ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

האיסור לדון בפני בתי משפט חילוניים ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


האיסור לדון בפני בתי משפט חילוניים

מתוך המדור 'רביבים' בעיתון 'בשבע'



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

נצטווינו בתורה (שמות כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ופירשו חז"ל (גיטין פח, ב): "לפניהם" היינו דווקא לפני דייני ישראל, ולא לפני דייני גויים. ואפילו אם במקרה דייני הגויים פוסקים באותו עניין כדין תורה, מכל מקום אסור לילך לדון בפניהם, שנאמר (דברים א', י"ז): "כי המשפט לאלוקים הוא", ודייני ישראל הסמוכים איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה פוסקים הלכה בשליחות אלוקית.

גם בתי המשפט שבמדינת ישראל דינם כדין "ערכאות של גויים", הואיל ושיטת המשפט שלהם אינה על פי תורת ישראל. וגם עליהם חלים דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין כ"ו, ז'): "כל הדן בדייני נכרים ובערכאות שלהן, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו". אמנם "דינא דמלכותא דינא", כלומר מותר לשלטון המקובל לחוקק חוקים ולתקן תקנות, ואף בתי הדין הרבניים בבואם לפסוק הלכה צריכים להתחשב בחוקים אלו כמחייבים. אך מכל מקום, ברור שאין לשום מלכות או שלטון תוקף לבטל באופן גורף את המצווה לדון בפני דייני ישראל בדין תורה. לפיכך כל סכסוך צריך להתברר בפני דיינים שדנים על פי התורה.

וגם כאשר הנתבע מסרב להישפט בפני בית דין כשר, עדיין נשאר האיסור לילך לערכאות בתוקפו, עד אשר יבוא התובע לפני בית דין או רב שעוסק בדיני ממונות, והם יתנו לו רשות לילך לערכאות כדי להציל את ממונו. רק לאחר קבלת רשות יוכל לתובעו בערכאות, מפני שבאופן זה הוא אינו עובר על מצוות התורה לדון בפני דייני ישראל, שכן הלך ל'ערכאות' ברשות דייני ישראל (רמב"ם שם, ועיין בספר 'דיני ממונות' לרב בצרי, ח"א שער י' פרק ה').

חיזוק בתי דין לממונות
כדי לחזק את בתי הדין לענייני ממונות, יש צורך שבתי הדין יהיו זמינים ומסוגלים לסיים כל דיון תוך זמן קצר. וכפי שאמרו חכמים (ע' סנהדרין ז, א), שהסכסוכים שבין אדם לחבירו דומים לסדק בסכר, שבתחילה אפשר לסותמו בקלות, ואם לא יסתמוהו מיד, הסדק יתרחב, ומים רבים יחלו לשטוף דרכו, ואז כבר לא ניתן יהיה לסתום את הסדק, מפני שהסכר כולו יקרוס בשטף המים. כך המריבה, אם פוטרים אותה בתחילתה, שני הצדדים מתפייסים וחוזרים להיות חברים. אך אם לא פטרוה בתחילתה, הרי השנאה נקבעת בלבבות וקשה מאוד להוציאה. לכן הזהירו חכמים שלא לענות את הדין, היינו שלא לעכב את מתן פסק הדין (עיין אבות ה', ח').

מצוות התורה שיהיו בתי הדין זמינים

וכן צוותה התורה להעמיד שופטים בכל עיר ועיר, שנאמר (דברים ט"ז, י"ח): "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך". והשופטים צריכים לשבת בשער העיר, במקום שבו כל העם עוברים, כדי שיהיו זמינים לכל, וכך כל סכסוך יוכל להתברר לפניהם מיד. ואף פסק הדין היה מתבצע במהירות, ואם היה אחד מהנידונים מסרב לקיים את הדין, היו השוטרים שעומדים לרשות בית הדין אוכפים באופן מיידי את המשפט.

בתחילה לא היו ימים מיוחדים שבהם בית הדין היה יושב לדון, אלא בכל ימות החול היו יושבים מן הבוקר ועד הצהרים (רמב"ם הלכות סנהדרין ג', א'). ואחר תקנת עזרא היו יושבים בכל יום שני וחמישי, שכן ראה עזרא שברוב המקומות אין צורך לדון בכל יום. וקבע לדון בימי שני וחמישי, מפני שאז היו בני הכפרים מגיעים לערים, וכך יכלו גם בני הכפרים לברר את סכסוכיהם בפני השופטים.
___________________________________
פורסם גם במדור 'רביבים' בעיתון 'בשבע'
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il