^ 1 בראשית רבה פרשה א, א.
^ 2 נתיבות עולם נתיב התורה, חלק א. המהר"ל חוזר על כך פעמים רבות, וראה לדוגמא: ספר גבורות השם - פרק טז, ספר דרך חיים - פרק ה משנה כב וספר תפארת ישראל - פרק כד.
^ 3 כ"כ ר' צדוק (שיחת מלאכי השרת ליקוטים ירושלמי, פרק קמא דראש השנה, דבור המתחיל והנה). וז"ל השפת אמת (פרשת בא שנת תרנ"ד): "ראש השנה הוא תשרי. ולבני ישראל ניתן ראש השנה בניסן לחדשים. ראשון הוא לכם דייקא להודיע כי הקדוש ברוך הוא מנהיג את בני ישראל בסדר אחר מיוחד להם. והוא סדר התורה שהיא סדר הפנימיות. ובכלל העולם ראש השנה תשרי. ובפרט לבני ישראל ראש השנה ניסן שהוא ראש לסדר שהוא למעלה מסדר הטבע".לפי דברי השפת אמת יוצא שתורה היא סדר העולם בהקשר לבני ישראל, כי בני ישראל מונהגים על פי חוקים אלו-היים, מה שאין כן בגויים שמונהגים על פי הטבע. בעומק הדברים אין כאן מחלוקת, שכן עם ישראל הוא הלב שבאומות, וממילא סדר עם ישראל הוא גם סדר העולם כולו.
ובזוהר (חלק ב דף קסא עמוד א) מבואר: "זכאין אינון כל אינון דמשתדלי באורייתא, בגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא, ובאורייתא אתברי עלמא, כמה דאוקמוה דכתיב ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. וכי אורייתא אומנא הוה, אין, למלכא דבעי למעבד פלטרין, אי לא שוי לגביה אומנא לא יכיל למעבד פלטרין, כיון דפלטרין אתעבידו, לא סליק שמא אלא דמלכא, אלין פלטרין דעבד מלכא, מלכא שוי באינון פלטרין מחשבה. כך קודשא בריך הוא בעי למברי עלמא, אסתכל באומנא, ואף על גב דאומנא עבד פלטרין, לא סליק שמא אלא דמלכא, אלין פלטרין דעבד מלכא, ודאי מלכא בנה פלטרין, אורייתא צווחת ואהיה אצלו אמון, בי ברא קודשא בריך הוא עלמא.
דעד לא אתברי עלמא, אקדימת אורייתא תרין אלפא שנין לעלמא, וכד בעא קודשא בריך הוא למברי עלמא, הוה מסתכל בה באורייתא בכל מלה ומלה, ועבד לקבלה אומנותא דעלמא, בגין דכל מלין ועובדין דכל עלמין באורייתא אינון, ועל דא קודשא בריך הוא הוה מסתכל בה וברא עלמא.
לאו דאורייתא ברא עלמא, אלא קודשא בריך הוא באסתכלותא דאורייתא ברא עלמא, אשתכח דקודשא בריך הוא איהו אומנא, ואורייתא לקבליה ולגביה אומנא, דכתיב ואהיה אצלו אמון, ואהיה אמון לא כתיב, אלא אצלו, הואיל וקודשא בריך הוא אסתכל בה, אצלו הוה אומנא.
ואי תימא מאן יכיל למהוי אומנא לגביה, אלא אסתכלותא דקודשא בריך הוא בגוונא דא, (דבר אחר) אתעביד כלא בלא עמל ויגיעה, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וגו', בגוונא דא באסתכלותא דיליה היא אומנא), באורייתא כתיב בה בראשית ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ, אסתכל בהאי מלה וברא את השמים, באורייתא כתיב בה ויאמר אלהי"ם יהי אור, אסתכל בהאי מלה וברא את האור, וכן בכל מלה ומלה דכתיב בה באורייתא, אסתכל קודשא בריך הוא ועבד ההיא מלה, ועל דא כתיב ואהיה אצלו אמון, כגוונא דא כל עלמא אתברי."
דברי הזוהר הללו הובאו כדבר פשוט בכמה וכמה מקומות, ראה למשל נפש החיים שער ד פרק י, ספר דגל מחנה אפרים פרשת בא, ספר מאור עינים ליקוטים, ספר תפארת שלמה על התורה פרשת תרומה.
^ 4 יש אומרים כי התפיסה המוטעית, כאילו התורה עוסקת רק בעניני פרט, היא תוצאה של הגלות, שבה "אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה" כמבואר במסכת ברכות דף ח עמוד א, כלומר התורה מתגלה רק בבית המדרש ולא בחיים, ומתוך כך התרגלו אנשים לגישה שהקודש והחול מנותקים זה מזה, כגישה הנוצרית.
סיבה זו היא ודאי נכונה, אולם לדעתי היא לא מסבירה לגמרי את התופעה, שכן גם בגלות חכמי ישראל הנהיגו את עניני הציבור, ולמשל כאשר היו מצוקות כלכליות היו הולכים גדולי החכמים לאסוף כספים, שדרי"ם וכו'.
ונראה לי שסיבה מרכזית יותר לכך היא היחס לחכמים. יש קהילות שיודעים בהם מה היא תורה ומה הם חכמי ישראל, יש מועצות גדולי תורה שהם קובעים בעניני ציבור, קובעים למפלגה את הדברים המהותיים או הבעיתיים, ואפילו למי להצביע. וגם אם בפועל הדברים אינם מתנהלים כך בצורה מוחלטת, מכל מקום יש משמעות רבה למסר ולאוירה הציבורית. מה שאין כן במקומות שהיחס לחכמים לא נבנה בצורה נכונה - לא מבינים מה היא תורה, רואים בחכמים כבעלי מקצוע, שכשם שהסנדלר מטפל בתיקון נעליים שכן הוא למד לתקן נעליים כך החכמים עוסקים למדו את ארבעת חלקי השולחן ערוך ולכן הם יכולים להכריע בנושאים הנידונים בהם, ובכך נגמר המקצוע של הרב.
^ 5 מאמרי הראי"ה עמודים 173-174.
^ 6 ראה מסכת סנהדרין פרק ב משנה ד: "וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו". ספר התורה עצמו הוא אותו ספר תורה של היחיד, ובכל זאת צריך ספר אחר, שכן הלכות ציבור שונות מהלכות הפרט. לדוגמא, הלל אומרים רק על דבר ציבורי, כמבואר במסכת מגילה דף יד עמוד א. וישנם שינוים רבים בין פרט לכלל, וענין זה דורש מאמר לעצמו.
^ 7 בפירושו לספרא דצניעותא, פרק ה.
^ 8 פירוש הרמב"ן על התורה, בראשית לב, ב.
^ 9 עולת ראי"ה עמוד של.
^ 10 בבא מציעא דף פד ע"א.
11מסכת גיטין דף ו עמוד ב.
^ 12 עניין המחלוקות יכול להיות מאמר שלם בפני עצמו, וכתבנו את יסודות הדברים.