ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ ;">

בית מדרש חגים וזמנים חנוכה עניינו של חג Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ח

רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל

הפטרת חנוכה משום פירסומי ניסא
שבת חנוכה מפטירים בענין חנוכה אף אם חל ר"ח בשבת, משום שפרסומי ניסא עדיף 1 , ואע"פ שחנוכה לא ניתן להיכתב ואינו מופיע בכתבי הקודש, בחרו חז"ל לקרוא בספר זכריה ד', שבו רואה הנביא במחזה הנבואה מנורת זהב והיא מזכירה את מנורת החשמונאים שבה חנכו את המקדש ונעשה בה נס פך השמן, וכך נאמר שם
"וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה <ויאמר> וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ".
מהו פישרה של נבואה זו ולמה היא רומזת?
נבואה זו נאמרה לנביא זכריה בהתחלת בית שני בזמן זרובבל 2 שעלה עם הצהרת כורש והתחיל בבנין בית המקדש, אולם נאלץ להפסיק את הבניה, בגלל קנאה של העמים הזרים שגרו בארץ ישראל וכתבו כתבי שטנה על היהודים למלך פרס, והוא אסר על המשך הבניה, וכך התעכבה בנית בית המקדש לעוד עשרים ושתים שנה עד לימי דריוש השני שמלך לאחר אחשורוש, ואז עלה עזרא הסופר והשלים את בנין הבית. אם כן כאמור הנבואה נאמרה בזמן הפסקת הבניה. הנביא זכריה רואה במראה הנבואה את המנורה ושואל מה משמעותה
"וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי: וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי: וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ".
המלאך מפרש את מראה הנבואה הזה, שישראל עתידים להתגבר על אויביהם למרות שהם חזקים ומרובים ומשולים ל"הר הגדול", והם יהפכו ל"מישור" בזכות רוחם של ישראל, ואבן הבנין שנשמטה כביכול, תתנוסס בראש הבית היפה - הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, ואנשים ישבחוהו "תשואות חן חן לה" (ע"פ רש"י ועוד).
נשאלת השאלה מדוע נבחרה המנורה מכל כלי המקדש לסמל את השלמת הבית?
הנה מה שלא נבחר הארון המקודש מכל הכלים, מפני שלא היה במקומו בקודש הקודשים כל ימי בית שני, שהמלך יאשיהו הטמין אותו במחילות הר הבית, כדי שלא תשלוט בו יד אויבים 3 . אולם מדוע לא נבחר המזבח לסמל זאת הרי הוא עיקר מקום העבודה במקדש?
לכן נראה שמראה הנבואה כאן על המנורה והזיתים שעליה, רומז לחנוכת בית חשמונאי שהיתה באמצעות המנורה שנעשה בה נס פך השמן. והנה המנורה תפסה מקום בתודעת העם בתקופת בית שני יותר מכל כלי המקדש. ולא בכדי החשמונאים שנכנסו לטהר את המקדש ראו לנכון לחנוך אותו בהדלקת המנורה. אנו מוצאים את המנורה במטבעות שבימי בית שני, וגם הגויים ידעו להדגיש זאת בפיסול המרשים שעל שער הניצחון של טיטוס שבו מופיעה המנורה נישאת ומוצאת מן המקדש לגלות.
ויש לכך עומק נוסף, המנורה במקדש מסמלת את חכמת התורה 4 הנקראת תורה שבעל פה, והיא מאירה אל מול פרוכת העדות, ששם נמצא הארון ולוחות העדות, המסמל תורה משמים תורה שבכתב, וזה מלמד שהמנורה שהיא חכמת התורה שואבת את כוחה מתורה שבכתב ומאירה באור חוזר משלה את התורה שבכתב.
והנה בית שני היה בסימן של התפתחות חכמת התורה בה, שהתחילו בתקנות אנשי כנסת הגדולה, שהבולט שבהן נוסח התפילות והברכות, ואחר כך באו הזוגות ולראשונה היתה מחלוקת בישראל, שהרחיבה את תחומי התורה והביאה להעמקה בהם, ואח"כ באו דורות התנאים שחברו את החבור הגדול של ששה סדרי המשנה, מאידך פסקה הנבואה בזמן בית שני והנביאים האחרונים היו חגי זכריה ומלאכי שחיו בתחילת בית שני, ולפי זה מובן מבחינה מחשבתית מדוע לא היה ארון במקומו בבית קודש הקדשים, מפני שהוא מסמל את נתינת התורה בנבואה משמים, כפי שה' דבר עם משה מבין שני הכרובים, ובבית שני כבר פסקה הנבואה, והכלי הבולט בבית שני היה המנורה שמסמלת תורה שבעל פה.
כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת
ולאור כל האמור לעיל, מובן מדוע ראה הנביא זכריה מנורה כסמל להשלמת בית המקדש השני, שהיה בסימן החכמה. ולפי זה ניתן לפרש את המשמעות שנותן המלאך למנורה "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת" 5 , כי החכם האמיתי בחכמת התורה אינו מרגיש שחכמתו באה מכוחו וחילו, כפי שנאמר "והחכמה מאין תמצא" היינו שחכמי ישראל שמרגישים עצמם כאין ומבטלים עצמם לדעת את רצון התורה ומזה מקור חכמתם "כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת", וכפי שאומר הנביא ירמיהו (פרק ט) "כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה' ". ומפרשים שלא יתהלל בחכמתו אלא אם כן היא תהיה לדעת את ה', אזי יוכל להתהלל בחכמתו וכו' ".
והנה במשכן יש שלושה כלים הרומזים למלכות: ארון שולחן ומזבח, אמרו חז"ל (שמ"ר פרשה לד) "ד"א ועשו א"ר שמעון בן יוחאי ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה, כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו זר זהב סביב, כתר כהונה, זה המזבח דכתיב בו זר זהב סביב, וכתר תורה זה הארון דכתיב בו זר זהב, למה נכתבים זר ונקראים זר אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זר ואם לאו זר, ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשו עליו ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן". נשאלת השאלה לפי דברינו שהמנורה רומזת לתורה מדוע אין למנורה זר הרומז לכתר של תורה? נראה שהמנורה היא כנגד כתר שם טוב העולה על כולן, מהו כתר שם טוב? נאמר במשנה (מסכת אבות פרק ד משנה יג) "רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן". והקשו אם כן לפי זה הרי יש ארבעה כתרים ומדוע הוא אומר שלושה כתרים הם? אלא שכתר שם טוב הוא הוא הענוה שאינה מתעטרת בכתר, ואי אפשר לזכות לשלושת הכתרים הנ"ל אלא אם יש לו גם כתר שם טוב ואז הוא ראוי לכל אותם כתרים. ובמיוחד כאשר הדבר אמור לכתר תורה שבלא ענוה אינו יכול לזכות לאמיתה של תורה וכאמור לעיל "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וגו' כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי".
תורה שניתנה בצנעא בקול דממה דקה
זאת ועוד, לוחות ראשונות ניתנו בקולות וברקים ובקול שופר חזק מאד, והקב"ה הופיע עם מלאכיו על הר סיני כדי לתת את התורה, שנאמר "אתא מרבבות קודש", זהי תורה שניתנה בפרהסיא בחיל ובכוח. אבל לוחות שניות נתנו בחשאי וצנעא ביום בכפורים 6 , ויש לכך משמעות כפולה, שבלוחות שניות רמוז תורה שבעל פה 7 שנמצאת בפנימיות נשמתם של ישראל ולכן זו תורה שבצנעא, ולכן על תורה שבעל פה אפשר לומר "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת".
וזה מזכיר את מה שנאמר לאליהו לאחר שהרג את נביאי הבעל וחשב שהחזיר את ישראל בתשובה, והנה שוב הוא נרדף ע"י איזבל אשת אחאב שבקשה את נפשו להורגו, וברוב יאושו אליהו הולך למדבר חורב, כפי שנאמר (מלכים א פרק יט) "וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱ-לֹהִים חֹרֵב", ספור שמזכיר את משה במעמד הר סיני, נראה כאילו אליהו מבקש להחזיר את התורה למקומה. ואז הקב"ה אומר לו
"וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ". כלומר הקב"ה מתגלה דוקא בקול דממה דקה 8 , רמז לאליהו שתיקון הדור יהיה ע"י חינוכו בדרך שתגלה את פנימיותו הטובה, וזה אפשרי רק בקול דממה דקה, ולא בניסים גלויים.
גילוי שכינה זה מזכיר את התגלות הקב"ה למשה בצור בזמן מתן לוחות שניות, ושם נאמר (שמות פרק לג) "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ".
שלא כמו במתן תורה הראשון שהיה בקולות ולפידים, כאן נאמר למשה שלא יוכל לראות את ה', אלא בעבור כבודו יראה את אחוריו, רומז לכך שאפשר להכיר את כבוד ה' ע"י התבוננות בהנהגת ה' בעולם, וזהו בדרך החכמה ובקול דממה דקה.
