ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מנין שאנו בגאולה? ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה גאולה ונבואה דרכי הגאולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כ תמוז תשס"ז

מנין שאנו בגאולה?

פרק ראשון



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

אולי טעינו?
רבים שואלים, לאור המצבים הקשים שעובר עם ישראל, אולי טעינו בכל הדרך, וזו אינה הגאולה? שאלה זו היא במקומה, כי תמיד צריך לעשות חשבון נפש, ולבדוק האם נמצאים בדרך הנכונה, ובמיוחד כאשר רואים מציאויות חדשות שלא היו בעבר.
אולם, למרות המאורעות הקשים שעם ישראל עובר, ודאי שאנו מצויים בתהליך של גאולה, שכן כל הסימנים שהביאו גדולי ישראל לכך שאנו בתהליך גאולה שרירים וקיימים.
נתינת פירות וקיבוץ גלויות
אחד המקורות הידועים המלמדים שאנו בתהליך של גאולה הוא דברי הגמרא 1 : "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'", ופירש רש"י "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר". וכיום, ברוך ה', אנו זוכים לכך.
מדוע אומרת הגמרא דוקא על מציאות נתינת הפירות שהיא הסימן המובהק לגאולה? נראה לי שהדבר נובע מכך, שבפרשת הקללות שבפרשת בחוקותי נאמר שהארץ תהיה שממה בזמן שישראל לא נמצאים בה 2 , והטעם לכך הוא שעניינה של ארץ ישראל הוא להוציא פירות לעם ישראל ולא לאותם גויים שיושבים בה, וממילא התוצאה שהארץ נותנת פירות רק כשעם ישראל מגיע לארצו. ולכן נאמר בספר יחזקאל " אַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" 3 . אם עם ישראל קרבים לבוא יש טעם שהארץ תתן פריה, וזהו סימן הגאולה.
ובאמת כיום אין צורך בסימנים, שהרי עינינו הרואות שתהליך קיבוץ הגלויות בעיצומו, עם ישראל לא רק קרב לבוא לארץ ישראל אלא גם הגיע בפועל מכל קצוות תבל באופן מופלא ביותר, כל מקום עם הקשיים שלו, וכיום כמעט רוב יהודי העולם נמצאים בארץ.
ולצערנו, עשרות אחוזים מיהודי הקהילות שבחוץ לארץ מתבוללים, ובכך מנתקים את עצמם מעם ישראל, וחלק אחר נמצא בילודה שלילית לעומת הילודה בארץ. ואמנם גם בארץ ישראל יש מתבוללים, אך מספרם הוא מועט ביותר 4 .
דחיית הראייה מהמהרש"א?
יש שרוצים לדחות את הראיה מדברי רבי אבא על פי המהרש"א במקום, שכותב בפירושו השני:
ועוד יש לפרש כמו שכתוב בפרק במה מדליקין דלעתיד אילנות מוציאין פירות בכל יום שנאמר "ונשא ענף ועשה פרי"- מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום, וכן יש לדרוש בהאי קרא ענפכם תתנו ופריכם תשאו, מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום תשאו לעמי ישראל, וזה יהיה בזמן שקרוב לבוא זמן הגאולה, וזהו דבר ניסי ודאי קץ מגולה הוא.

