ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

משפטים מסיני ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה משפט עברי משפט עברי או אזרחי? Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ז

משפטים מסיני

מתוך 'קומי אורי' גיליון 19



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

"ואלה המשפטים" מה הראשונים מסיני אף האחרונים מסיני.


עבדי ה'
המשפט העברי, גם אם הוא מובן בהגיון האנושי, הוא אינו פרי יצירה אנושית. הוא ניתן למשה מסיני כצו א-להי. ואומנם גם אם העקרונות הכלליים מקובלים על השכל האנושי, הרי פרטים רבים במשפט לא ניתנים להבנה אנושית קונבנציונאלית (אנו הולכים כאן בעקבות רס"ג שאת דבריו נביא בהמשך). ומכיוון שאין בכלל אלא מה שבפרט, הפרטים הרבים מעידים על העיקרון הכללי שאף הוא על-אנושי. ניקח לדוגמה את הפרשה הראשונה העוסקת בהלכות עבדים. הרעיון המרכזי של עבד עברי מובן. הוא אינו רכוש בעליו כעבד כנעני. שיעבודו מוגבל. אולם מדוע עבד עברי עובד שש שנים ויוצא בשביעית דווקא? (אין ספק שהמספר שבע נובע מקדושתו). ומדוע נרצע במרצע דווקא ובאוזן במיוחד?

הפרטים גורמים לתפיסה אחרת של העבדות העברית, ושל האמה העברייה במקביל. הפרטים הייחודיים, שאינה יוצאת כצאת העבדים וייעודה משווה את מעמדה לכל אישה נשואה אחרת. כל אלו מציגים תמונה חדשה של העבדות.

העבד הכנעני שונה במעמדו, ולכאורה גם זה מובן. מוסד העבדות היה מוכר בנורמות המשפטיות של חברות אנושיות רבות עד העת האחרונה. משטר העבדות נחשב כמובן מאליו. אלא שהפרטים המייחדים את דין העבד בתורה משנים את כל מעמדו של העבד. לפי הנורמות המקובלות, מי שהכה עבד ומת תחת השבט לא נענש, ובוודאי שלא עונש חמור. התורה חידשה הלכה וקבעה עונש חמור: "נקם ינקם", דהיינו מיתה. השיעור המדויק של יום או יומיים בוודאי לא היה יכול להיות פרי המצאה אנושית. גם עבד היוצא בשן ועין הוא חידוש של התורה שלא היה מקובל בשכל האנושי, ובוודאי לא דין ראשי אברים שהוקשו לשן ועין. אין ספק שמעמדו של עבד כנעני לפי ההלכה היה שונה לחלוטין מעבד רגיל באותה עת. השכל האנושי אז לא קלט זאת.

למרבה הפרדוכס, מה שבעבר היה לא מובן, נעשה, בזכות הקביעה הלא-מובנת דאז, לנורמה אנושית מקובלת היום, שאף התקדמה הלאה ועקרה את מוסד העבדות מהעולם. האם התורה מעוניינת שנמשיך לקיים את מוסד העבדות גם בימינו כדי שנוכל לקיים את הלכות העבדים?

הדעת נותנת שהלכות עבדים יכולות להישאר היום בחינת דרוש וקבל שכר.

כיצד נוצר עבד עברי? בעקרון אסור לאדם למכור את עצמו לעבד. עבדי הם ולא עבדים לעבדים. בני-חורין אנו, ועלינו לשמור על עצמאותנו ועל חירותנו. עבד עברי הוא תוצאה של פשע, והוא נמכר בגנבתו, כפי שאומרת התורה. גנב שנתפס ואינו יכול לשלם את הגנבה נמכר לעבד על-מנת לממן את הגנבה. כאן נעוץ הבדל מהותי בין התפיסה המשפטית האנושית לבין זו התורנית, להבדיל.

הקורבן או הפושע

מערכת המשפט הפלילי הקיימת כיום בעולם המערבי מתייחסת בעיקר לפושע ומתעלמת מהקורבן. גנב כי ייתפס יידון בפלילים ויירצה עונש מאסר. הקורבן אינו צד במשפט. איש לא דואג לפצותו על העוול שנעשה לו. אם הוא מעוניין בפיצוי על נזקו עליו לתבוע את הפושע תביעה פרטית אזרחית. עליו להוציא הוצאות על עורך-דין ולהמתין בתור הארוך של בתי המשפט. ולבסוף, גם אם יזכה בדין, הסיכויים לקבל פיצויים על רכושו שנגנב הם קלושים, משום שהגנב, המרצה את עונשו בכלא, יטען מן סתם שאינו יכול לפצות את הקורבן כי אינו עובד ואין הדבר בהישג ידו.

