בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מדינת וממשלת ישראל
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • יט - משפט עברי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

undefined
8 דק' קריאה
אפשר לנהל מדינה בלי מלך
נאמר בתורה בפרשת המלך (דברים יז, טז-יז) "רק לא ירבה לו סוסים... ולא ירבה לו נשים... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". ויש לעמוד על ההדגשה במילה החוזרת "לו". משמעות הדבר שהסוסים והכסף וזהב שיש למלך הם שלו, כרכוש פרטי, ואינם כספי ציבור או כספי מדינה. וכך מוכרח מזה שהתורה מזכירה סוסים וכסף וזהב באותו משקל של "לא ירבה לו נשים", וכשם שברור שנשיו הן שלו באופן פרטי, כך סוסיו וכספו וזהבו שייכים לו אישית. וכך מסתבר שהרי קשה לאמר שיש איסור להגדיל הרזרבות הכספיות של המדינה! האם התורה מתנגדת שלמדינה יהיו רזרבות גדולות? לא נראה אלא שהקפדת התורה שההון האישי של המלך יהיה מוגבל.

ואכן דבר זה מפורש ברמב"ם מלכים ב, ד:
"ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו, אלא כדי שיתן לחיילות שלו ולעבדיו ולשמשיו. כל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו, ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר לא ירבה לו..."


יוצא שיש הבדל בין כספי המדינה שהיו באוצר בית ה' והיו לשירות הציבור, שבזה אין איסור להרבות, ואדרבה מצווה שיהיו רזרבות גדולות לעת חירום וכו', לבין כספי המלך עצמו לצרכיו, שהיו אצל המלך, והיה כסף שלו עצמו ולצרכיו, ולכן היה שייך להתגאות בכסף זה, שהרי הוא שלו. מה שאין כן בכסף שבאוצר ה', לא שייך כלל להתגאות בזה, שאינו שלו.

בנוסף להבחנה זו יש לעיין בשאלה אחרת. האם המלך הוא הכרחי לתפקוד מדינה או ממלכה בישראל?! ואם לא, מה תפקיד המלך ואילו מערכות אחרות קיימות לתפקוד המדינה?! ונראה ברור שמלך אינו הכרחי לתפקוד מדינה בישראל. זה נראה מן המחלוקת בין הראשונים, אם יש מצווה למנות מלך או אינו אלא רשות (עי' רמב"ם מלכים א, א' ועוד מול אבן העזרא יז, טז' ואברבנאל פרשת שופטים שס"ל שגם לרמב"ם אין מצווה). ואם היה דבר הכרחי, אין מקום למחלוקת בזה. ועוד, איך שמואל היה יכול להתנגד לדבר שהוא הכרחי לקיום העם בישראל? ועוד יש עובדה שעם ישראל תפקד בארצו מאות שנים לפני שהעמידו עליהם מלך. יוצא שאפשר לנהל מדינה בלי מלך. נשאלת אפוא השאלה מאיזה כוח גבו מסים ותיקנו כבישים וסעדו העני והעמידו צבא וכו' לפני העמדת מלך בישראל? אלא הדבר פשוט שיש מערכת עצמאית בישראל לתפקוד הצבור בלי להזדקק למלך, והיינו גבייה של הצבור לצרכי צבור. רואים גבייה כזאת בכל תחומי החיים עי' ב"ב ז: במשנה לגבי ענייני ביטחון "כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר... כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח", וע"ש ח. "לשורא לפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי" וע"ש ברש"י שמדובר בשומרי העיר ורואים גם כן כך בתחומי הרווחה (ח:) "תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת" וגם שם "קופה של צדקה נגבית בשנים... שאין עושים שררה על הצבור פחות משנים". ורואים כך גם לגבי אחזקת תשתיות מים וכבישים ובניתם (ח.) "רב פפא רמא כריא חדתא איתמי" ע"ש ברש"י שמדובר בחפירת באר מים ובתוס' בשם ר"ח בתיקון כבישים. וכן אפשר לכוף זה את זה לבנות בתי-כנסת ולקנות ספרים וכו' ( או"ח ק"נ, א') וכן בתחומי החינוך רבי יהושע בן גמלא תיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה (ב"ב כא.) וגם לפניו היו כמה תקנות בעניני חינוך ע"ש. ולכן רואים שיש מנגנון לתפקוד הצבור בלי מלך ואפשר לכוף אנשים לשלם לטובת דברים אלו מדין דרכי ציבור. ולא צריך לזה מלך. וכן קהילות ישראל תפקדו מאז ומתמיד ונדמה שכך תפקד העם בישראל בימי שמואל וכו', ולא היה צורך במלך לתפקוד השוטף של המערכות בישראל.

