בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות לחג החנוכה
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • נר ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' ישראל חיים בן הרב דוב בער לבנון ז"ל

undefined
7 דק' קריאה
שתי מימרות של רבי תנחום
בסוגיית חנוכה בגמרא 1 , מופיעות שתי מימרות של ר' תנחום: אחת בהלכה, ואחת באגדה. בהלכה - "נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי", ומיד לאחריו באגדה - "מאי דכתיב 'והבור ריק אין בו מים'?, ממשמע שנאמר: 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל 'אין בו מים', מים אין בו, אבל נחשים ועקרבין יש בו". מה הקשר בין שתי האמרות הללו? 2

השווה בין ברכת 'שעשה נסים' לברכת 'שעשה לי נס במקום הזה"
'משך חכמה' מבאר את הקשר בין שתי האמרות של ר' תנחום בטוב טעם ודעת: ותורף דבריו, שר' תנחום בא להסביר את גדר הברכה, שמברכים על נר חנוכה, "שעשה נסים לאבותינו", שהיא כמו הברכת הרואה מקום שנעשה לו נס, שמברך "שעשה לי נס במקום הזה", ולגבי ברכה זו קובע אבודרהם שברכה זו נאמרת דווקא על נס שיצא מדרך הטבע, כאשר רואה את המקום שארע בו הנס.
והנה בחנוכה היו שני נסים: ניצחון המלחמה על מלכות אנטיוכוס, והוא נחשב עדיין לנס בגדר הטבע, ונס פך השמן שהוא מחוץ לדרך הטבע.

וכיוון שברכת "הרואה" מברך רק על נס על-טבעי, לכן אי אפשר לברך ברכה זו על נס הניצחון במלחמה, אלא על נס פך השמן שהוא נס על-טבעי. ותיקנו לברך ברכה זו על ראית הנרות, שהן כאילו מקום הנס. ולכן יש להדליק למטה מכ' אמה במקום שהעין שולטת בו, כדי שיברך במקום הראוי לברכת "הרואה".

על פי דבריו ניתן לתרץ את קושיית התוספות 3 : מדוע תקנו בנר חנוכה ש"הרואה" מברך "שעשה נסים" מה שלא מצאנו בשאר המצוות? ולפי הדברים הנ"ל הקושיא מיושבת היטב, משום שתוכן הברכה היא ברכת "הרואה מקום שנעשה בו נס", ומעצם יסודה של ברכת "על הנסים" לא נתקנה אלא לרואה את הנר, אלא שהטילו על מי שמדליק בעצמו שיברך ברכה זו, בשעת קיום המצווה שהוא הזמן המובחר ביותר לברך, שהדלקה עושה מצווה. ולכן גם מי שאינו מקיים בעצמו את המצווה יכול לברך ברכת "הרואה".

מוסיף ה'משך חכמה' שאת זה למד ר' תנחום מפרשת בורו של יוסף. על פי מדרש תנחומא 4 , על הפסוק: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם" מה ראו? ראו את יוסף כשחזר מלקבור את אביו, הלך והציץ בתוך הבור שהשליכוהו לשם, והם חשבו "לו ישטמנו אחינו..." ויוסף לשם שמים התכוון, לברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה".

והנה יוסף זכה לשני סוגי נסים: נס טבעי ועל-טבעי. הנס הטבעי הוא, פרשת ירידתו למצרים. כל השתלשלות הקורות אותו מירידתו למצרים עד שנעשה למשנה למלך מצרים. שונה מזה הנס שניצל מאותו בור שנחשים ועקרבים יש בו, שהיה נס יוצא מדרך הטבע 5 . ולכן כשיוסף רצה לברך "שעשה לי נס במקום הזה", לא היה יכול לברך על הצלתו במצרים שהיה נס טבעי, אלא על נס הצלתו מבור הנחשים שהוא נס על-טבעי, ולכן חזר לאותו הבור, כדי לברך שם. וזה הקשר בין שני מאמרי ר' תנחום - הוא רבי תנחומא שבמדרש.

מדוע ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" היא רק על נס על-טבעי?
ונראה להעמיק עוד בדבר, מדוע אין לברך ברכת "ברוך שעשה לי נס" גם על נס שנעשה בדרך הטבע?
הכלל בתקנת הברכות של חכמים הוא, שמברך רק על דבר מוחשי ומורגש. למשל בעניין הברכה על בשורות טובות ועל בשורות רעות, אומרת הגמרא "לא כעולם הזה - העולם הבא: בעולם הזה על בשורות טובות מברך "הטוב והמיטיב", ועל בשורות רעות מברך "ברוך דיין האמת", ובעולם הבא על הכל מברך "הטוב והמיטיב" 6 , משום שאז יודע שהכל לטובה, מה שאין כן בעולם הזה נראה לנו שיש טוב ויש רע, ולכן יש הבדל בין הברכות. ולכאורה אם אנו יודעים זאת ומאמינים שהכל לטובה, מדוע שלא יברך גם עתה על בשורות רעות "הטוב והמיטיב"?