הפרשה הפותחת את סדרת המשפט העברי בתורה עוסקת בעבד עברי. במקום אחר מוסברת תופעה חריגה זו של העבדות בכך שהמדובר בפושע שנמכר בגנבתו. התורה מעמידה את הקורבן במרכז התעניינותה. הטלת חובת התשלום על הפושע ומכירתו לעבד במקרה שאין לו כסף היא אמנם גם עונש לפושע, אלא שזו מטרה משנית, והיא מושגת אגב המטרה המרכזית שהיא פיצויו של הקורבן. המאסר לא מוזכר בתורה אף פעם כשיטת ענישה (הוא מוזכר יותר כמעצר). היו אמנם בתי-כלא גם בישראל, אולם עונש המאסר לא נחשב כענישה רשמית אלא כענישה חריגה. כי כידוע נזקו רב מתועלתו ומטרתו העיקרית היא ענישת הפושע, ובכך מוסטת המטרה העיקרית של התורה שהיא פיצוי הקורבן.

לעומת זאת העונש המקובל בעולם על גנבה הוא מאסר. אם הנגנב ירצה פיצוי על רכושו שנגנב, עליו לתבוע את הגנב תביעה אזרחית, ואם לגנב יהיה ממה לשלם אחרי שחרורו מהכלא הוא יפצה את הנגנב. כמובן שהוצאות המשפט בינתיים הן על חשבונו של הנגנב. החברה, באמצעות מוסדות המשפט, רואה את הפושע ומענישה אותו. הקורבן אינו כל כך מעניינה. הרווחה תטפל בו. התפיסה התורנית שונה לחלוטין, ולפיה הקורבן הוא העיקר. הפיצוי הגבוה של כפל ארבע וחמישה כולל בתוכו גם ענישה לגנב. ומכאן גם עונש הכפל וארבעה וחמישה. אמר ר' מאיר: בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו - חמישה, שה שלא בטלו ממלאכתו - ארבעה.

יש כאן גם הדרכה מוסרית. ראשית כל, יש לדאוג לקרבן. שנית, את הגנב יש לחנך ולא לטאטאו אל מתחת לשטיח בבתי-הכלא מהם הוא יוצא הגנב מדופלם יותר...

עין תחת עין
בתלמוד יש דיון איזה עונש להטיל על חובל חבלה גופנית בחברו, האם עונש מלקות או ממון. עונש המלקות אולי יספק את יצר הנקמה של הנחבל וכן ימחיש לחובל מה משמעותן של חבלות גופניות. אולם מסקנת התלמוד היא: בפירוש ריבתה תתרה חובל בחברו לתשלומין. כלומר טובת הקרבן נחשבת בעיני התורה עדיפה על ענישתו של הפושע בלבד.

ומכאן ההכרח לפרש את "עין תחת עין" כתשלום ממון. כי רק כך בא הקורבן על פיצויו האמיתי. אומנם ראוי הפושע לעונש על מעשיו החמורים, ולכן נקטה התורה בלשון "עין" תחת (ויש לכך השלכות הלכתיות!) אולם כוונתה העיקרית היא פיצוי על עינו הסמויה של הקורבן, תמורה שתאפשר לו שיקום. תפיסת זו, המתייחסת לקרבן בעיקר, הייתה כה פשוטה בעיני התורה עד שלא חששה כלל שמא טועים ומתעים יסלפו את כוונתה ויפרשו את דבריה כעין ממש.

משפטנים מתקדמים כבר שמו לב לעיוות הצדק הנעשה במערכת המשפטית הקיימת, ומן הראוי שיקבלו השראה מהמשפט העברי בבואם לקדם ולשכלל את הצדק במערכת.

