ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אסתר בת רחל
אני אדם מסודר. עוד בבית הורי הכנתי טבלאות מסודרות, שחילקו את תורנות שטיפת הכלים בין הילדים. כשהתחתנתי, חילקתי עם אשתי את התפקידים השונים בבית - למשל, אני מנקה את הבית והיא הולכת לבנק ולסידורים השונים. כעת, כשנולד בני הראשון, אני מבולבל - כיצד עלינו לחלק בינינו את התפקידים בחינוך הילדים?
1. הרב מרדכי גרינברג שליט"א - ראש ישיבת 'כרם ביבנה'
האם ראשונה
היסוד לחלוקת התפקידים שבין האב והאם מצוי במסכת נידה (ל"א): "שלושה שותפין באדם - הקב"ה, אביו ואמו. אביו מזריע הלובן, ממנו עצמות... והמוח שבראשו, אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר... והקב"ה נותן בו רוח ונשמה".
אין גמרא יוצאת מידי פשוטה - יש כאן אמירה שהקב"ה נותן נשמה וההורים מספקים את המלבוש לנשמה. חלוקת התפקידים בין ההורים היא שהאם את העור והבשר - הצד החומרי, הגופני, ואילו האב את המוח - הצד התורני, רוחני.
אך העניין החומרי של האם הוא רחב יותר מאשר גוף ובשר. דומה שמצאנו פירושו בפרשת כי תצא, שם מדברת התורה על הנער הזולל והסובא ומכנה אותו 'בן סורר ומורה'. זה ביטוי קשה שאינו מצוי, אך הנצי"ב ביאר אותו על פי הנאמר בהמשך: "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". מהו קול האב וקול האם? מבאר הנצי"ב (דברים כ"א י"ח) לפי הפסוק בספר משלי - "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" - "האב צריך ללמד לבנו תורת ה' שנקראת מוסר, והאם מלמדת דרך ארץ ומנהג טוב, ונקרא תורת אם. מעתה הבן אשר איננו שומע למוסר האב נקרא 'סורר', ואשר איננו שומע לתורת האם נקרא 'מורה'. והכוונה שאינו הולך לא בדרך התורה ולא בדרך ארץ".
זוהי אפוא החלוקה שבין האב והאם: האב מלמד תורה, וזהו הצד הרוחני, הלובן. ואילו האם מחנכת למידות, מנהגים ודרך ארץ, וזה כלול בצד החומרי שהאם מחדירה בבנים.
תפקידה של האם קודם בזמן ובאיכות, שכן אמרו חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה" , וידועים דברי ר' חיים ויטאל שהתורה לא צוותה על תיקון המידות, כיוון שהן הבסיס האנושי לתורה, ואי אפשר לבנות את קומת התורה אלא על הבסיס האנושי, ולכן תפקיד האם הוא בעיקר בהכנה למידות טובות ועל גביהן יבוא החינוך של האב לתורה ולמצוות. לפיכך אמרה תורה "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", שהקדימה נשים לגברים, "שהם מנהיגים בניהם לתלמוד תורה". ופירש המהר"ל: "בשביל שהנשים הן התחלה לתורה... והרמז בזה שהאישה הכנה לתורה כי האישה נותנת לבֵּן את החומר, וכאשר תיתן לו חומר טוב, הוא בעל תורה ושכל זך. וכל הכנה היא התחלה והוא קודם, לפיכך הקדים הנשים" (תפארת ישראל פרק כ"ח). "ולכן הנשים כשהן צדקניות, הם הן ההתחלה להוליד בן, זכּוּת החומר, שיהיה מוכן לקבלת שכל התורה" (דרוש על התורה).
2. הרב יצחק הלוי שליט"א - רב המועצה המקומית קרני שומרון
משחק צוות
מצות חינוך הילדים מוטלת על האב ועל האם במדה שווה (מוכח מרש"י תחילת מסכת חגיגה), עובדה המטילה על האם אחריות גדולה. הגאון ר' יצחק הוטנר זצ"ל בעל 'הפחד יצחק' סיפר עד כמה השפיעה עליו התנהגותה של אמו. הוא גדל בבית דל ביותר, אביו היה רוכל, שסבב בעיירות, להביא טרף לביתו. והנה, באחד ממסעותיו, שלח האב חבילה הביתה, ובה שמלה חדשה לאשתו, לכבוד שבת ויום טוב. האם ששמחה מאד במתנה, פנתה לבנה ואמרה: תשמע, יצחק! אבא קנה לי שמלה חדשה. ואני אחדש אותה, כאשר תסיים את מסכת בבא קמא. זו תהיה בעבורי שמחה כה גדולה, שלכבודה אחדש את השמלה. הגר"י הוטנר גדל בתורה בזכות "שמלת השבת של אמא'לה".
חז"ל למדונו (נדה ל"א): שלושה שותפים ביצירת האדם: הקב"ה, אביו ואמו. האב "תורם" את חלקו בלובן שבאדם. האם - בסומק. והקב"ה "נותן את הנשמה", כביכול! (תרתי משמע!).
דומה, כי "שותפות" זו ביצירה, רלוונטית גם בחינוכם של הילדים. האב מייצג את הקו "הקר" הענייני, הפחות רגשני: "משנכנס אב - ממעטים בשמחה!" לעומתו האם, טובעת את המידות, הרגש, הרגישות ואת הסומק בלחיים. אם החלוקה הזאת נשמרת, אזי, גם הקב"ה כביכול, "שם יד".
