ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- מוסדות חינוך
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
מערכת החינוך - המשך
שאלה: אחרי הדברים החשובים שנכתבו ב'רביבים' על ערך האחדות ועל הדרך לאחד את מוסדות החינוך, חזר הרב וביטל את דבריו בכך שהעניק להורים את הסמכות להחליט לאן לשלוח את ילדיהם, ואם כן כל מגמות הפלגנות קבלו חיזוק נוסף. אם אכן ערך האחדות חשוב, האם לא היה ראוי לכוף את ההורים לשלוח את הילדים לבית הספר הממ"ד, שדואג לכלל הציבור?
תשובה: כדי לבאר את הדברים צריך להרחיב קצת במצוות תלמוד תורה, שהיא יסוד החינוך.
למדנו בתורה שהאחריות הראשונה לחינוך הילדים מוטלת על ההורים, שנאמר (דברים י"א, י"ט): "ולימדתם אותם את בניכם". עוד הוסיפה התורה וצוותה על כל תלמיד חכם ללמד את התלמידים הרוצים ללמוד ממנו, שנאמר (דברים ו', ז'): "ושננתם לבניך", ודרשו חכמים: בניך אלו תלמידיך. שתי משמעויות למצווה: האחת, שאחר שההורים לימדו את התורה באופן בסיסי, מצווה על הרבנים ללמד ברמה גבוהה יותר. והשנייה, שאם יש הורים שלא לימדו את בניהם, ישלימו הרבנים את מה שהחסירו ההורים.
מכל מקום, מצינו שיסוד המצווה לחנך את הילדים מוטל על ההורים. ואם הם עצמם אינם פנויים ללמד את ילדיהם, הרי שהם בוחרים מורים ורבנים שילמדו את ילדיהם בשליחותם.
תקנת יהושע בן גמלא
כמו בכל המצוות, התורה שבכתב מציבה לפנינו את העקרונות, ועל חכמי ישראל הוטלה המצווה למצוא את הדרך הטובה ולקבוע את המסגרת להגשמת אותם העקרונות. זכה יהושע בן גמלא, שחי בתקופת בית המקדש השני, לקבוע את מסגרות הלימוד, ותיקן וייסד את מערכת החינוך הראשונה בעולם.
וכך מסופר בתלמוד (בבא בתרא כ"א, א'): "אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה... התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים... ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלהו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד. התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן שש-עשרה כבן שבע-עשרה, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".
אין בתקנה פגיעה בזכותם של ההורים
הרי שתקנת יהושע בן גמלא נועדה להשלים את מה שהחסירו אותם הורים שלא דאגו לחינוך ילדיהם. אבל כאשר ההורים ממלאים את תפקידם ואחראים על חינוכו של ילדם לתורה ולמצוות, אין לציבור להתערב בשיקול דעתם. אלא שעדיין, מתוקף תקנת יהושע בן גמלא, יש אחריות על כלל הציבור לתת מענה חינוכי לכל ילד מישראל.
ערך האחדות
אם כן, הדיבורים על ערך האחדות נועדו לשכנע את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית ספר לכלל הציבור הדתי, כדי שיכיל בתוכו את מכלול הערכים התורניים, וכדי שייתן מענה לכלל הילדים המעוניינים בחינוך תורני. ופעמים רבות, בזכות ההשתתפות עם הציבור, תוצאות החינוך משובחות יותר. אבל אם בית הספר הכללי אינו מצליח לחנך כראוי את תלמידיו ולקיים לימודים ברמה גבוהה, אזי ראוי להורים לבחור מוסד חינוכי טוב יותר.
עמדת ההורים גורלית להצלחת החינוך
לעיתים בית הספר הוא טוב, אלא שבעקבות דעות קדומות ההורים אינם נותנים בו אמון. וכל זמן שדעתם על בית הספר לא תשתנה, אין אפשרות להכריחם לשלוח את ילדיהם לבית הספר, מפני שהאמון שההורים נותנים במורים ובבית הספר הוא גורם מרכזי בהצלחת החינוך. רק מתוך כבוד והערכה אמיתית לבית הספר ולמורים לימוד התורה והחינוך למידות נקלט יפה בנפש.
אחריות מנהיגי מערכת החינוך
לכן ראשי מערכת החינוך חייבים להיות קשובים מאוד להורים. לא מספיק שיחשבו לעצמם שהם צודקים - עליהם לשכנע את ההורים בצדקתם. ואם לא הצליחו, ראוי שיכופפו עצמם ויתאמצו לקיים את דרישות ההורים, כי אחרי הכול מערכת החינוך צריכה לפעול בשליחות ההורים. אם לא כן, ראשי המערכת יהיו אשמים בכך שדווקא אותם ההורים שהחינוך חשוב להם יוציאו את ילדיהם מבית הספר, ובית הספר ייהרס.
לעיתים אכן קשה מאוד לרצות את כל ההורים, ועל ראשי המערכת להתאמץ, להיות יצירתיים, כדי למצוא פתרון לפיו יוכלו כל הילדים להישאר במסגרת הכללית, ועם זאת לתת לכל קבוצה את המתאים לה. למשל על ידי חלוקה לכיתות בעלות דגשים שונים.