משה לעומת בצלאל ואהרן הכהן
והנה משה רבינו התקשה במעשה המנורה שנאמר (במדבר פרק ח)
"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב וגו' " וז"ל (במ"ר פרשה טו) "את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן עד שהראהו הקב"ה באצבע ... וזה מעשה המנורה מקשה זהב כלומר מה קשה היא לעשות שהרבה יגע בה משה כיון שנתקשה אמר לו הקב"ה למשה טול ככר זהב והשליכו לאור והוציאהו והיא מעצמה נעשית שנאמר וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה היו מכה בפטיש ומעצמה נעשית לכך הוא אומר מקשה תיעשה מלא יו"ד כתיב ולא כתיב תעשה כלומר מעצמה תיעשה, נטל משה את הככר והשליכו לאור אמר משה רבש"ע הרי ככר בתוך האש כשם שאתה רוצה כן תעשה מיד יצתה המנורה עשויה כתקנה לפיכך כתיב כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה משה את המנורה אין כתיב כאן אלא כן עשה סתם ומי עשה הקב"ה".
מדוע התקשה משה במעשה המנורה יותר מעשית הכרובים שגם בהם נאמר שהם צריכים להיות מקשה אחת, שנאמר (שמות פרק כה) "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"?
נראה להסביר את הקושי של משה במנורה ולא בארון לפי המשמעות שיש לאותם כלים כמבואר לעיל. הארון והכפורת שמסמלים את תורה שבכתב שנמסרה בפרוש למשה, ומשה שלו נמסרה התורה היה קרוב לכך, והיה ברור לו שכל התורה שמשמים היא מקשה אחת, ולכן בזה לא התקשה כלל. אולם המנורה מסמלת את התורה שבעל פה שיכול כל תלמיד ותיק לחדש בתורה, ובזה התקשה משה איך אפשר שיהיו כל החידושים הללו שיש בהם חילוקי דעות שהללו מתירים והללו אוסרים, ואעפ"כ אלו ואלו דברי אלקים חיים וכולם מרועה אחד נתנו.
והנה לאחר שמשה התקשה לעשות את המנורה אומר לו הקב"ה
"לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה ואמר לבצלאל מיד עשאה התחיל תמה ואמר אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה ואת שלא ראית עשית מדעתך בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה".
ולכאורה איך אפשר שדבר שמשה יתקשה בו בצלאל ידע אותו ויצליח לבנותו?
נראה להסביר זאת ע"פ המדרש הבא (במ"ר פרשה טו)
"למה הדבר דומה: למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות א"ל המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד למה לא התקנת לי כלום אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך. וכן הקב"ה כולו אורה שנא' (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם /שמות כ"ה/) ועשית מנורת זהב טהור כיון שעשו באת שכינה מה כתיב שם (שם /שמות/ מ) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, מיד קרא למשה ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר מה דבר אליו בהעלותך את הנרות".
נמצא שדוקא בגלל גדלותו של משה שדבר עם ה' פנים אל פנים הוא לא העיז לעשות לו מנורה שתאיר באורה את התורה ותפרש דרכיה. ובצלאל שלא ראה את השכינה אלא היה בצילה היה מסוגל לעשותה, וכן אהרן הכהן היה מסוגל לכך ונמסרה לו מצוות העלאת הנרות, וכך נאמר למשה " דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות ", מפני שאהרן שייך יותר לתורה שבעל פה שישראל מחדשים, כי משה הוא שושבינא דמלכא ותפקידו לקרב את השכינה לישראל, ולהוריד להם תורה משמים, ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא, שתפקידו לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, והוא יכול למצוא בכל אחד מישראל את הניצוץ התורני ולהעלותו עד שתהא שלהבת עולה מאליה. והוא יכול לשלב את כל קני המנורה המפוצלים להיות מקשה אחת.
הלכות מיוחדות למנורה - המסמלות תורה שבע"פ
לפי המשמעות הנ"ל של המנורה, נוכל להבין הלכה יחודית למנורה שאין בשאר הכלים, הדלקתה כשרה בזר, משום שתורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. וכן יש אפשרות להוסיף מנורות במקדש, ובמקדש שלמה היו עשרה מנורות 9 שהאירו כאחת, וזה דבר שלא מצאנו בשאר כלי המקדש, וזה מלמד על ריבוי אורות אפשריים בכלל ישראל לפי גווני נשמותיהם. ועוד שהדין שהיו מקשה אחת הוא רק כאשר המנורה עשויה זהב, אבל כאשר היא עשויה משאר מיני מתכות אפשר לעשותה מגרוטאות, ואמרו בגמ' שכשהיו עניים עשו מנורה מכסף או מנחושת או מבעץ, וכשחזרו והעשירו עשו משל זהב, וכל זה מלמד על דרגות שונות של תורה לפי הדור, יש דור שהוא עני בדעת והתורה שבו אינה מקשה אחת אלא "משנה ברורה והלכה ברורה" שלא במקום אחד" ואעפ"כ גם על אותו דור אומר רשב"י "כי לא תשכח מפי זרעו" 10 .
