^ 1. ראה בחזו"א שהוזכר בהערה הקודמת שהקשה על שיטת הר"ש סיריליאו.
^ 2. אמנם בירושלמי (פ"ד דשביעית סוף ה"ב) הובא: "רבי טרפון ירד לאכל קציעות מתוך שלו שלא בטובה כבית שמאי חמוניה סנטירי' ושורון חבטון עלוי כד חמא גרמיה בסכנה אמר לון בחייכון אמרון גו בייתיה דטרפון עתדין ליה תכריכין כד שמעון כן אישתטחון על אפיהון אמרין ליה רבי שרי לן אמר לון ייתי עלי על כל חוטר וחוטר דהוה נחית עלי הוינא שרי לכון על קדמייא באילין תרתין מלייא נהג רבי טרפון כבית שמאי וסכין בהדא ובקרית שמע רבי אבהו בשם רבי חנינא בן גמליאל כל ימיו של רבי טרפון היה מתענה על הדבר הזה ואומר אי לי שנתכבדתי בכתרה של תורה". [= רבי טרפון נכנס לאכול קציעות מכרם שלו ללא קבלת רשות מהבעלים כשיטת בית שמאי. מצאוהו השומרים והיכו אותו. כשראה רבי טרפון שהוא בסכנת חיים, אמר להם תאמרו בביתו של טרפון שיכינו לו תכריכין. כששמעו שהוא רבי טרפון השתחוו לפניו וביקשו ממנו 'רבי סלח לנו'. אמר להם כל מכה ומכה שנתתם לי סלחתי לכם מיד. בשני דברים אלו נהג רבי טרפון כבית שמאי וסיכן את עצמו – בזה, ובקריאת שמע. רבי אבהו בשם רבי חנינא בן גמליאל אמר שכל ימיו של רבי טרפון היה מתענה ואומר אוי לי שנתכבדתי בכתרה של תורה]. המפרשים התקשו בהסבר מעשה זה, ובעיקר (1)כיצר היו שומרים בכרמו של רבי טרפון בשביעית (2)מה ענין כבודה של תורה לכאן, הרי השומרים התנצלו בפניו בגלל שהיה הכרם שלו [ב"אהבת ציון וירושלים" (עמ' 32) ציין "המלות 'מתוך שלו' תמוהות וליתא בכפתור ופרח פרק מז". וע' תוספתא כפשוטה הערה 5]. (3)איך רבי טרפון אכל מן המשומר. הגר"ש ליברמן (תוספתא כפשוטה שבעית פ"ח שורות 3-4) ביאר את הירושלמי, לפי הדין שבתוספתא זו, שהשומרים היו שומרי ב"ד, ולכן לא היה כאן דין משומר, ולכן גם היו חובטים בכל בעל כרם שבא לקחת מכרמו ללא רשות ב"ד, ורק לרבי טרפון הניחו משום כבודה של תורה. אמנם פירוש זה מוקשה ביותר, כי לפי זה רבי טרפון עשה שלא כדין ונטל בגניבה, שהרי אין הכרם שלו, והפירות נשמרים כדין ע"י שלוחי ב"ד לחלוקה לכל. [והשווה בבלי נדרים סב, א]. ובר"ש סירילאו כתב: "... ונכנס בגנה שלו בלי רשות, וכגון שהיתה מוחכרת או מושכרת ביד אחרים, ונכנס בה בלי רשות, דהיינו שלא בטובה וכדברי ב"ש. חמוניה סנטורין – לא שבעל הגנה הניח שומרים בגנתו, דתניא 'אינך בוצר אלא מן המופקר' אלא שהיו באותה בקעה גנות ופרדסין של גויים, והיו בבקעה שומרים, וחשבו שהוא גזלן". והדוחק מבורר.
^ 3. בחזו"א סי' טז, ד הסתפק בלשון הרמב"ם לאסור לאוקמי פירא, אך בסי' כא, יד נטה להקל. עי' כרם ציון הלכות שביעית פ"ט ס"ב, ובגידולי ציון שם אות ב.
^ 4. ראה ת"כ בהר, שם ופסחים נא, ב דלדעת ר"ע איסור ספיחין דאוריתא, אך חכמים חלוקים עליו וס"ל דאינו אלא דרבנן, וכה"פ פסקו כרבנן. אמנם הגר"א בשנות אליהו, שביעית, פרק ט', משנה א' ס"ל שאנן קיי"ל כר"ע דאיסור ספיחין דאורייתא. וראה גם כפ"פ פמ"ז דספיחי כרוב אסורים דאוריתא, וגזרו על שאר ספיחים מדרבנן, גזירתא משום ספיחי כרוב.
^ 5. ראה גם פאת השולחן סימן כב סעיף א, ובבית ישראל אות ב; שבת הארץ פ"ד הל' ב-ג
^ 6. וע' שנות אליהו שציינתי בהערה 4.
^ 7. ראה ערוך ערך 'ספח'.
^ 8. ראה הקדמה ל"מעדני ארץ" הלכות שביעית.
^ 9. חלק גדול מהספקות ההלכתיים תוקנו ע"י רבנו, נשיא הדור, מו"ר הגר"א אלקנה הכהן שפירא שליט"א, בתקופת כהונתו כרב הראשי לישראל. החוק תוקן כך שאין צורך ברישום בטאבו. החקלאים נותנים לרבנים הרשאה למכירה, ולא עושים אותם שליחים (כדי להמנע מבעיית "אין שליח לד"ע"), ועוד.
^ 10. ר"ש סירילאו; מהרי"ט ח"א סי"ג; מבי"ט ח"א סכ"א; חרדים של"ה ועוד. החזו"א (שביעית סימן כ אות ז וסימן כא) פסק כמהרי"ט. ואף שהב"י כתב שיש חרם שלא לנהוג כמהר"יט, (ראה כס"מ תרומות סוף הי"א) ע' חזו"א שביעית סימן כג. אמנם רוה"פ פסקו כב"י, וכן המנהג המפשוט בא"י, ראה פאה""ש סימן כג אות יב; שבת הארץ במבוא פרק יא.
^ 11. אגב אציין, ששמיטה בזה"ז לרוה"פ דרבנן. וביזוי ת"ח, ואף פגיעה בכל אדם מישראל הוא לכ"ע דאורייתא.

__________________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424