התשובה לכך, משום שאין מברכים על דבר שאין משיגים אותו רק באמונה, אלא כמו ברכת הנהנין, שמברכים על מה שאנו חשים. ולכן כדי שנוכל לברך "שעשה לי נס" צריך שיקרה דבר מחוץ לדרך הטבע שנראה אותו עין בעין, בלא שום ספק שיד ה' פעלה זאת.

השוואה בין נס "הבור" לבין ירידתו של יוסף למצרים
והנה אם נתבונן בנס הזה שארע ליוסף בבור שהיה מלא נחשים ועקרבים, נראה שהוא כעין משל לכל מה שקרה לו במצרים. מצרים נמשלה לנחש ולתנין כפי שנאמר עליהם "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו" 7 , וכן הנחש הוא הסמל של מצרים, ומופיע בעטרה שלראש המלכיהם. אפשר שזו הסיבה שמשה רבנו עשה לפני פרעה אות ומופת בכך שמטהו נהפך לנחש, תפסו וחזר להיות מטה, ובלע את הנחשים שלהם, כמשל לכך שמלכות ה' תגבר על מלכות מצרים. וכמו שבבור היה יוסף נתון במקום נחשים ועקרבים, כך גם במצרים היה נתון במקום שנמשל לנחשים ועקרבים מול כל נחשי מצרים שהתנכלו להמיתו, גם במצרים הוא נזרק אל בור - בית הסוהר, וגם ממנו ניצל בדרך בלתי צפויה לחלוטין, עד שעלה לגדולה ונעשה משנה למלך מצרים. כל זה משול להצלתו מהבור המלא נחשים.

עמידתו של יוסף בניסיונות הרוחניים במצרים, גם הם רמוזים להצלתו מבור הנחשים, כידוע הנחש מרמז לנחש הקדמוני שהוא סמל החטא, ולכן הצלתו מן הבור מלא הנחשים מסמלת את היותו צדיק ומסוגל להתגבר על החטא 8 .

אור חיים הק' שואל איך עלה על דעתו של ראובן להציל את יוסף, ע"י שישליכו אותו אל הבור המלא בעקרבים ונחשים, שמיתתו שם בטוחה מהצלתו? עונה על כך האור החיים הקדוש: " לפי שאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמיים ", (חידוש גדול חידש כאן, שאדם יכול לשנות את רצון הבורא כביכול, ולהמית גם מי שלא נגזר עליו כן!) יוצא שראובן מסר את דינו של יוסף לשמים, ונמצא צדיק, שהנחשים לא פגעו בו.

מסופר בגמרא על ר' חנינא בן דוסא, שספרו לו על נחש (ערוד), שפוגע בבני אדם, עמד בפתח בו נמצא הנחש, יצא ונחשו ומת אותו ערוד! אמר להם ר' חנינא בן דוסא: ראו בני אין הנחש ממית אלא החטא ממית 9 . הנחש מסמל את הנחש הקדמוני שורש החטא שהביא מיתה לאדם. וכשזוכה האדם להיות נקי מחטא הוא מנצח את אותו נחש, ולכן היה מבחן "הבור" סמל לעמידתו של יוסף במצרים בכל הניסיונות, והוא יוסף הצדיק תחילתו ועד סופו.

אמרו בגמרא שיוסף מחייב רשעים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב עשירים, והלל מחייב עניים, "רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף וכו'" 10 , כלומר יוסף הוא סמל לעמידה בניסיונות, שאין כמוהו להיות בבור נחשים רוחניים, ולהישאר צדיק בעמידתו האיתנה מולם.

רואים בבירור שכל מה שעתיד לעבור על יוסף הן מבחינת ההצלה הגשמית והן מבחינת ההצלה הרוחנית, כבר היו רמוזים באותה ישועה שזכה לה באותו הבור. ולכן כאשר יוסף חזר אל הבור כדי לברך ברכת "שעשה לי נס במקום הזה", בודאי התכוון לכלול באותה ברכה את כל המוצאות אותו עד הלום, גם את הנס הטבעי, שעליו בפני עצמו אי אפשר לברך "שעשה לי נס במקום הזה".

השוואה בין נס פך השמן לבין ניצחון המלחמה
בחנוכה אנו מודים על שני סוגי נסים. נס פך השמן ונס ניצחון המלחמה. אם נתבונן נראה שיש קשר בין שני הנסים הללו. נס פך השמן היה, ששמן מועט הצליח לדלוק הרבה יותר מכפי כוחו הטבעי, וזה מסמל את ניצחון המעטים את המרובים, ואותו שמן טהור בחותמו של כהן גדול מסמל גם את הניצחון הרוחני על חכמת יון. אלא שכאמור לעיל, ברכת "על הנסים" נתקנה רק על נס הגלוי, לכן מברכים אותה על ראית הנרות. אבל אין ספק שאנו מתכוונים לכלול בהודאה גם את הנס הטבעי של ניצחון המלחמה, כמו שאנו אומרים בזמן ההדלקה "הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל המלחמות ועל התשועות שעשית לאבותנו, וכו'".