והנה בחנוכת המשכן השתתפו כל נשיאי השבטים חוץ מאהרן ושבטו שבט לוי, וכך אמרו חז"ל (במ"ר פרשה טו) "ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן, אל תתירא! לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר 'דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות', הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם 'אל מול פני המנורה יאירו', וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם".
נשאלת השאלה מדוע באמת לא התעורר אהרן מקודם להשתתף בחנוכת המשכן ביחד עם כל הנשיאים?
וכן צריך להבין מה הכוונה של המדרש שהנרות יהיו לעולם, הלא אחרי חורבן הבית בטלה גם המנורה? הרמב"ן על אתר אומר על פי מגילת סתרים לרבנו נסים שהכוונה לחנוכת בית חשמונאי שנשארה לדורות ומדליקים בחנוכה נרות לעולם. ועדין קשה הלא אין זו עבודת המקדש, והמנורה בטלה בזמן הזה? 11
נראה שהכוונה במדרש הוא למה שהמנורה מסמלת, דהיינו למוד תורה שבעל פה, שזה לא יתבטל לעולם גם לאחר החורבן. ולפי זה אפשר לומר שאהרן לא השתתף בחנוכת המשכן, כיון שראה ברוח קודשו שהמשכן עתיד להתמשכן ובית המקדש יחרב ורצה בהשראת שכינה שאינה בטלה לעולם, והיה מצטער על כך כיצד יוכל לתקן זאת, ואז אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם שאתה מעלה ומטיב את הנרות, דהיינו שבזכותו תהיה הארת התורה בישראל לעולם, ונרות חנוכה מסמלות את המשך קיום הארת התורה לעולם.


^ 1 עיין תוספות ד"ה "הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא", ולפי הסבר אחד, מה שמקדימים קריאת ר"ח לשל חנוכה, מפני שבקריאה בתורה אין פרסומי ניסא אלא זכר לחנוכת המזבח אבל ההפטרה מדברת על המנורה ויש בה זיכרון לנס המנורה.
^ 2 יש דעה בחז"ל שזרובבל הוא נחמיה בן חכליה. ולמה נקרא שמו זרובבל שנזרע בבבל.
^ 3 עיין ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ד' ה"א.
^ 4 (ברכות דף נז ע"א) "הרואה שמן זית בחלום - יצפה למאור תורה, שנאמר 'יקחו אליך שמן זית זך'".
^ 5 נבואה זו שלא בחיל ולא בכח מתאימה מאד לבית שני שארץ ישראל נרכשה בחזקה וברשות כורש מלך פרס, ולא בכבוש מלחמה, ויש לכך יתרון שקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, יותר מכבוש יהושע שקדושה ראשונה התבטלה. עיין רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ו הט"ז.
^ 6 רש"י שמות פרק לד פסוק ג "ואיש לא יעלה עמך - הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלה, שלטה בהן עין רעה, אין לך מדה יפה מן הצניעות".
^ 7 שמ"ר פרשה מו "ויאמר ה' התחיל מצטער על שבור הלוחות ואמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הה"ד (איוב יא) ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה".
^ 8 עיין בגמ' ברכות נח ע"א מעשה ברב ששת שהיה סגי נהור ובכל זאת ידע מתי המלך מגיע, כאשר השתרר במקום "קול דממה דקה".
^ 9 תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) פרק יא הלכה י "עשרה מנורות זהב עשה שלמה שנ' ויעש מנורות זהב עשר אף על פי כן לא היו מדליקין אלא בשל משה שנ' את המנורה ונרותיה לבער מבערב בערב מה מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ר' יוסי בר' יהודה אומר על כל השלחנות היו מסדירין שנ' את השלחנות ועליהם לחם הפנים זהב ובכל מנורות היו מדליקין שנ' את מנורות ונרותיהן לבערן כמשפט לפני הדביר זהב סגור משום ר' אלעזר בן שמוע אמרו מה תלמוד לומר את השלחנות ועליהם לחם הפנים זהב זה שלחן גדול של זהב שהיה לפנים מבהיכל ושלחן שהיה באולם על פתחו של בית שעליו היו נותנין לחם פנים ישנה".
^ 10 (שבת דף קלח עמוד ב) "תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר 'כי לא תשכח מפי זרעו'. אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו' - שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.
^ 11 שפת אמת לומד מכאן דבר מחשבתי שהנרות שאנו מדליקים היא המשך עבודת המנורה במקדש. אולם כל זה בדרך הדרוש.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il