"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

בפרשת השבוע נסמכו כמה פרשיות זו לזו, פרשת המרגלים ולאחריה חיוב קרבן נסכים, פרשת שגגה בחטא עבודה זרה ופרשת ציצית. ויש בהם שייכות בין גורמי החטא של המרגלים לבין תיקונו על ידי פרשת נסכים, עבודה זרה ופרשת ציצית.

"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען... כל נשיא בהם... והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ". וכתב במדרש הגדול כי הציווי 'והתחזקתם' הכוונה שיכנסו וילכו בארץ ישראל, שלא כגנבים (וכוונתו לדברי הגמרא שגנב פועל בסתר ובלילה), הביטוי "לתור" את הארץ, החוזר לאורך כל הפרשה, מעיד כביכול על חולשה בהסתכלות על ארץ ישראל, ועל כן הוצרכו ל"והתחזקתם" להיכנס בתוכה כבעלים.

גם סמיכות פרשת נסכים, באה מיד לאחר המרגלים, וכפי שכתב הספורנו: "כי לאחר חטא העגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהוא קורבן ציבור, ואחר חטא המרגלים הוצרך מנחה ונסכים להכשיר גם קורבן יחיד". החולשה שבמעשי המרגלים הצריכה חיזוק וקירבה נוספת, ועל כן הודגש בפרשת נסכים "ככה תעשה לאחד", "כאשר תעשו כן יעשה לכם", לשונות של מוחלטות וציווי קבועים, לעומת אוירת הספקנות של המרגלים.

לאחר מכן, באה פרשת "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות..." חטא של שגגה בעבודה זרה. "אם מעיני העדה נעשתה לשגגה", דגש על הצורך בכפרה, גם כשגורמי החטא הם הסנהדרין וראשי הקהל, ומשום כך הודגש בכפרה זו קורבן העולה קודם לקורבן החטאת, מה שאין כן בשאר הקורבנות שחטאת קודמת. וביאר המהר"ל מפראג, שכיון שקורבן עולה באה לכפר על המחשבה, ובחטא עבודה זרה מחשבה נחשבת למעשה ונידונים עליה, שלא כשאר העברות שמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה, ועל כן בפרשתנו הוקדמה העולה לפני החטאת. והנקודה הנלמדת מכאן היא על חיזוק המחשבה, חיזוק הלב "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו", לאחר כל רפיון יש לרומם את הרוח.

ומשום כך מסיימת הפרשה בפרשת ציצית "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ופירש רש"י "כמו 'מתור הארץ'" המובא בתחילת הפרשה. רש"י לא מציין רק תיאום לשונות אלא מהות אחת שעליה נצטוינו שלא להיות כמרגלים "ולא תתורו" אלא להתחזק, כדברי המדרש הגדול שהובא לעיל. ומוסיף רש"י: "העין רואה והלב חומד", וצריך ביאור למה הפסוק הקדים את "אחרי לבבכם" ל"אחרי עיניכם", והרי לפי פירושו של רש"י העין קודמת ללב? אלא כפי שאמרנו שהכוונה בחולשות, אזי העין רואה מה שהלב חומד ומטעה אותו לראות מציאות מעוותת, ועל כך נצטוינו "ולא תתורו" כמו "מתור הארץ", שלא כמרגלים.

הרחמן יזכנו להידבק בחכמים אשר זוכים למה שכתב בעל חובת הלבבות: "לבות החכמים יש להם עיניים לראות מה שאינם רואים הפתאים".