האם חייבת להיות "קבוצת תמיכה" לילדיה. היא הכתובת להתרפקות ילדיה עליה בשובם מבית הספר, ממגרש המשחקים, ואפילו מן ה"דייטים". לאם יש, בדרך כלל, יותר כוחות אינטואיטיביים מאשר לאב. בכוחה לזהות אצל ילדיה מוקדים הדורשים טיפול. היא מהווה כתובת ראשונית להרגיע, לרכך, וביכולתה להכשיר את הקרקע בהעברת "דיווחי תנועה" לאב, באופן שאלו לא "ימשכו יותר מדי אש".
חשוב מאד שהאב והאם יעבדו בעבודת צוות. התורה יצרה פרמטרים מסויימים לקבוע מתי נעשה ילד "בן סורר ומורה", ח"ו. האב והאם צריכים להיות שווים במספר דברים: "איננו שומע בקולנו!" - שיהא קולם שווה (סנהדרין ע"א). אבל אם אין הם משדרים על אותו תדר, אזי הילד יודע לנצל זאת היטב, והוא גדל כך שלא באשמתו.
ומעל הכל, הדוגמה האישית . לאב אחד סיפרו שבנו מדבר בלשון שאיננה נקייה, והגיב ספונטנית: "אני כבר אלמד לקח את ה... הזה" - וכאן הזכיר את בעל החיים שרתם אברהם אבינו בנסיון העקידה, וכבר הבנו היטב: "איה מקור כבודו!", או אמא ששמעה, שבתה נתפשה בהעתקה במבחן, הגיבה "מן המותן": "כמה פעמים הזהרתי אותה שלא תיתפש..."
בגמרא (סוכה מ"ה) אומר רשב"י: "ראיתי בני עלייה - והנם מועטים! אם אלף הם - אני ובני מהם!... אם שניים - אני ובני הם"! מדוע לא המשיך רשב"י: ואם אחד - אני הוא! משום שאם לא הצלחתי להנחיל את ה"אני מאמין" שלי אף לא לבני, אזי, זה לא זה!
בשלהי מסכת סוכה מסופר על סדרת סנקציות, שהטילו חכמים על משפחת בילגה, בשל בתם, מרים, שהיתה משרכת דרכיה. וכשהגמרא שם חוקרת: היתכן, ענישה קולקטיבית למשפחה ולהורים בעוון הבת?! מגיב אביי ומשיב: כן! ילד אומר בחוץ, מה שהוא שומע בבית. זוהי הדוגמה האישית.
3. הרב מיכאל קאפח שליט"א - ראש אולפנת מירון
דרך שונה למטרה שווה
מי אינו אוהב גם את אביו וגם את אמו?
ככל שמדובר בבית נורמלי, מדובר בקשר טבעי, אמיץ, חזק, עמוק ואמיתי לשניהם. ממילא כשם שתלמיד שאוהב את רבו ומורו הוא מקבל ממנו יותר, כך הילד מקבל וסופג את חינוכו משני ההורים.
אולם, על אף האמור לעיל, עולה מחד דברי חז"ל (קידושין ל') המסבירים את ההבדל בין כבוד לבין מורא, שישנו הבדל משמעותי בין אופי הקשר של הבן לאביו לבין הקשר לאמו - וכך כתבו: "תניא: רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם (ההתבטאות הדרמטית משהו - "גלוי וידוע", אמורה להדגיש ולהכריז על כך שמדובר בהבדל יסודי בטבעו של האדם), שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע... שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב".
מאידך, מדברי ספר החינוך המדגיש את חיוב כיבוד ההורים מצד הכרת הטוב, נראה שהקשר של הבן אל שניהם הוא שווה: "שראוי לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה", שהם הרי שותפים עם הקב"ה ביצירתו.
אז מהי אם כן חלוקת התפקידים בין האב לאם בחינוך ילדיהם?
ניתן לומר כך: כשם שלכל אבר מאברי האדם יש תפקיד, כך לכל אחד מההורים יש תפקיד משמעותי אחר בחינוך ילדיו. זו המשמעות של דברי הגמרא בקידושין (ל'): "שלושה שותפין באדם: הקב"ה ואביו ואמו". לכל אחד מהמוזכרים בגמרא יש תפקיד גם בהמשך הדרך: האב הוא הדמות לילד והוא מורו ורבו לכל דבר, שמלמדו תורה ובונה את תוכן חייו ולכן "ברא כרעא דאבוה" (בן רגל אביו - ממשיכו) ולכן "ברא מזכה אבא" (בן מזכה אביו).
לעומתו - האם היא זו שמזרזת את הילדים ללימוד תורה ולתפילה, מדרבנת אותם לכל מעשה טוב, מחוברת אליהם בקשר נשמתי רגשי עמוק ויומיומי וכן מרעיפה עליהן עוצמות של חום ואהבה.
האב חייב את האם, והאם חייבת את האב! המטרה שווה והדרך שונה וביחד החינוך שלם! לפיכך, אומר החינוך, הכרת הטוב של הבן כלפיהם שווה.
הקב"ה "כשותף" משפיע מלמעלה את טובו וחסדו עליהם. לכן השווה הכתוב את מצות כיבוד ה' לכיבוד הורים (קידושין ל'). כלומר, חלוקת התפקידים בין ההורים בחינוך הילדים היא רצון ה' על יראיו, וכן חובת הילדים בכיבוד הוריהם ושמיעה בקולם היא שליחותם. יהי רצון שבזכות מצוה גדולה זו נשפע שפע טוב משמי מרומים.
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה מברכים על מנה אחרונה?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
אושפיזין לדורנו | משה רבינו
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
האם מותר לפנות למקובלים?
שמחה, צחוק ופורים - לצאת מהחוק אל הנס
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
זמן הדלקת נרות חנוכה
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
