ובתורה אתה עמל

"הגאונות היא מחוברת לעולם, ממתנה ועבודה" (אדר היקר עמוד כ"ג). את המתנה אשר ירדה משמים על מו"ר הגאון הרב אברהם א. כהנא שפירא זצ"ל, יכול היה כל בר בי רב לראות, ביכולת הניתוח, ביכולת ההסברה, בחריפות הסברא, בחקירות המעמיקות ועוד ועוד. אולם, החלק הנוסף, העבודה, זה החלק הנסתר יותר באישיות הגדולה של מו"ר. עמל התורה היה חלק בלתי נפרד מהלימוד. בצעירותו, עת חבש את ספסל בית המדרש של ישיבת חברון, שהעיד על עצמו שלא הכיר בישיבה אלא את הספסל והסטנדר שלו, מבלי לפנות ימין ושמאל. ועד זקנה ושיבה, כאשר המשיך ללמוד, גם בעת חולשה.
"עמלות בתורה", כך נקרא מאמר הפתיחה לספרו "מנחת אברהם" ח"ב. שלושה פרקים במאמר: הראשון, עמלות בתורה - הדרך לקבלת פני שכינה. השני, עמלות בתורה המביאה לאורה של תורה, והשלישי, עמלות בתורה מתוך דביקות בנותן התורה.
עמל התורה, מבאר מו"ר זצ"ל, היא ההליכה לבית כנסת רחוק כדי לקבל שכר הליכה, או כדי לבקר חולה אשר שכינה מעל מיתתו. על ידי העמל "מכשיר האדם את עצמו להסיר החומריות ולהידבק בתורה ולהתקשר בקשר עליון לאורייתא". לכן דרשו חכמים על הפסוק: "אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה". כי ההליכה בחוקות ה' היא העמל ללכת לקראת שכינה. על ידי כך זוכה האדם לא רק בידיעת התורה אלא בדבקות בו יתברך. אחר כך עובר מו"ר הרב זצ"ל לבאר איך זוכים לאור התורה על ידי העמל. בעת שקיבלו ישראל את התורה היה משה רבנו ע"ה בעצמו מלמד את אהרון, את בניו, את הזקנים, ואח"כ את כל ישראל. כי אינו דומה הלומד מפי משה רבנו ללומד מפי אחרים, מפני שמשה קיבל מפי הגבורה ובנוסף לידיעת התורה היה מעביר ללומדים גם את אור התורה. מכאן לפרק השלישי, דבקות בנותן התורה. הרב מזכיר בדבריו את הירושלמי על אותו תלמיד שהיה לרבי מאיר, שהיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים. אמר עליו רבי יעקב שתלמיד זה "קטוע מהר סיני" כלומר, מנותק מנותן התורה. לכל שלוש היסודות הללו מביא מו"ר הרב זצ"ל ראיות והסברים בבקיאות עצומה מגמרות בבלי וירושלמי, מדרשים, פרשנים ואף מסיפורים על גדולי ישראל.
את כל המעלות הללו ראינו במו"ר הרב זצ"ל. עמל התורה ושמיעת הדברים מפיו היו נותנים לנו את ההרגשה של אור התורה, בנוסף לידיעה ולהבנה, והיתה תורה זו מקרבת אותנו לשכינה, כיום נתינתה מהר סיני, בבחינת "תורה שיש עימה בית אב". אור תורה זה הופיע גם בשנות המאבקים הגדולים על העם והארץ, עת עמד כצור סלע והודיע דעתו, דעת תורה, בבהירות וללא חת, בקול צלול, ובכך סילק הרבה מחשכים אשר דבקו בתלמידים "קטועים מהר סיני". עתה צריכים אנו להתכנס ולרכז את כל הכוחות השייכים לשכינה, למתן תורה, ולהאיר בהם את החושך אשר ירד לעולם עם הסתלקותו של הכהן הגדול. יאיר ה' את עינינו.