מצות עשה להפריש חלה מעיסה

סיפורה של מצוה
לאחר ימים רבים של טלטול בעגלה, בדרכו לרבו הצדיק ר' מרדכי מליכוויטש, שמח ר' זיסל להגיע למקום ישוב, ולהתארח בפונדק יהודי למשך הלילה. כשהגיע לפונדק ראו כי לפניהם הגיעה לשם קבוצה גדולה של סוחרים, ובעלת הפונדק הזמינה את כולם להצטרף יחד לארוחה ערב משותפת. בין הסוחרים בלטה דמותו של יהודי זקן 'בעל צורה' שעשה רושם של ירא שמים וצדיק.
ר' זיסל התבונן ארוכות ביהודי על מנת לתהות על קנקנו. הוא ראה כי הוא נוטל ידיים לסעודה בנחת ובמתינות ומברך בכוונה גדולה. לאחר מכן נטל לידיו פרוסת לחם, עצם את עיניו ואז הניח את הפרוסה מבלי לברך עליה. לאחר מכן נטל פרוסה נוספת והמחזה נשנה, עצם את עיניו ולא בירך עליה, עד שלבסוף הוציא מתיקו חתיכת לחם ישנה, עליה בירך ואכלה, בעוד ר' זיסל מתפלא על ההנהגה המשונה שלא ירד לפשרה. למחרת בבוקר לאחר שהיהודי הזקן נסע עם הסוחרים לדרכם, נצנצה מחשבה בליבו, הוא ניגש אל בעלת הבית ושאל אותה האם היא בטוחה כי הפרישה חלה מהלחמים אותם הגישה אמש לאורחים, האשה מחאה כפיים בבהלה, ואמרה כי אכן הפעם שכחה להפריש חלה. ר' זיסל שהבין כי היהודי הזקן ניחן ברוח הקודש, עלה במהירות על עגלתו והחל לרדוף אחר הסוחרים, שם פגש ביהודי הזקן. הוא ביקש ממנו לברכו, והזקן הסכים תמורת צדקה לפדיון שבויים שהיה בדרך אליהם. כשהגיע ר' זיסל לרבו, חיבקו רבו בהתלהבות ואמר לו: "אשריך שזכית להתברך מפיו של קדוש ישראל, רבי לייב שרה'ס".
בדרכו חזרה לביתו עצר ר' זיסל בפונדק כל שהוא בדרך. במהלך הלילה התעורר כששמע קולות מתקרבים לחדרו. הוא שמע את בעלת הבית אומרת לאנשים כי בחדר זה נמצא האורח שעושה רושם של אדם עשיר. ר' זיסל הבין כי נפל ברשתם של שודדים וניסה לברוח מהחלון, אך התברר לו כי נעלו את החלון מבחוץ. השודדים נכנסו לחדרו וקשרו אותו למיטה. תוך כדי שר' זיסל החל כבר לומר וידוי, נשמעו נקישות רמות בדלת, שנפתחה על ידי קבוצה של סוחרים שתעתה בדרך. הם הבינו מיד את אשר לפניהם ולאחר קרב קצר קשרו את השודדים ושיחררו את ר' זיסל מהחבלים. "שנים רבות אנו נוסעים בדרך זו ומעולם לא טעינו, כנראה שאלוהיך בשמים החליט לשמור עליך..." אמרו הסוחרים לר' זיסל. ר' זיסל החליט לחזור לרבו, כשהגיע רצה לספר לרבו את מה שקרה, אך רבו הקדימו ואמר לו: "כל הלילה הייתי עסוק בתפילה להצלתך, אך הזכות שעמדה לך שזכית לזהות את ר' לייב שרה'ס בזכות מצות הפרשת חלה, הנדבה שנתת לו והברכה שהתברכת מפיו, הם שעמדו לך להצלתך".

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

add_alert

30 - מצווה ליתן שכר שכיר ביומו

31 - מצות עשה להפריש חלה מעיסה

32 - מצות עשה לעשות מעקה לגגו

טען עוד

מצוה להורות
בצק שממנו מתעדים להכין מיני מאפה, חייב בהפרשת חלה. גודל הבצק הנדרש על מנת להפריש ממנו חלה, תלוי בשיטות השונות והוא בין 1.250 לבין 2.250 ק"ג קמח, לכן מעיסה המכילה יותר מ-1.250 ק"ג קמח יש להפריש חלה ללא ברכה, ונהגו לברך על ההפרשה מבצק המכיל 1.660 ק"ג קמח. אם הכינו מספר עיסות שאין בכל אחת מהם שיעור מספיק להפרשת חלה, יצרפו את המאפים המוכנים לסל אחד ויפרישו כדין.
ומצוה מיוחדת היא על האשה להפריש, ובייחוד בערב שבת. אין להפריש על ידי קטן או קטנה מגיל מצוות.
את הברכה יש לברך לפני ההפרשה, האשכנזים מברכים: "להפריש חלה", והספרדים: "להפריש חלה תרומה", ולאחר מכן יפרידו את החתיכה ויאמרו: "הרי זו חלה". אם הפרידו את החלה קודם שבירכו, יכולים לברך. אולם אם כבר אמרו "הרי זו חלה" לא יברכו ויצאו ידי חובת המצוה.
את החלה רצוי לשרוף על גבי הגז או בתנור ללא דברי מאפה נוספים. במקום לשרוף ניתן להניח את ההפרשה בתוך נייר, לעטפו בשקית ולזרוק לפח.
בארץ ישראל יש למאפה שלא הפרישו ממנו חלה דין טבל, ואין לאכול ממנו כלל. ואם ישנו ספק האם הופרשה חלה אם לאו יש להפריש מספק ללא ברכה.