גואל הדם
הדבר בא לידי ביטוי גם במעמדו של גואל הדם. במשפט המודרני אין למשפחת הקורבן שום מעמד במשפט הרצח. זכותה של המשפחה לכל היותר לשבת באולם המשפט בשקט ובאיפוק ולהאזין למהלך המשפט. אין למשפחה זכות להתערב בדיון. לא כן במשפט העברי "ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם". גואל הדם הוא מעין תובע המייצג את דמו של הקורבן. גם בביצוע גזר הדין הוא המצווה לבצע את גזר הדין הן ברוצח במזיד והן ברוצח בשגגה בהשתתפותו בשמירה על הפושע שלא יצא מעיר מקלטו. הפסוק "כי יחם לבבו" לא בא לתת צידוק לגואל הדם ליטול את הדין לעצמו, אלא לשיתופו במערכת המשפט החוקית. מובן מאליו שאין מדובר בגאולת דם פרימיטיבית מחוץ למסגרת החוק. אין כאן שום התחשבות ברגשי הנקם של המשפחה. גואל הדם העברי הוא חלק בלתי נפרד מהמערכת המשפטית, בגלל אותה זווית ראייה הרואה האת הקורבן כעיקר. ענישת הפושע מתגמלת את הקרבן בכך שהיא מחזירה את מאזני הצדק למקומם לאחר שהוטו על-ידי הפשע הנתעב.

כי המשפט לא-להים הוא
קיימת זהות בין המשפט לבין אלוקי המשפט בישראל. לכשתמצי לומר מקופל הרעיון בעצם המלה: א-ל-ה-י-ם, שהיא דו-משמעותית. במשמעות קודש היא אחד משמותיו הקדושים של ה' ומיוחסת למידת הדין, ובמשמעות חול פירושה שופט ודיין (עיין תחילת סנהדרין ב, ב - ג, ב), והא בהא תליא. השופט האנושי יונק את ערכיו המוסריים, הגיונו וסמכותו משופט כל הארץ, בורא העולם ויוצר האדם בצלמו לשם חיים של חסד משפט וצדקה בארץ. מכאן חשיבותם של חיי חברה תקינים לפי התורה. ר"ע אומר "ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה (ספרא, קדושים). והלל הסכים לגייר את אותו גר על רגל אחת באומרו לו, מאי דעלך סני לחברך לא תעביד, זו כל התורה כולה ואידך פירושו זיל גמור (שבת לא, א), ולא פתחה התורה את מצוותיה מיד אחרי עשרת הדברות אלא ב"ואלה המשפטים" (בתוספת ו"ו) להדגיש ולומר מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני (מכילתא, תחילת משפטים). להוציא מליבם של תועים, שהמשפט מקורו בשכל האנושי גרידא, ותפקידו להסדיר את נוחיות החיים החברתיים ויעילותם בלבד. ולא היא. לחיי חברה ישראליים יש י יעוד אלוקי וסדר אלוקי. מידת הצדק האלוקית היא המשערת בשיעור חכמתה העליון את הגבול של זכויותיו, חובותיו ובעלותו הממונית של כל אדם ואדם, ואת צורת הענישה לחורגים ופוגעים בגבול זה. כל סטייה משיעורה המדויק של חכמת האל יתברך, יש בה משום גזל וחמס, המסכנים את קיומה של החברה. ולא נחתם דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח, א ורש"י פרשת נח, פרק ו' פס' י"ג), ובצעם בראש כולם (עמוס פ"ט). ולכן אמרו במשנה (אבות פ"א) שהדין הוא אחד מהעמודים שעליהם העולם מתקיים. וכל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית (שבת י, א). ר"ל הדיין המכוון לדעת הקב"ה ומיישם את הצדק האלוקי בחיי המעשה נעשה לו שותף ממש כביכול. והדברים עמוקים ונוקבים עד השיתין.

