ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יום תרועה ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים ראש השנה תקיעת שופר Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ח

יום תרועה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
מו"ר הרה"ג אברהם אלקנה
בן הענע רייזל שפירא זצ"ל

מצות עשה לשמוע קול שופר בא' בתשרי שהוא ראש השנה, שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כ"ט)


סיפורה של מצוה
השנה, ידעו כל החסידים לספר, בחר הבעל שם טוב בתלמידו הגדול ר' זאב קיציס לשמש כבעל תקיעה בבית מדרשו. ר' זאב בהבינו את גודל האחריות המוטלת על כתפיו, התחיל בהכנות נמרצות ללימוד כל הכוונות הנצרכות לתקיעות. ימים ולילות שקד על לימוד הכוונות, ולקראת ראש השנה כתב סיכום של כל הכוונות על פתק קטן על מנת שיוכל לעיין בו בזמן התקיעות ולהיזכר בהם. אולם הבעש"ט שלא היה מרוצה מדבר זה, גרם לפתק שיאבד. כשהגיע ר' זאב לתיבה, הוציא את שופרו ותר אחר הפתק עם הכוונות. משלא מצא את הפתק נתמלא בבהלה, איך יוכל לתקוע ללא הכוונות המתאימות?! אולם בחוסר ברירה עמד ותקע ללא כל הכוונות אותם תכנן לכוון, כשגרונו חנוק מדמעות צער על אובדן הפתק.
לאחר סיום התפילה אמר הבעש"ט לר' זאב כי בארמון המלך ישנם דלתות ומנעולים רבים, לכל מנעול מפתח משלו. אשרי מי שבידיו כל המפתחות, שהרי הוא יכול להכנס לכל חדר שרוצה. אולם מה יעשה אדם שאין לו את המפתח המתאים? לצורך כך ישנו הגרזן, שעל ידו ניתן לפתוח כל שער. סיים הבעש"ט: "הכוונות הינן המפתחות איתם ניתן לפתוח את השערים הנצרכים, אולם לב נשבר כוחו כגרזן היכול לפתוח את כל השערים. וכך יוצא שפעלת בליבך שנשבר הרבה יותר מאשר הפעולה שהיית פועל בסידור הכוונות".
* * *
בלב נרגש פתח השמש הזקן את הארון בבית הכנסת הראשי במוסקבה, במטרה להוציא את השופר היחיד של הקהילה ולהכינו לקראת ראש השנה המתקרב. אולם כשהוציא את השופר, נחרד לגלות כי השופר סדוק לכל אורכו ופסול לתקיעה לחלוטין. השמש הבין את המשמעות - לקהילה היהודית במוסקבה לא יהיה שופר השנה. הימים ימי הקומוניזם, ולא תהיה שום אפשרות להביא שופר אחר. בבהלה רץ השמש לרב העיר הגאון ר' חיים ברלין וסיפר לו בצער על מצבו של השופר. מיד עם שומעו, נכנס הרב לפעולה. שליחים נשלחו לעיירות מסביב בניסיון לנצל את היומיים שנותרו לחג למציאת שופר. אולם כל הנסיונות לא עלו יפה, ראש השנה הגיע ושופר אין. ליל ראש השנה, על פניו של הרב ניתן היה להבחין היטב בצער הגדול שיש לו על הפסד המצוה היקרה. לאחר הסעודה אמר הרב לבני ביתו, כי אם אין ביכולתו השנה לקיים את מצות שופר, לכל הפחות ישב בלילה וילמד את הלכות תקיעת שופר כולן, כזכר למצוה עצמה. ישב הרב כל הלילה ולמד בעיון רב את כל ההלכות.
בבוקר התנער ממקומו ובלב כבד פסע לכיוון בית הכנסת. כשיצא מביתו ראה ברחוב בסמוך לביתו עגלה מקושטת, כשהתקרב לעגלה הבחין לתדהמתו בשופר תלוי בצידה של העגלה. הוא פנה לעגלון שנבהל מאוד כשראה את הרב מתעניין בשופר. מסתבר כי עגלון זה הינו חובב כלי נגינה, ופעם נכנס לבית הכנסת שבמקום מגוריו וגנב משם את השופר. כעת היה משוכנע כי הרב העומד מולו הוא הרב של אותו בית כנסת ממנו גנב את השופר, לכן מיד הסיר את השופר ונתן אותו לרב תוך בקשת סליחה. הרב הנרגש נטל לידיו את השופר ואמר לסובבים: "אדם חייב לעשות כל שביכולתו לקיים את המצוה. אני שלא היה ביכולתי לקיים את המצוה רציתי לכל הפחות להראות לרבש"ע את חיבתי למצוה על ידי שלמדתי את עניין השופר. בזכות זה, הקב"ה גם זימן לנו אפשרות לקיים את המצוה בפועל".
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il