וא"כ נשאלת השאלה: מה התפקיד של המלך אם המערכות יכולות לתפקד בלי מלך? ונראה לפי מה שכתבנו למעלה שאכן המלך היה מערכת נוספת מעבר למערכות הקיימות שטיפלו בתפקוד השוטף בישראל. כל ענייני הרווחה, חינוך, בינוי ותשתיות, שיטור וכו' לא היו צריכים למלך ותפקדו היטב בלי מלך. המלך הקים מנגנון מעבר לכל זה. וכל המנגנון של המשך המלך היה שייך למלך באופן פרטי ולא היה כספי צבור כלל, מה שאין כן מה שנגבו על-ידי הצבור לספק השירותים של הצבור, שהיו כספי צבור.

גבייה עקרה
ונראה שכאשר העמידו מלך בישראל לא בוטלו המערכות הקיימות שסיפקו שירותים וצרכים לצבור. אלא קמה מערכת נוספת מעבר לכך, והתפקיד של המלך היה מוגדר מאוד על-ידי רמב"ם (ד, י') "שאין ממליכים מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמה שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו". לא נאמר שהמלך הוא במקום המערכות הקיימות, אלא שהמלך בא בנוסף לעשות התפקיד של משפט ומלחמה.

ועיין מחלוקת בגמרא סנהדרין (כ:) אם כל מה שכתוב בפרשת המלך בספר שמואל מלך מותר בו או לא. ועי' רמב"ם סנהדרין (ד, א') שפוסקים שמלך מותר בו. ולכן הרמב"ם כותב שם "רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך מלחמותיו..." זאת אומרת שהיתה מערכת גביית מסים של המלך "לצרכיו או לצורך מלחמותיו" ומעבר למערכת גביית מסים לצורכי צבור. ותפקיד שתי הגביות האלו ומהותן היה שונה. הגבייה לצורכי צבור היו כספי צבור לשירותים הניתנים לעם, וכספי המלך היו גבייה לו באופן פרטי והכסף היה שייך לו ושימש לצרכיו ולמלחמותיו. העם לא נהנה ממסי המלך באופן ישיר, שהרי באו לשרת אותו. והיו בבית גנזיו והיו שלו, מה שאין כן כספי צבור שגבו היו שייכים לעם לצרכיו. ועל מסי המלך אלו נאמר שאסור להרבות כסף וזהב מאוד רק לצורך "חיילות שלו ולעבדיו ולשמשיו" (כלשון הרמב"ם סנהדרין ג, ד') ולולא דמסתפינא הייתי אומר שהמושג "מס" שייך רק למה שהמלך מטיל על העם, שהרי זו גבייה "עקרה" מבחינת הצבור ועול על צווארו, שאינו בא לשרת אותו אלא לגנזי המלך, ולכן רק גבייה כזו נקראת "מס" מה שאין כן גבייה לצורכי צבור אינו כלל נקרא "מס" , שהרי אינו לעול על העם אלא לרווחתו ולצורכו.

והבדל זה במהות הגבייה של מלך וגבייה לצורכי צבור הוליד הבדל בקריטריונים שבהם גובים כסף זה. עי' ב"ב ז: שהגמ' הסתפקה כאשר גובים לצורך מרכיבי ביטחון לעיר כגון בריח ושורה וכו' האם גובים לפי קירוב בתים או לפי ממון. יסוד השאלה היא מי נהנה יותר מגבייה זו. בעל הממון, שהרי בא להגן על ממונו, א"ד מי שגר יותר קרוב לחומה הוא נהנה יותר בגלל קרבתו לסכנה. רואים מכאן שהקריטריון לגביית כסף לצורכי צבור הוא לפי התועלת שיש מן השירות שמשלמים בעבורו. אם התועלת יותר, כך התשלום הוא יותר. מי שנהנה יותר ייתן יותר. וזה מתאים למה שכתבנו, שיסוד גביית כסף זה הוא לצורכי צבור ומדין צבור, שכל מי שנמצא בצבור צריך ליתן כסף לספק שירותים לצבור מכוח אחריות כוללת. ולפי זה הגבייה היא לפי התועלת שמקבלים מן הכסף. לעומת זה הגבייה למסי המלך היתה שוויונית לגמרי לפי מס גולגולת או מס על הקרקעות. אין הבחנה בתשלום לפי התועלת שמקבלים על השירותים שניתנים. וזה מסיבה פשוטה שמס המלך אינו מס לצורך שירותים, אלא כסף שהמלך גובה לצורכו הפרטי כאמור למעלה. ואין לתושב תועלת ישירה ממנו, ואינו מיועד לשרת הצבור ולכן אינו נגבה לפי קריטריון של תועלת, ובנוסף על כך המלך אינו חייב לתושב שום הסברים איך הוא הוציא את הכסף הזה!

רואים שגביית המלך היא שוויונית ממה שכתוב לדוגמא ב"ב ח. על הפסוק "מנדה בלו והלך לא שליט למעמד עליהם" (עזרא ז'). וההסבר בגמ' לפסוק זה "א"ר יהודה מנדה זו מנת המלך, בלו זה כסף גולגולת, והלך זו ארנונא" וכסף גולגולת וארנונה הם תשלומים שוויוניים לפי גולגולת או לפי תבואה וראשי בהמות, ונדמה שגם מנת המלך כך כמו שכתב רש"י שם "ד"ה מנת המלך מגבת מסים שהן מטילים תמיד על בני המדינה".

וזה מבואר ברמב"ם גזילה (ה, יא'):
"אבל מכס שפסקו המלך ואמר שילקח שליש או רביע או דבר קצוב... וכן מלך שהשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה או על כל שדה ושדה דבר קצוב או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן..."


רואים שכל הגדרים של מס של המלך הם שוויוניים ואינם קשורים לרמת התועלת שהתושב מקבל מן הכסף. וזה כאמור בגלל שהכסף שניתן למלך אינו ניתן על סמך שירותים שהמלך חייב לאזרח, אלא זו זכות המלך לקחת כסף מן האזרחים לצרכיו שלו והכסף הזה שייך למלך ויכול לעשות כטוב בעיניו ואינו חייב לאזרח שום תמורה מול הכסף הזה. ועי' אנציקלופדיה תלמודית ערך דינא דמלכותא דינא ז, עמוד ש"ב עוד דעות שגבית המלך צ"ל שויוני דוקא (וע"ש הערה 83 בשם הרמ"ה שס"ל שהמלך אינו גובה לעצמו אלא למלכות. ושיטתו חולקת על מה שכתבנו למעלה).