הקשר בין הברכה על הנס למקומו של הנס
שונה היא ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" מברכת "הגומל". האחרונה נאמרת רק פעם אחת אחרי שניצול מהצרה שעברה עליו, אבל הראשונה נאמרת בכל פעם שחוזר אל מקום אירוע הנס, ונפשו מתפעמת מחדש מהישועה שזכה לה. בנוסח הברכה מזכיר בפירוש את "המקום הזה" כי המקום גורם, וכמו שיש שייכות מיוחדת בין האדם למקום שנגלה לו כפתח תקווה, כמקור ישועה, ובהגיעו שמה זוכר זאת ומתעוררים חסדים קדמוניים עליו. זה הערך שיש לחזרה לאותו מקום שנושע בו "ולפרוע בו הקפותיו" (כפי שהוזכר על אברהם אבינו ע"ה) לכן יש לברך את הברכה על הנס באותו מקום!

והנה לפי מה שנתבאר שברכת "שעשה נסים" היא ברכת "הרואה מקום שנעשה בו נס", ולכן באו חכמים ותקנו לנו מצוות הדלקת נרות כדי ליצר את מקום הנס, שיהיה אפשר לברך שם את הברכה. ראוי להתעורר מזה בזמן הדלקת נרות, ולהרגיש כאילו הוא רואה את מקום הנס, את הנרות שהודלקו אז בזמן החשמונאים. שהדלקת הנרות שלנו, כמוה כהדלקת הנרות במקדש שהוא מקום הנס. כמקור לכך יש להביא את דברי הרמב"ן: "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרון אל תתירא לגדולה מזאת אתה מוכן, הקורבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו... אל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו " 11 , משמע שהנרות שלנו הם המשך קיום המצווה של בית המקדש בכוח תקנת חכמים, וכאילו לא נפסקה הדלקת נרות לעולם. וא"כ כאשר אנו מדליקים נרות נחשב כאילו הדלקנו את המנורה במקדש, והרי זה כמקום הנס שאפשר לברך שם ברכת הרואה.

כתוב בספרים הקדושים שאפשר לזכות לראות בנרות את ה"אור גנוז", היינו, מכיון שהנרות הן כמקום הנס, הרי הן מעוררות אותנו לראות את יד ה' הגנוזה בטבע. וכמו שהנרות אז היו מקור השראה של תורה, כך בראיתם יזכה להשראה, לראות את האור הגנוז בתורה, ויוכל לחדש חידושי תורה באופן של מוסיף והולך.

ביאור ברכת "על הנסים" בפורים
לכאורה יש מקום להקשות על ברכת "שעשה נסים" בפורים שאינה בשעת הנס ולא במקומו, ומה טעם תיקונה? וצריך לומר שהקריאה במגילה כשירה שהיא חלק מכתבי הקודש מעוררת את הזמן, וכאילו היום היה הנס ש"הקורא את המגילה למפרע-לא יצא", ומפרשים זאת בדרך צחות, שהאומר כי הדברים היו רק בעבר לא יצא, אלא הם מתרחשים היום ממש בשעת בקריאה, ואז הזמן גם לברך על הנס. מה שאין כן בחנוכה ש"לא ניתנה להיכתב" היו צריכים חז"ל לחדש את מצוות הדלקת הנרות כדי שיוכל לברך בשעת ראייתם. מי יתן ונזכה לראות בנרות החנוכה את ישועת ה' הגנוזה בנרות, הרוחנית והגשמית כאמור: "תשועה ופורקן כהיום הזה".


^ 1 שבת כ"ב.
^ 2 אמנם ידוע שדרך הגמרא להביא כמה מימרות של אותו חכם בזה אחר זה, אבל כאן בולטת העובדה, שר' תנחום דרש פסוק מפרשת 'וישב', שקוראים בשבוע שחל בו חנוכה, ומתקבל הרושם, שזו הייתה דרשתו בהלכה ובאגדה בשבת שלקראת חנוכה, ואם כן הדעת נותנת שיש קשר רעיוני בין שני המאמרים.
^ 3 סוכה מ"ו ד"ה "הרואה"
^ 4 בר"ר פר' ק'
^ 5 הלכה שמי שנפל לבור של נחשים מעידין לאשתו שמת, ומתירין אותה להנשא. וא"כ העובדה שיוסף נשאר חי היא נס על טבעי.
^ 6 פסחים נ'
^ 7 יחזקאל כ"ט, ג'
^ 8 ברכות ל"ג
^ 9 יומא ל"ה
^ 10 פרשת בהעלותך בשם מגילת סתרים לרבנו נסים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il