האם מהדרים במצות השמיטה כשזורעים עבור אוצר בית דין בסוף השישית כשהזרעים (של התפוחי אדמה) לא יספיקו לנבוט על פני הקרקע לפני השמיטה?

"...רבי יהודה אומר ספיחי חרדל מותרים שלא נחשדו עליהם עוברי עבירה, רבי שמעון אומר: כל הספיחים מותרים חוץ מספחי הכרוב ...וחכמים אומרים: כל הספיחים אסורים". [בפסחים(נ"א:) הגירסה:"רבי שמעון אומר כל הספיחים אסורים..."].

ישנה מחלוקת במדרש תורת כהנים(בהר ד', ה') על ההסבר לפסוק(ויקרא כ"ה, כ'):"הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו", האם איסור הספיחים הוא מהתורה או מרבנן? :
"אם אין זורעים מה אוספים?! אמר רבי עקיבא מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית, וחכמים אומרים אין ספיחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים...".

הרמב"ן (ויקרא כ"ה, ה')מבאר שהמחלוקת היא:"...וכן הירקות כל שצמחו בשביעית אסורים מן התורה לדברי רבי עקיבא, ולדברי חכמים אסורים מדברי סופרים...".

"ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה. למה גזרו עליהם? מפני עוברי עבירה, שלא ילך ויזרע ... בתוך שדהו בסתר וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הם, לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית. ...אבל הירקות שדרך רוב האדם לזורעם בגנות...כל הצומח מהם אסור מדבריהם...".
מובן מדבריו שסובר שירקות שרגילים לזורעם ונלקטו בשביעית אסורים משום ספיחים אף שגדלו בשישית מתוך שהוא אוסר את הירקות הנ"ל ולא מתיר כאשר גדלו בשישית. וכן בפרושו למשנה(שם) הרמב"ם פוסק כחכמים שכל הספיחים אסורים. תוס'(ד"ה: אתרוג, קידושין ב:) מבין שכוונת רש"י (קידושין ב: ד"ה: בג' דרכים) שמבאר שבירק הולכים אחר הלקיטה לגבי שביעית- היא שכאשר ירק נלקט בשביעית יש לו קדושת שביעית ואיסור ספיחים אף שגדל בשישית . (כמבואר בתורת השביעית מ"ז בתורת ציון). הר"ש סיריליאו והמבי"ט(ג', מ"ה) סוברים כרמב"ם.
לעומתו הר"ן (ראש השנה י"ד:, ד"ה ולשביעית) מבאר שבירק הולכים אחר לקיטה רק כאשר גמר הגידול סמוך ללקיטה, וכאשר הלקיטה התעכבה דין הירק תלוי בזמן גמר הגידול, לכן רבי שמעון, על פי הגרסה במשנה(שביעית שם), פוסק שכל הספיחים מותרים כי מדובר שגמר הגידול היה בסוף השישית והלקיטה היתה בשביעית - ולכן אין לירק דין ספיחים . מכאן שעל פי הר"ן אין לירקות דין ספיחים רק כאשר כל הגידול שלהם היה בשישית. וכן מבואר ב תוס' ( ראש השנה י"ד:, סוכה ל"ט: ד"ה: ולשביעית):"...בירק בתר לקיטה היינו כשלא נגמר גידולם בשישית, אבל נגמר גידולם בשישית שרו ...".
אולם תוס' ( קידושין ב: ד"ה: אתרוג) מביא בשם רבינו ניסים שכוונת רבי שמעון במשנה היא:

"דכיון שגדלו רובן בשישית הם כשל שישית ומותרים אף בסחורה...". התוס'(שם) מסכים עם הבנתו ברבינו ניסים ולכן מסכם:"...מ"מ ש"מ דלא אזלינן כלל בירק בתר לקיטה אלא בתר רוב גידולים מדשרי ספיחי שישית שנכנסו לשביעית...דאי הוה כירק הוה אזלינן בתר רוב גידול ".
[בתוסד"ה: כל הספיחין אסורין(פסחים נ"א:) מבואר שעל פי רבינו ניסים לא גוזרים בירקות שגדלו בשישית והם מותרים אף אחר הביעור כי הם גדולים לעומת ירקות שגדלו בשביעית ולכן אין חשש שיתירו גם ירקות שגדלו בשביעית. הריטב"א(קידושין ב: ד"ה אתרוג) מבאר שעל פי רבינו ניסים:"כל ספיחי ירק שחנטו בשישית ונכנסו בשביעית- מותרים אפילו בשעת הביעור". אולם הריטב"א סובר:"כל הספיחים של שישית מותרים בשביעית קודם שעת הביעור דוקא כדין פירות שביעית דבתר לקיטה אזלינן"]
ר"י (בתוס' בפסחים נ"א:) מסכים שבמשנה בשביעית מדובר בירקות שגדלו בשישית ולכן הם לא אסורים מדין ספיחים, אלא שהוא סובר שיש להם דין שביעית כגון לגבי איסור סחורה כי בירק הולכים אחר לקיטה.
גם הרמב"ן (ויקרא כ"ה, ה')פוסק שירק שגדל בשישית ונלקט בשביעית לא נוהג בו איסור ספיחים אבל יש לו קדושת שביעית:"...אבל הירקות שצמחו בשישית ונלקטו בשביעית יש בהם משום קדושת שביעית...ואע"פ שגדלו לגמרי בשישית, מפני שהולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בשישית צמחו . ואפילו הוסיפו בשביעית אין בהם דין שביעית...". מתוך שלא כתב:"התחילו לצמוח או נבטו" אלא כתב:"בשישית צמחו" משמע שלירקות אין דין ספיחים רק כאשר לפחות רוב גידולם היה בשישית.
לעומתם על פי הפרוש של רבינו שמשון (שביעית ט', א') שהמשניות שהתירו לאכול לפני הביעור ירקות שנקטפו בשביעית עוסקות בירקות שנזרעו בשישית מבואר שהוא סובר שמספיק שהירקות יתחילו לצאת בשישית :"...דכולהו בשל ערב שביעית, ומה שיש בהן תורת שביעית לפי שנלקטים בשביעית- דבירק אזלינן בתר לקיטה, אבל לענין איסור ספיחים, דנפקא לן מדכתיב:"מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף", משמע שתחילת גידול

אולם גם על פיו שסובר שאין איסור ספיחים אף שרוב הגידול היה בשביעית משמע מהלשון:"כשהתחילו לצאת" שצריך שהירקות ישרישו ויתחילו לצאת על פני הקרקע ולא מספיק שישרישו בתוך הקרקע.
מעדני ארץ (הוספות י', י"א) מבאר שעל פי הר"ש הירק עצמו כגון קשוא ודלעת צריך לגדול ולהגיע לעונת המעשרות בשישית. ומובאת(שם) תשובה של הרב קלמן כהנא: שהביא שלרא"ש ספיחים שיצאו בשישית- מותרים אף שגידולם היה בשביעית והבין שהחזון איש הסתפק בתחילת צמיחה. תורת השביעית(מ"ז בתורת ציון) מבין שעל פי הר"ש מספיק שהירק ישריש ויתחיל לצאת בשישית (הוא מבין שכן דעת הרמב"ן).
[יש לציין שפאת השלחן(כ"ב, ג'), ספר השמיטה(א', ו', ב') והחזון איש(שביעית ט', י"ז) השוו בין הדעות השונות שלא אוסרות ספיחים שגדלו בשישית ולא התיחסו לחילוק האם צריך רוב גידול בשישית או מספיק כשהתחילו לצאת למרות שהדעות חילקו. לכן:
בפאת השלחן מובא:"ואותן ירקות שגדלו בשישית ונלקטו בשביעית אע"פ שהוסיפו בשביעית - מותרים באכילה רק שאסור לנהוג בהם מנהג חולין אלא בקדושת שביעית לכל דיניה(ר"ש, תוס', ר"ת ור"י).
בספר השמיטה מובא:"...לכן כתב הר"ש והרמב"ן...אבל אם צמחו בשישית אעפ"י שכל עיקר גידולם היה בשביעית אין בהם איסור ספיחים ומותרים אלא שצריך לאכלם בקדושת שביעית".
בחזון איש מובא:" ירק שנגמר בשביעית לדעת ר"מ- אסור משום ספיחים, ולדעת ר"ש- מותרים משום ספיחים, וכ"ד הרמב"ן. וכיון שהוא בדרבנן יש לסמוך עליהם ז"ל, ולכו"ע הן בקדושת שביעית".]
מהאמור לעיל יוצא שעל פי הראשונים הנ"ל דין ירק שגדל בשישית ונלקט בשביעית הוא: