פקודה הנוגדת את דעת התורה

נמשיך גם הפעם בברור פסקו של מו"ר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל שפסק: "פקודה להשתתף בפינוי יהודים מביתם על מנת למסור את הקרקע לנכרים הינה פקודה הנוגדת את תורתנו הקדושה ואסור לקיימה". אין ספק כי מו"ר ידע את טענתם של אנשי הצבא שסרבנות מימין תביא סרבנות משמאל, וזה יכול להחליש את הצבא, ויש בזה סכנת נפשות. ולמרות הטענה הזו קבע שאסור לקיים פקודה הנוגדת לתורה. אמנם הרב לא נימק את פסקו, אך נראה שהנימוק הוא שהאחריות על לכידות הצבא מוטלת בראש ובראשונה על הממשלה. הממשלה יכולה לשנות את החלטותיה ואזי לא יהיה צורך לעבור על דברי תורה. יתר על כן אם נימוק כזה תופס אזי ניתן ביד הממשלה לעקור את כל התורה. היא יכולה להחליט לשלב את הבנות בכל התפקידים ומשום פיקוח נפש לחייב את החיילים לשרת עם בנות וחס ושלום להכשילם באיסורי תורה, היא יכולה להחליט שחיוני לחלל שבת ואסור לסרב פקודה כי הצבא יחלש... נראה לי כי מטעם זה הביא הרב את הרמב"ם "אין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצווה אין שומעין לו". אין אומרים אם אתה לא תשמע תפגע סמכות המלך ויש בזה סכנה של לכידות העם והצבא. זו האחריות של המלך ועליו להימנע מלגזור גזרות נגד התורה, וכבר נאמר בגמרא שמי שאינו שומע למלך הוא בגדר מורד במלכות וחייב מיתה כי המשמעת למלך חייבת להיות מוחלטת, ואף על פי כן אם גזר לבטל מצוה אין שומעין לו.
ויש להוסיף עוד כי לא התירו לעבור על איסורי תורה משום חשש פיקוח נפש, אלא אם כן הדבר מצוי וניכר שיש פיקוח נפש בדבר. לא התירו למפעלי נשק לעבוד בשבת בימי שלום שמא תפרוץ מלחמה, ולא התירו לחוקרי מחלת הסרטן להמשיך במחקר בשבת אף שיש חולה לפנינו, וכפי שלא התירו לתקן כבישים בשבת כשהתנועה מצומצמת אף שהמומחים אומרים שמוכח שעל ידי כך מצמצמים את התאונות. כי אם נתיר את כל אלה - בטלנו את המצוות. מכאן שאין להתיר לעבור על אסורי תורה של 'לא תחונם' בשביל לשמור על המשמעת והלכידות, שאין ניכר בזה הפיקוח נפש, ומכאן למסקנה, שהפסק של הרמב"ם אם גזר המלך לבטל מצוה אין שומעין לו - קיים גם בעניין זה. זו הייתה הקביעה של מו"ר וכפי שקבע לפניו בעבר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.