הקמת רשת נועם
פעמים רבות בעבר, הרצון ליצור אחידות בקרב הציבור הדתי-לאומי הביא למחלוקות עזות יותר. כך למשל, כאשר ילדיהם של בוגרי ישיבת 'מרכז הרב' הגיעו לגיל בית ספר, פנו ההורים לבית הספר השכונתי ובקשו שילדיהם ילמדו בכיתות נפרדות, כפי שההלכה מחייבת, בנים לחוד ובנות לחוד. היו לכך מספיק ילדים. אפשר היה להקים כיתה או שתיים להורים שרצו שבניהם ובנותיהם ילמדו ביחד, ועוד כיתה לבנים וכיתה לבנות. ואם כל כך היה עקרוני להורי בית הספר שילדיהם ילמדו במעורב, יכלו ראשי המערכת להציע בכבוד לבוגרי הישיבה שיקימו הם בית ספר נוסף במסגרת הממ"ד שבו תישמר הפרדה בין בנים לבנות. במקום זאת ניסו לכפות על ההורים לשלוח את ילדיהם לחינוך מעורב.
במשך עשרות שנים, כשלושים אחוז מהורי תלמידי הממ"ד לא היו מרוצים מהעירוב של בנים ובנות, אך הרוב ששלט לא נתן להם פתחון פה. חלקם העבירו את ילדיהם לחינוך שנתמך על ידי 'אגודת ישראל' או 'פועלי אגודת ישראל', וחלקם נשארו בממ"ד המעורב בחירוק שיניים.
בקרית משה הזדמן שנתקבצו מספר הורים, תלמידי חכמים, שביחד יכלו לעמוד על שלהם. אולם גם אז המערכת הכללית לא הצליחה להכיל בקרבה את הגוון הנוסף והחלו מאבקים גדולים, עד שקם בית ספר 'נועם' ואח"כ רשת 'נועם'. מדוע לא ניתן היה להיענות לרצון ההורים ללא מחלוקת? לאחר מכן, במקום להתעשת ולשמור על בתי הספר, במשך שנים עוד המשיכו ראשי הממ"ד להאשים את מייסדי 'נועם' בפלגנות.
הנזק שנגרם מחוסר היכולת להכיל את הזרם התורני
אילו ראשי המערכת היו מצליחים להכיל את הזרם התורני החדש, המוני ילדים שעברו לחינוך חרדי היו נשארים במסגרת החינוך התורני, והמוני ילדים שעברו לבתי ספר חילונים בעקבות הידלדלות בתי הספר הממ"דים היו נשארים בחינוך הדתי.
ועדיין ראשי הממ"ד לא השכילו להכניס את רשת 'נועם', על עקרונותיה ההלכתיים, כבתי ספר שווים במערכת הממ"ד, ועל כן ההורים ששולחים את ילדיהם ל'נועם' נאלצים לשלם סכומים גבוהים. בעקבות זאת, חלק מן הציבור התורני שולח את ילדיו לחינוך חרדי, שהוא זול יותר. וחלק מהציבור הדתי-מסורתי, שרמת הלימודים חשובה לו, שולח את ילדיו לחינוך חילוני, מפני שבמקומות רבים בתי הספר הממ"דים התדרדרו מאוד ברמתם.
ערך התחרות
אומנם צריך להודות כי העמדה העקרונית שהבעתי בעד מערכת חינוך אחת אינה פשוטה, שכן למדנו "קנאת סופרים תרבה חכמה", ועל פי זה אמרו חז"ל (ב"ב כא, א) שטוב שתהיה תחרות בין המורים, שעל ידי כך כל מורה יתאמץ ללמד טוב יותר, ותרבה החכמה.
אלא שכך היה אפשר לנהוג כאשר החינוך היה מופרט לגמרי, וכל מורה היה מקבץ לעצמו תלמידים בביתו ומלמדם, ואז התחרות בין המורים היתה מועילה. אבל כיום, כאשר האתגר החינוכי נעשה מורכב יותר, ודורש לימוד מקצועות שונים והכשרה רבה יותר של המורים, לא ניתן להתמודד עם אתגרי החינוך שלא במסגרת בית ספר שמכיל את כל הכיתות ולומדים בו מקצועות שונים. ככל שהמערכת יותר גדולה (עד גבול הסביר), קל לה יותר להתמודד עם האתגרים החינוכיים.
ואם כבר, אז מוטב שהתחרות תיעשה בתוך המערכת עצמה, שיהיו בה מגמות שונות עם יותר שעות קודש או יותר שעות חול, וכיוצא בזה, והכול לשם שמים, ואז התחרות בין המגמות תחייב כל מגמה להיות טובה יותר וכך תתרבה החכמה.
ורק בדיעבד, כאשר המערכת הוותיקה לא הצליחה להכיל בתוכה את המגמות החדשות (כמו במקרה של 'נועם'), קמים בתי ספר חדשים, והתחרות בין בתי הספר מחייבת את כולם להשתפר. אלא שהמחיר לכך עלול להיות כבד, הן בתשלומי ההורים, והן במספר תלמידים שנושרים ממערכת החינוך הדתי-תורני, במקרה הרע לחינוך החילוני ובמקרה היותר טוב לחינוך החרדי.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
עבודת ה' לחופש
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
אוצרות בלב הים
אנחנו בצד של החזקים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