לפי הסבר זה של המהרש"א אין כל ראיה מהגמרא, שכן לא זכינו עדיין למצב שבו אילנות מוציאים פירות בכל יום. אמנם נראה פשוט שעיקר ההסבר כפירוש ראשון של המהרש"א, שהכוונה אינה לפירות ניסיים אלא גשמיים, שכן רק לפי הסבר זה מובן מדוע הוצאת הפירות היא סימן לגאולה, בעוד שלפי הפירוש האחרון לא מובן מה המיוחד בנס זה משאר הניסים, מדוע לא אמר רבי אבא שכאשר יגור זאב עם כבש הרי זה סימן לקץ מגולה, או כל נס אחר? ואף אם יבוא עיקש ויטען שעיקר כהסבר השני, אף שאינו הפשט, הרי המציאות של קיבוץ הגלויות מכרעת ומראה שדברי הגמרא כפשוטם 5 . ונראה שגם המהרש"א יודה שהפירוש העיקרי הוא הראשון, ורק הוסיף עוד מהלך.
ראיה נוספת לכך שפירושו הראשון של המהרש"א הוא העיקר, היא מדברי הגמרא: "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" 6 . וברכת השנים ודאי עוסקת בברכה גשמית של ברכה של התבואה, ולא בנס, ועל כך דורשת הגמרא את הסמיכות 'כי קרבו לבוא' - שמיד אחרי ברכת השנים באה הגאולה, "תקע בשופר גדול לחירותנו". אמנם, יש מקום לדחות ולומר שתיקנו על סדר זה כיון שהפסוק מקשר באופן כללי בין פירות הארץ לקיבוץ גלויות, אולם לדברינו - הדברים הם מהותיים. על ראיה נוספת כנגד פירושו השני של המהרש"א נעמוד בהמשך.
מה בין גלות לגאולה?
דבר נוסף שהתחדש בזמננו, והוא ודאי עניינו של משיח, הוא עצמאות ישראל. כדברי שמואל 7 : "אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד". ודברי שמואל הללו נפסקו להלכה בדברי הרמב"ם 8 : "ואל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג... אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גלויות".
אם כן מהות הגאולה היא עצמאות עם ישראל, וזהו מצב שזכינו לו לאחר מלחמת השחרור. אומנם לא זכינו להגיע לגאולה השלמה שבה אנו עצמאיים לגמרי, ואנו עדיין תלויים בכל מיני מדינות, אולם אין בכך בכדי לבטל את ההבדל המהותי בין מצבנו בגלות כתלויים בחסדי אחרים לבין מצבנו כיום כעצמאיים, אלא שאנו בוחרים (לצערנו) להתחשב גם בדעות אחרות, והיום גם למעצמות הגדולות יש תלות במדינות אחרות ויחסים הדדיים. וישנם הרבה דברים שעושה עם ישראל למרות שהעולם אינו מסכים להם, כגון הכרזת ירושלים כעיר הבירה של ישראל, ואם הדבר היה תלוי בעולם - מזמן חלקים גדולים מהארץ היו בידיים ערביות.
נציין כי מדברי הרמב"ם הללו יש ראיה נוספת כנגד פירושו השני של המהרש"א, לפיו עולה שכבר כאשר ישראל קרבים לבוא יהיו ניסים גלויים בארץ, ואילו מדברי הרמב"ם עולה שלפחות בתחילת ימי המשיח לא יהיו ניסים גלויים 9 .
שקט בטחוני?
יש אומרים שלא יתכן שאנו בגאולה, שהרי גאולה עניינה שקט בטחוני, כפי שכבר נאמר בחזון אחרית הימים" וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" 10 . פועל יוצא של הדברים שכאשר אין שקט עדיין לא נמצאים בגאולה. אם כן, כיצד יתכן לומר שאנחנו באתחלתא דגאולה?
אכן, בעזרת השם נגיע לזמן שיתקיים "וגר זאב עם כבש"; אולם הדברים אינם נעשים ביום אחד. גם כאשר עם ישראל נגאל ממצרים עברו כמה שנים שבמהלכן כבשו ישראל את הארץ, ובגמרא 11 מבואר שכיבוש הארץ לקח שבע שנים, וגם לאחר שבע השנים הללו נשאר לרשת חלק גדול מהארץ, כמפורש בסוף ספר יהושע. ואפילו שנים רבות לאחר מכן, בימי דוד המלך, עדיין היו מלחמות על הארץ, וודאי שאז היינו בתקופה של גאולה.
יתר על כן, גם המשיח נלחם בתחילה מלחמות על מנת שלא יהיו בעיות, ובמלחמה יתכן שיהיו נפגעים. וכך דברי הרמב"ם 12 :
"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' , הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד..." 13
מפורש בדברי הרמב"ם הללו, שמלך המשיח בתחילת מלכותו ילחם עם האויבים מסביב, וינצחם.
יש שרצו לטעון שהמילים 'מלחמות ה' מכוונות למלחמות רוחניות, ולא למלחמות פיזיות; אולם פשוט שכוונת הרמב"ם היא למלחמות כפשוטן, שכן מלחמה רוחנית כבר כתובה במילים "יכוף כל ישראל לילך בה" (בדרך התורה). ועוד, הביטוי מלחמות ה' נזכר ברמב"ם בהלכות מלכים פעם נוספת: "...ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" 14 , וברור מהקשר הדברים שהכוונה בביטוי זה היא למלחמות פיזיות, מול אויב גשמי. וכן זוהי משמעות הביטוי בתנ"ך 15 , ואם כן הפירוש שמנסים לייחס בכוונת הרמב"ם הינו קשה מאוד.
מקור נוסף בדברי הרמב"ם, בו רואים שתחילת תהליך הגאולה תהיה מלווה במלחמות, הוא:
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן 16 .
להרחבה בסוגיא זו, ניתן לעיין בספרו של הרב גורן 'תורת המועדים' 17 , שם הוא מאריך רבות בעניין תהליך הגאולה., ומאריך להוכיח שלדעת שמואל יצטרכו בזמן המשיח כלי נשק 18 , ואם כן שמואל סובר שכל עליונות ישראל תהיה בכח הזרוע (הנשק). ומתאים הדבר לדברי רמב"ם בפירוש המשניות בפרק חלק: "וכל מי שיקום עליו (על מלך המשיח) יאבדהו השם יתעלה, וימסור אותו בידו".
הרב גורן מאריך לבאר עוד, מכח סתירות ברמב"ם, שיהיה גם שלב יותר מאוחר ובו המהלך יהיה גם ניסי. על כל פנים, ברור שמה שפוסק הרמב"ם שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות אין פירושו שיש רוגע ואין כלל מלחמות.
יסורי הגאולה
עוד יש לדעת, שכבר חכמים בדורות הקודמים ידעו שתהליך הגאולה יכול להיות מלווה בקשיים גדולים, ולא נאריך כאן במקורות אלא נסתפק בשני מקורות. הראשון הוא דברי הנביא ירמיה 19 :