משפט ומוסר
ומכאן השלכה נוספת. המשפט העברי אינו עניין רק לשופטים מקצועיים. כל ילד בישראל לומד נזקי שור ובור, חובל ומזיק. כי המשפט תפקידו גם לחנך את האדם להתנהגות מוסרית. ההלכה היא מוסרית. היא השפיעה על המוסר וכעת המוסר חוזר ומשפיע על ההלכה. גם לפנים משורת הדין הוא הלכה. אומנם לא הלכה המחייבת כל אחד, אך הלכה המציגה רף גבוה בפני שומריה. "ועשית הישר והטוב" נאמר בתורה. זהו אחד ההבדלים הבולטים בין המשפט העברי למערכות משפט אחרות. לא עשה כן לכל גוי. שם מידת חסידות אינה חלק מהקודקס המשפטי. יש הפרדה מוחלטת בין משפט למוסר. לעומת זאת, בתוך מסגרת ההלכה ניתן למצוא המלצה לפנים משורת הדין. היא חלק משו"ע חו"מ. ויש אף שהמלצה כזאת הפכה לנורמה מחייבת, כגון כופין על מידת סדום, שומא הדר, דינא דבר מצרא חיוב בדיני שמים ועוד היד נטויה על האנושות להתקדם הלאה (ולכן נראה לי שלמוסד העבדות הנוכרית כמו שהיה בעבר אין מקום עוד כיום גם לפי ההלכה. אך העקרונות המוסריים שלו ניתנים ליישום עד היום).

כללי הצדק ההלכתיים והחסידותיים ממקור אחד יצאו. אין בין הלכה למידת חסידות אלא רמת חיוב שונה. אך גם זו וגם זו תורה היא שניתנה למשה מסיני.

המשפט במדינת ישראל
מדינת ישראל, כמדינתו של העם היהודי - מן הראוי שישלוט בה המשפט העברי המקורי לדורותיו. כשם שאין להעלות על הדעת אפשרות של מדינה עברית ללא השפה העברית, כשפה הרשמית, ולוח עברי, על שבתותיו ומועדיו, כלוח הרשמי, וזיקה רשמית מפורשת לעם ישראל, כך לא תיתכן מדינה עברית ללא משפט עברי.

עם הקמת המדינה הופחה רוח תקווה בקרב שוחרי המשפט העברי שיקוים בה הכתוב "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה". ותבוא עדנה למשפט העברי.

האכזבה הייתה קשה ומרה כשהתברר במשך הזמן שהמשפט העברי הולך ונדחק לקרן זווית דווקא במדינת ישראל. אומנם בנושא המעמד האישי ניתנה לבית-הדין הרבני סמכות בלעדית, אולם לצערנו סמכות זו הולכת ומתכרסמת. הנושאים הממוניים המשפחתיים הוצאו ממערכת בתי-הדין והועברו לבתי-הדין לדיני משפחה. פסק בג"ץ תקדימי אסר על בית-הדין האזורי להוציא כתב סירוב כנגד נתבע שסרב לרדת לדין לפניו. לאחר כמה שנים צעד הבג"ץ צעד נוסף ואסר על בתי-הדין הרבניים הרשמיים לדון דיני ממונות. לדעתו, בתי-דין אלו יונקים את סמכותם מכוח החוק של מדינת ישראל שהסמיכם לדון במעמד האישי בלבד ולא בנושאים אחרים. ולא היא. משפט התורה קדם למדינה. זכותה של המדינה שהכירה בבתי-דין אלו, אך סמכותם יונקת מסיני ולא מהכנסת.

אולם ב"ה שלא נטש ה' את עמו ונחלתו לא עזב. אנו עדים לפריחתם של בתי-דין לדיני ממונות אשר כרגע אינם נחשבים לצערנו לרשמיים. יותר ויותר מתדיינים פונים לבתי-הדין האלו. התברר שהם מהירים וזולים יותר מבתי המשפט הרגילים, וכשהדיינים מנוסים ופקחים הם גם יעילים יותר. רבים וטובים מצורבי הישיבות מתמחים בנושאי חושן משפט. מתוך מאגר רב כמות ואיכות זו יצמח לנו אי"ה דור של דיינים וחוקרי המשפט העברי שיצעידו אותנו קדימה.

הסכנה הגדולה ביותר האורבת למערכת משפט היא הפיכתה לתיאורטית בלבד. אם לא משתמשים בה למעשה היא עלולה להתנתק ברבות הימים מהמציאות הדינאמית ולהישאר חנוטה חלילה בגוויליה. מערכת משפט חייבת להיות חיה ופעילה. ב"ה משפט התורה חי ותוסס עולה ומתרחב. משפט התורה חי וקיים!

ויהי רצון שבזכות הצדק והמשפט יישב ישראל לבטח בארצו וארמון על משפטו ישב. וכדברי הכתוב:
צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' א-להיך נתן לך:
_______________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il