שאלה:
תשובה:
כל בית, משפחה, זקוקה למנהיג. תפקיד ההנהגה בבית הוא בשני התחומים של "סור מרע ועשה טוב". כדי להגיע ל"סור מרע" צריך משהו אשר יציב גבולות לבני הבית, כל גיל לפי הגבולות שלו. הצדדים השווים שבקביעת הגבולות בגילאים השונים הם שניים: הראשון, שהגבולות יהיו מוסכמים על שני ההורים וביניהם לא תהיה כל מחלוקת. השני, שהגבולות לא ינתנו כמו "שוטרים וגנבים", כשההורים רודפים אחר ילדיהם עם חבילות של "לא תעשה" והילדים מנסים לגנוב את הגבולות הללו. הדרך היא, לעורר את הרצון אצל הצעירים והבוגרים כדי שמעצמם יבינו וירצו לשים גבולות.
כל זה ב"סור מרע". בנוסף, חייבת הנהגת הבית לבנות את ה"עשה טוב". להציב לפני הילדים מערכת ערכית, של אהבה, שמחה, חסד וכד' ולכוון את רצונם לשאוף לכך. כמובן שגם בכך יש חשיבות מכרעת לתשדיר המשותף של שני ההורים.
לפי התיאור שלך בשאלתך, אני מבין שאת מרגישה שהנך פועלת לבדך וללא שותפות של בעלך. זו הסיבה המרכזית להרגשתך שאין משמעת, וניתן לומר בוודאות שזו גם הסיבה לפריקת עול המצוות שהזכרת.
הדרך הנכונה היא, לצרף את בעלך למעגל ההנהגה כדי שגם הוא ישא בעול המשפחה. אפשר על ידי שיחה רצינית ביניכם ואפשר על ידי גורם שלישי המקובל על בעלך, שדבריו ישפיעו ובעלך יקח על עצמו את האחריות להנהיג את הבית.
לפעמים, הבעל אינו מוכן לשתף פעולה. גם אז אל תרימי ידיים ואל תיכנעי למציאות. אם הדבר כואב לך, משמע, שיש בידייך את הכוח לתקן. כמובן שהדרך קשה יותר בלי שיתוף פעולה והדדיות, אך יש דרך. עיקרה הוא בשני כללים: הראשון, להפסיק לצפות שבעלך ינהיג את הבית. והשני, לא להבליט את הניגודים ואת הטענות שיש לך על דרכו של בעלך. אם תדעי שבעלך כאילו נכה בדבר זה ותקבלי את המציאות כמו שהיא, יקל לך לנווט את המשפחה. לכן גם חשוב שלא תגיבי ותעמדי נגד בעלך. גם אם הוא כועס או צוחק, אל תתיחסי לכך, אלא המשיכי להעביר את המסרים הנכונים של הגבולות מחד והרצון להיטיב מאידך. אני מאמין שגם בעלך יימשך אחריך לדרך זו ותוך פרק זמן תוכלו לעבוד שניכם יחד.
חינוך ילדים (67)
הרב אליקים לבנון
12 - החלטות בחינוך
13 - מנהיג הבית
14 - "אמא, הילד מתעלף!"
טען עוד
תשובה:
כל בית, משפחה, זקוקה למנהיג. תפקיד ההנהגה בבית הוא בשני התחומים של "סור מרע ועשה טוב". כדי להגיע ל"סור מרע" צריך משהו אשר יציב גבולות לבני הבית, כל גיל לפי הגבולות שלו. הצדדים השווים שבקביעת הגבולות בגילאים השונים הם שניים: הראשון, שהגבולות יהיו מוסכמים על שני ההורים וביניהם לא תהיה כל מחלוקת. השני, שהגבולות לא ינתנו כמו "שוטרים וגנבים", כשההורים רודפים אחר ילדיהם עם חבילות של "לא תעשה" והילדים מנסים לגנוב את הגבולות הללו. הדרך היא, לעורר את הרצון אצל הצעירים והבוגרים כדי שמעצמם יבינו וירצו לשים גבולות.
כל זה ב"סור מרע". בנוסף, חייבת הנהגת הבית לבנות את ה"עשה טוב". להציב לפני הילדים מערכת ערכית, של אהבה, שמחה, חסד וכד' ולכוון את רצונם לשאוף לכך. כמובן שגם בכך יש חשיבות מכרעת לתשדיר המשותף של שני ההורים.
לפי התיאור שלך בשאלתך, אני מבין שאת מרגישה שהנך פועלת לבדך וללא שותפות של בעלך. זו הסיבה המרכזית להרגשתך שאין משמעת, וניתן לומר בוודאות שזו גם הסיבה לפריקת עול המצוות שהזכרת.
הדרך הנכונה היא, לצרף את בעלך למעגל ההנהגה כדי שגם הוא ישא בעול המשפחה. אפשר על ידי שיחה רצינית ביניכם ואפשר על ידי גורם שלישי המקובל על בעלך, שדבריו ישפיעו ובעלך יקח על עצמו את האחריות להנהיג את הבית.
לפעמים, הבעל אינו מוכן לשתף פעולה. גם אז אל תרימי ידיים ואל תיכנעי למציאות. אם הדבר כואב לך, משמע, שיש בידייך את הכוח לתקן. כמובן שהדרך קשה יותר בלי שיתוף פעולה והדדיות, אך יש דרך. עיקרה הוא בשני כללים: הראשון, להפסיק לצפות שבעלך ינהיג את הבית. והשני, לא להבליט את הניגודים ואת הטענות שיש לך על דרכו של בעלך. אם תדעי שבעלך כאילו נכה בדבר זה ותקבלי את המציאות כמו שהיא, יקל לך לנווט את המשפחה. לכן גם חשוב שלא תגיבי ותעמדי נגד בעלך. גם אם הוא כועס או צוחק, אל תתיחסי לכך, אלא המשיכי להעביר את המסרים הנכונים של הגבולות מחד והרצון להיטיב מאידך. אני מאמין שגם בעלך יימשך אחריך לדרך זו ותוך פרק זמן תוכלו לעבוד שניכם יחד.
