ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קנין ע"י העברת זכויות בטאבו ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

י אלול תשס"ז

קנין ע"י העברת זכויות בטאבו


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
מישאל מכלוף בן אסתר דהאן זצוק"ל

תיאור המקרה:
הנתבעת היא אלמנה, שנפלה ליבום לפני התובע. התובע מוכן לחלוץ ליבימתו, אלא שקודם שיחלוץ הוא תובע ממנה דירה הרשומה על שמה.

התביעה: התובע טוען, שזמן מה קודם מותו של בעלה של הנתבעת, הוא פנה אליו, ואמר שרוצה להבטיח את זכויותיה של אשתו הנתבעת לאחר מותו. לשם כך הוא ביקש מהתובע, להעביר את זכויותיו בדירה שהיתה חלק מעיזבון משותף שהיה ביד שני האחים, והיא נשוא התביעה הזו. התובע הסכים לכך אלא שטוען שהסכים לכך רק בתנאי, שהנתבעת לא תינשא שנית. לטענתו, הנתבעת הסכימה, והוא העביר אליה את הזכויות על הדירה בטאבו. כעת הנתבעת מעוניינת להינשא, ולכן הוא טוען, שהוא צריך לקבל את הדירה חזרה. הוא אינו מוכן לחלוץ, עד שידון בית הדין בתביעה זו.
תשובת הנתבעת: הנתבעת מכחישה שנתנה הבטחה שכזו.
פסק הדין : בית הדין דחה את התביעה, וחייב את התובע לחלוץ לנתבעת.
הנימוקים: בית הדין קבע, שלהעברת הזכויות בטאבו, יש מעמד של קנין, וזאת משני טעמים:
א. דינה של העברת זכויות כדין קנין סיטומתא, דהיינו שאם מנהג המדינה שמעשה מסויים נחשב כקנין, הוא מועיל כקנין. ובש"ך (חושן משפט סימן רא סק"א) כתב, שקנין סיטומתא מועיל גם בקרקעות, במקום שנהגו כן להדיא. מנהג המדינה הוא שכל העברת בעלות בין במכר ובין במתנה הוא רק ע"י הרישום בטאבו.
ב. להעברת הזכויות בטאבו יש מעמד של קנין גם מכח דינא דמלכותא דינא. בעניין זה ציין בית הדין, שאף לדעות הסוברות שדינא דמלכותא נוהג רק במיסים ומכסים התלויים בקרקע, העברה בטאבו תועיל מכח דינא דמלכותא, שכן המדינה גובה מס על העברת הבעלות, ולכן החוק המחייב רישום בטאבו מועיל לממשלה ע"י מתן מיסים.
כמו כן, בית הדין ציין, שהעיקר כדעות הסוברות, שדינא דמלכותא נוהג גם במלכי ישראל. דעת הר"ן בשם רבותנו הצרפתים (נדרים כח.) שדינא דמלכותא אינו נוהג במלכי ישראל, היא דעת יחיד ואין לפסוק כמותה.
נוסף על כך, כיוון שהנתבעת גרה בדירה גם לאחר שהועברה אליה בטאבו, יש לומר, שהיא קנתה את הדירה בקנין חזקה של 'נעל גדר ופרץ'.
אמנם, לכאורה יש לערער על כך, על פי דברי השולחן ערוך (חושן משפט סימן רעה סעיף כה), האומר שמי שעשה מעשה חזקה בנכסי גר שמת, ולא ידע שהגר מת אלא חשב שהנכס עדיין שייך לגר, לא קנה אותו. אם כן, הוא הדין גם כאן, שהיות שהאשה חשבה שהדירה שלה כבר מחמת ההעברה בטאבו, ולא התכוונה לקנות בחזקה, לא יועיל קנין החזקה.
אמנם, בתשובת רבי עקיבא איגר (סימן לז) כתב, שיש להבדיל בין מעשה כמו נעילת הדלת, שאינו מפגין כל כך את הבעלות על הנכס, שאינו מועיל בלי כוונת הקונה, ובין מעשה המורה בבירור על בעלות על הנכס, שמועיל לעשות קנין, אף, בלא כוונה מפורשת של הקונה, שהרי מעצם העובדה שהוא משתמש בנכס, הדבר מראה שהוא רואה את עצמו כבעלים עליו.
לאור זאת, היות שהנתבעת השתמש בדירה במשך כל הזמן ממות בעלה, הרי זה קנין חזקה.
לאור האמור לעיל, קבע בית הדין שאין ממש בטענת התובע, וזאת משלוש סיבות:
א. היות שהנתבעת מכחישה את דברי התובע, אין טענתו יכולה לשמש עילה לעיכוב החליצה. בפרט כיוון שהיא המוחזקת, ולכן חובת הראיה עליו.
ב. על פי טענת התובע, הוא התנה תנאי שיכול להתקיים כל משך חיי האשה - ביטול הקנין אם תינשא לאחר. למרות זאת, הוא מסר כבר את הנכס לידיה, באופן שיכולה למכור אותו ולעשות ככל שתרצה בו. מעשה כזה אינו סביר במקום שנעשה תנאי כזה, ולכן האומדנא של בית הדין היא שלא נעשה תנאי שכזה.
ג. אף אם האשה הסכימה לתנאי הזה בשעה שדיברו ביניהם, היות שאח"כ הועברה הדירה על שמה בטאבו בלי שום תנאים, אין התנאי שהוחלט עליו מראש מחייב. וכן מבואר להדיא בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רז סעיף ד): "אבל המוכר סתם, אף על פי שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה, אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינם דברים. ואף על פי שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשות כך וכך, כיון דבשעת המכירה לא אמר, אינו חוזר".


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il