(ג) כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְקֹוָק וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ:
(ד) וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה:
(ה) כִּי כֹה אָמַר ה' קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם:
(ו) שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן:
(ז) הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ:

בפסוקים הללו מתואר שגם לאחר שיתחיל מהלך הגאולה יכולים להיות יסורים: "מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה". אולם יסורים אלו משולים לחבלי לידה, ו"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע".
על הפסוק 'וממנה יוושע' נכתב על פי הגר"א 20 :
לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים... לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה... לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל בזה היא נקנית ממש... עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם על ידי ארמילוס שר הערב רב, אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף... ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב יוושע, ומן המיצר נגיע למרחביה.

על כן, העובדה שהתגשמות הגאולה כרוכה ביסורים אינה מפתיעה אותנו, ולמעשה כל המציאות היום תואמת לחלוטין את הדברים שכתבו גדולי ישראל במהלך הדורות 21 .
סיכום
א.
חשוב תמיד לעשות חשבון נפש ולהיות קשובים למציאות.
ב. כל סימני הגאולה מתגשמים לנגד עינינו, ובראשם נתינת ארץ ישראל פירותיה בעין יפה, קיבוץ הגלויות ועצמאות ישראל.
ג. מבואר בכמה מקומות בדברי הרמב"ם שתהליך הגאולה יהיה מלווה במלחמות אנושיות.
ד. מבואר בכמה מקומות בנביאים ובדברי חכמים, שתהליך הגאולה יכול להיות מלווה ביסורים, המשולים לחבלי לידה.






