ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

התורה מעל לשכל ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר חקת Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תשס"ז

התורה מעל לשכל


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

"זאת חוקת התורה", לשון חוקה מלמדנו, כי על אף שאיננו יודעים טעמה של המצוה, מצווים אנו לקיימה. הציווי על פרשת פרה, הוזכר בתורה בפרשת בשלח "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו", ופרש"י שהכוונה לפרשת פרה. ואילו הלכותיה המעשיות נאמרו ביום השמיני למילואים, כפי שפירש רש"י.

פרשת פרה נכתבה דווקא כאן, בפרשת חוקת. בפרשה העוסקת באירועי שנת הארבעים במדבר, (עיין רש"י על הפסוק "ויבואו כל העדה מדבר צין") לאחר שכלו מתי מדבר, טרם כניסתם לא"י. התורה לימדתנו בסיומה של תקופה, כי כלל הפרשיות כולן הן בגדר חוק וגזירה, ויש לעשותן מתוך קבלת עול, "לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את ישראל", (וכך הדגיש הרמב"ם בסוף הלכות מעילה).

הגמרא במסכת יומא (דף ג') דורשת על הפסוק: "כאשר עשה ביום הזה צווה ה' לעשות - זה מעשה פרה", מצות הפרה מסמלת את העיקרון של העשייה, מתוך קבלת עול מלכות שמים.

ובמסכת ברכות (דף ס"ג) דרשו חז"ל על הפסוק: "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" - אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה. הדרכה זאת נלמדת מהנאמר לגבי פרשת פרה, ומלמדת על כל התורה, כי פרשת פרה היא ה'בניין אב' להנהגה המעשית בקיום המצוה, מתוך קבלת עול. חלק מקבלת העול היא היגיעה על דברי תורה, להמית עצמו באוהל, שאין נעשית יגיעה זו אלא מתוך קבלת העול, ועל כן הדגישה התורה: "זאת חוקת התורה" , לא נאמר זאת חוקת הפרה, משום שהלימוד הוא על דרך כללית ביחס למצוות.

במסכת שבת (דף פ"ח) מספרת הגמרא - "אמר לו ההוא צדוקי לרבא, היאך הקדמתם נעשה לנשמע? א"ל רבא, אנא סגינן בשלימותא, כתיב בנו 'תומת ישרים תנחם'". רבא הבהיר לצדוקי כי עבורנו קיום התורה אינו מתוך ששכל בלבד מחייבן, אלא מפני שכך הוא רצון הבורא.

ובמסכת קידושין (דף ל"א) מובא המעשה בחכמי ישראל שביקשו לשלם שישים ריבוא עבור אבנים לאפוד, ואותו נכרי סרב להעיר את אביו לשם כך. לשנה אחרת זיכהו ה' שנולדה לו פרה אדומה, ונכנסו חכמי ישראל לקנותה בשישים ריבוא. ומובא בשם בעל קצות החושן שהסביר, כי הנכרי ימסור נפשו עבור מצוות כיבוד אב, שהיא מצוה שכלית, ואילו חכמי ישראל ימסרו נפשם לקיום מצוות פרה אדומה, שהיא חוקה ולא נתגלה טעמה.

ואמנם בגמרא ביומא (דף ג') מבואר, כי חכמי ישראל נהגו לעשות את מעשה הפרה בכהן טבול יום, 'להוציא מליבן של צדוקים'. צדוקים הם אלו הכופרים בתורה שבעל פה ובמגידיה (לשון הרמב"ם), ובוחנים כל פעולה על פי דעתם, ולא מתוך התבטלות לרצון ה'. 'להוציא מליבן' ביאורו, שיש צורך לחכמים לפעול בהנהגות כאלו, שיעוררו את הצדוקים לזעוק כנגד החכמים, ובכך יגלו לנו מצפוני ליבם. הרחמן יזכנו לעובדו בלבב שלם, ולהיות תמימים בחוקיו אמן ואמן.

______________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il