אכזריות OUT!

פרשתנו פותחת בהקדמה:

בשבוע שעבר הבאנו את מעשה הגבעונים שהוקיעו את צאצאי שאול המלך חודשים ארוכים כנגד דין תורה. השבוע נמשיך להתייחס לנושא מכיוון אחר.
הכניסה לארץ חייבה את עם ישראל להתמודד עם מצוות חדשות ואתגרים רבים. ספר דברים כמעט לכל אורכו מדריך אותנו כיצד לפעול בתחום זה. אחת השאלות הקשות הייתה, כיצד לנהוג בתושבי הארץ הקדמונים, בני שבעת העממים.
התורה ציוותה:

נחלקו התנאים ובעקבותיהם הראשונים בהסבר הפסוק. לדעת רש"י ציווי זה תקף רק במלחמת הרשות ולא במלחמה על כיבוש הארץ כנגד שבעת העממים. לשיטה זו ברור מדוע היו צריכים הגבעונים לרמות ולשקר את עם ישראל ואת יהושע בן נון, כדי להנצל. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם (פ"ו מהלכות מלכים ומלחמותיהם ה"א) והרמב"ן, גם במלחמת מצווה יש לקרא קודם כל לשלום. לשיטתם קשה מדוע נזקקו הגבעונים לתרמיתם?
הרמב"ם עונה:
"אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון, לפי ששלח להם בכלל (יחד עם כל יושבי הארץ) ולא קבלו, ולא ידעו משפט ישראל (שישלח להם שוב) ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום" (שם).
הרמב"ן בתירוץ ראשון מתרץ:
"ודע כי ענין אנשי גבעון היה מפני שלא היו יודעין משפטם של ישראל בקריאת השלום, והקדימו קודם שתבא להם פרוסדיטגמא (אגרתו) של יהושע".
למרות שהגבעונים השיגו את ההסכם שהשאיר אותם בעריהם (על חשבון נחלתו של שבט בנימין) במרמה, מסביר הרמב"ם כי בגלל שיקולי "חילול השם" עם ישראל קיים את ההסכם, שמנע את הורשתם.
להלכה נפסק כי הגבעונים פסולים מלבא בקהל ד'. כלומר גם גבעוני שיתגייר גיור מלא וירצה להיות גר צדק לא יוכל להתחתן עם בת ישראל כשרה וכן הדין בגבעונית, בהתאם.
וז"ל השולחן ערוך:
"נתינים אסורים איסור עולם עד סוף כל הדורות, בין זכרים בין נקבות" ( אבן העזר סימן ד סע' א).
מה פשר איסור חמור זה שאין לו תיקון עד סוף כל הדורות?
מסביר הרמב"ם:
"ולמה גזר עליהם הוא (דוד) ובית דינו לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה בהם בעת שבקשו שבעת בני שאול בחיר ד' לתלותם והרגום ולא רחמו עליהם" (הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה כד).
נפרש יותר את דבריו.
בפרק כא של ספר שמואל ב, מתואר רעב נורא במשך שלש שנים. מסקנות ועדת החקירה הרוחנית בנדון הייתה:

הפסקת הרעב הותנתה בריצויים של הגבעונים. בתשובה לפנייתו של דוד השיבו הגבעונים את התשובה הבאה:

לאחר התייעצות עם השכינה הוחלט להענות לבקשתם ואכן:


גופות צאצאי שאול היו תלויות לעין כל במשך כחצי שנה. כמובן שהתנהגות זו היא כנגד ההלכה היהודית, שביארנו בשבוע שעבר:

הגבעונים אומנם, אינם מחויבים להלכה, אבל דוד ובית דינו לימדונו ברוח קדשם כי מי שאיננו מכבד צלם אנוש - צלם אלקים, איננו ראוי להדבק בבניו. גם אם יתגייר לא יוכל לבא בקהל ד'.

יש לפרשיה זו השלכה גם לימנו. האיסלם הקיצוני בשנים האחרונות הציב רף חדש של אכזריות נוראה כלפי
עם ישראל וכלפי בני בריתו של העם היהודי בארצות המערב. יש לשקול קריאה אל פוסקי הדור להטיל סנקציה מהסוג שדוד הטיל גם כלפי כל מי שיזדהה ויתמוך במתאבדים בלב קבוצות של חפים מפשע ובמשספי גרונות של
בני ערובה, כהצגה תקשורתית. גם אם אין משמעות מעשית להחלטה שכזו יש בה מסר חינוכי חשוב ומחייב!!!