיקָה. מהי מיתת נשיקה, ומדוע מדמה אותה לנשיקה שהיא בפה | איך צדיק וחסיד גדול כדוד המלך ע"ה ימות על ידי מלאך המות חס וחלילה, ואמרו רז"ל שאין הצדיקים מתים אלא בנשיקה | כיון שהיה עתיד להיאמר מצות שמירת שבת בעשרת הדברות במעמד הנכבד, למה הקדימו השם יתברך ונתנו לישראל במרה | אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. (לא ד) פרש"י - לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי. אם כן למה לא אמר בקרא שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.

האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.

מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים

יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.

אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.

אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו

רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם

אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.

כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.

אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.