צבא הגנה, לא צבא מלך
לפי זה יוצא שכל המסים שמדינת ישראל גובה היום אינם נובעים מדין המלך כלל, אלא מדין צרכי צבור! שהרי כל הגבייה היא בעבור שירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה, וכל הכסף הוא כספי צבור ואין היום מושג של גבייה למלך כלל. וגם הגבייה לצורכי ביטחון הם גם כן מדין צורכי צבור, על סמך ב"ב ח. הנ"ל שיש לכוף אותו ליתן כסף לשורה ובריח ושומר העיר וכו'. שהרי הצבא היום הוא צבא הגנה גרידא, ואין לו תפקיד לחולל מלחמות יזומות. וכל פעם שיש איזה סימן שלא צריכים צבא כזה גדול מיד עולים רעיונות וחוקים לקצץ ימי שירות חובה ומילואים כידוע. זאת אומרת אין כאן החזקת צבא לשם צבא, אלא לשם הגנה בלבד, וזה עיקר ההבדל בין חילות המלך, לצבא כאשר אין מלך. שהרי גם לפני המלכת המלך על ישראל היה לעם ישראל צבא. אלא היה צבא מילואים שהיו מזעיקים אותו כל פעם שהיה איום של פלישה וכו' לארץ. ואני מניח שהיו גם כן אימונים והיו הוצאות כדי להחזיק צבא זה. והוצאות אלו נגבו מדיני צורכי צבור כאמור. אבל כאשר קם מלך לישראל הקים לעצמו צבא סדיר וחילות שהיו עסוקים לא רק בהגנה על עם ישראל, אלא גם במלחמות יזומות כגון מלחמה נגד עמלק ושבעת העממים ואחר כך גם כן במלחמת רשות של כיבוש. וזה מש"כ ברמב"ם (מלכים ה, א') "אין המלך נלחם תחילה אלא על מלחמת מצוה ואיזו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעת עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מצר שבא עליהם ואחר כך נלחם מלחמת הרשות והיא מלחמה שנלחם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל להרבות בגדולתו ושמעו". והרי לפני שבא מלך לא היה צבא למלחמות יזומות אלא צבא להדוף האויב שבא לכבוש אותנו. וברור שכיום הצבא הוא צבא הגנה בלבד ואינו עומד למלחמה יזומה, ולכן הגבייה להחזקתו אינה אלא מכוח גבייה לצורכי צבור.

ויוצא מהבחנה זו חומרא וקולא. חומרא שגם לפי שיטת הר"ן שאין דינא דמלכותא דינא נוהג בארץ-ישראל בגלל שאין כוח ביד המלך לגרש יהודי מארצו, מכל מקום יש חובה גמורה לשלם מסים היום, שאין החובה לשלם מסים נובע מדין המלך אלא מצורכי צבור, והביטוי "מסים" לעניין זה אינו אלא שיתוף השם בלבד כמ"ש. ומאידך יש קולא, הואיל וכל גביית המסים של היום אינו אלא מדין צורכי צבור, אם יש הסכמה כללית להתייחס בסלחנות לצורות שונות של העלמת מס, יהיה מותר להעלים מס בכהאי גוונא, שהרי יש מחילה מצד הצבור וכל הגבייה היא רק מכוח הצבור. ולכן נדמה לי שמי שעובד לאחר שעות העבודה שלו, אינו חייב להצהיר על עבודות אלו, אם הוא דבר מועט, שרוב רובו של הצבור יתייחס בצורה סלחנית לתופעה כזו ועוד דברים כעין אלו. וכן מי שהזמין טכנאי הביתה ואינו נותן קבלה היה נ"ל שמותר להתעסק אתו אם הוא משלם בדרך כלל ורק מדי פעם אינו נותן קבלה וכו'.

ונדמה לי, לאור הנ"ל, שכאשר יקום מלך בישראל, בקרוב, לא תתבטל הכנסת ולא יתבטלו הבחירות לכנסת, ולא תתבטל הממשלה כמו שאנו מכירים אותם היום. יהיה עדיין צורך לנהל המדינה כמו שאנו מכירים אותה, ויהיה צורך בשר אוצר ושר חינוך ובריאות וביטחון פנים, ותשתיות וכו'. המלך לא יתעסק בדברים אלו. ואולי יהיה צורך עדיין במשרד ביטחון וצבא כמו שאנו מכירים אותם לטפל בביטחון שוטף. הכול יתנהל כמו שאנו מכירים כעת. אבל תהיה רשות נוספת, היינו רשות המלך שיגבה מסים באופן עצמאי ויהיה לו צבא עצמאי ליעדים לאומיים כלליים מעבר למה שאנו מכירים היום, כגון לערוך מלחמות יזומות נגד עמלק ולצורך הגדלת הגבולות של המדינה ובניין בית המקדש וכו'. דברים שאינם נצרכים לתפקוד השוטף של המדינה, שהם מעבר לחזון והסמכות של המדינה שמנוהלת רק על-פי הכוח של צורכי צבור, ויש לעיין בכל זה בעזרת ה'.
__________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il