^ 1 סנהדרין דף צח ע"ב.
^ 2 ויקרא פרק כו פסוק לב:" וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ."
^ 3 לו, ח.
^ 4 כמובן שיש להילחם בכל כח בתופעה זו. כל יהודי שמתבולל מפסיד לעם ישראל את כל צאצאיו, שנחשבים לפי ההלכה גוים. וגם אם יהודיה מתבוללת וילדיה יהודים, מרבית הסיכויים שלא ינשאו ליהודים.
^ 5 יש שאומרים שאינם יודעים אם אנחנו בתהליך גאולה כי לא למדו את הנושא, אך כמובן שאינם נחשבים דעה, וכשם שדעתו של מי שיאמר שלא למד האם מותר לעשות מלאכה בשבת, אינה נחשבת דעה.
^ 6 מגילה יז ע"ב.
^ 7 מסכת סנהדרין דף צט עמוד א.
^ 8 רמב"ם הלכות מלכים פרק יב.
^ 9 אמנם היה אפשר לומר שבאמת פסק הרמב"ם אינו מתאים לסדר שתיקנו מתקני התפילה, והסיבה שאנו ממשיכים להתפלל בנוסח זה היא לא לשנות מהנוסח המקורי, אך כמובן שזהו דוחק.
^ 10 ישעיה פרק יא, פסוק ו.
^ 11 ערכין יב ע"א.
^ 12 הלכות מלכים יא, ד.
^ 13 אגב, יש שרצו להוכיח מדברי הרמב"ם הללו שהתהליך שאנו מצויים בו כיום אינו תהליך קיבוץ הגלויות המתואר בנביאים, שהרי הרמב"ם כותב שמלך המשיח הוא זה שיקבץ נדחי ישראל. אולם באמת כשנתבונן נמצא שהרמב"ם לא כתב שלפני שיבוא המשיח לא יתחיל קיבוץ הגלויות, אלא שהמשיח יקבץ נדחי ישראל, ואכן עשרת השבטים שהם רובם של עם ישראל עדיין נידחים. גם בתנ"ך מופיע הביטוי "נדחי ישראל" ביחס לעשרת השבטים, בניגוד ל"נפוצות יהודה" (ישעיה יא, יב). וכך גם אומרת התורה "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך" – הביטוי 'קצה השמים' מתאר התרחקות של עם ישראל למקומות נידחים מאוד, שכלל אי אפשר להגיע אליהם, וכידוע כך הוא המצב ביחס לעשרת השבטים, שעדיין לא הגיעו לארץ. ואם נפרש שהביטוי 'נדחי ישראל' מכוון לכל עם ישראל שהיה בגלות יקשה מאוד, כיצד יתכן שיש מלך אם עדיין אין עם? על שאלה זו יש שכתבו שהרמב"ם אינו מתכוון למלך ממש אלא ל"מלכים בעצם מצד עצם נשמתם, וזהו שקורא הרמב"ם למשיח בשם "מלך מבית דוד", כי גם לפני התגלותו ומלכותו בפועל הרי הוא מלך מצד עצמיותו, שיש בו את המשיחה של דוד אביו". אך נראה שהסבר זה הינו דוחק גדול, שהרי הרמב"ם כותב כאן הלכה מעשית, וכיצד יתכן שהוא קורא למלך בשם זה על שם 'עצמיותו' ו'עצם נשמתו'? ויש מקום להאריך עוד, וקיצרתי.
^ 14 הלכות מלכים ד, י.
^ 15 ראה למשל שמואל א, יח, יז "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה' וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". ועיין גם במדבר פרק כא, יד "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן" וברמב"ן שם "ודרך הפשט בספר מלחמות ה', שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת..."
^ 16 רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג .
^ 17 במאמר 'גאולת ישראל לאור ההלכה', ובמיוחד עמוד 587 ואילך.
^ 18 על פי הדיון במסכת שבת דף סג עמוד א.
^ 19 פרק ל, פסוקים ג והלאה. וראה גם בספר ישעיה פרק סו, פסוקים ז והלאה, ועוד רבים.
^ 20 קול התור פ"א אות יב
^ 21 ישנם ודאי עוד דברים חיוביים שקורים בעם ישראל, שאמנם הם לא מהווים הוכחה, אבל הם מצטרפים לתמונה הכללית של ההשתלמות הרוחנית, ולא נכון לראות רק את הקשיים, ולהתעלם מכל הדברים הטובים. כיום אנו זוכים לריבוי תורה שלא היה כמותו בחוץ לארץ במשך הרבה שנים, ואף שמעתי מתלמיד חכם אחד, שבפינה אחת בבני ברק יש יותר תורה ממה שהיה בכל אירופה לפני השואה, שמעטים בה היו הישיבות. ובכלל יש התחזקות בשמירת תורה ומצוות, לדוגמא כיסוי ראש לנשים. דוגמא קטנה למצוה שתוקנה בדורות האחרונים היא ציציות בחוץ, כפי שפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ח, סעיף יא): " עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות", וכתב המשנה ברורה במקום שהיהודים שלעת קץ יהיו מצוינים במצווה זו (יש לסייג שיש מאלו ההולכים לפי תורת הסוד שהולכים עם הציצית דוקא בפנים).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il