ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"ולא תשקרו איש בעמיתו" ;">

בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כ"ו חשוון תשס"ח

"ולא תשקרו איש בעמיתו"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

מצות לא תעשה שלא לשבע בשקר על כפירת ממון, שנאמר: "ולא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא י"ט).


סיפורה של מצוה
ידוע היה בירושלים שלפני מאה שנה כי מי שזכה להיכנס תחת חסותו של ר' שלמה זלמן פרוש מובטח לו כי יהיה לו במה להאכיל את ילדיו. הימים, ימי עוני ומחסור והכל ידעו כי בזכות יושרו וחריצותו של ר' שלמה זלמן, יהודי רוסיה שולחים אליו תרומות רבות לחלוקה לעניי ירושלים. שנה אחת לקראת חג הפסח הסכום המיועד להגיע בושש מלבוא. דאגתו של ר' שלמה זלמן היתה עצומה, הוא ידע היטב כי מאות משפחות תולות את תקוותם על כספים אלו, וכי בלעדיהם ירעבו בחג הקרב ובא. ככל שקרב החג והציפייה מצד המשפחות הלכה וגדלה חש ר' שלמה זלמן כי הוא חייב למצוא פתרון בדחיפות. בלית ברירה פנה אל ידידו, הנגר הקשיש, שהציע לו לפני זמן מה להלוות לו את כל חסכונותיו. הנגר נענה בשמחה והלווה לו מאתיים זהובים, אותם חילק ר' שלמה זלמן במהירות לעניים הממתינים. תיכף אחר הפסח הגיע מרוסיה המשלוח המיוחל בסך של מאה ועשרים זהובים, אותם הביא אל הנגר כפירעון החוב, תוך שהוא מתחייב להשלים את שמונים הזהובים הנותרים בהקדם. לאחר מספר שבועות הגיעו השמונים הנותרים אותם הזדרז והביא לנגר. אולם הנגר שזיכרונו בגד בו עקב זקנותו, טען בלהט כי לא קיבל את מאה ועשרים הזהובים הראשונים, ר' שלמה זלמן ניסה בכל כוחו להזכיר לנגר כי החזיר לו כבר את כל הסכום, אך ללא הועיל, הנגר תבע ממנו להחזיר לו מאה ועשרים זהובים נוספים.
בצר להם פנו הנגר ואשתו אל רבה של ירושלים הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל ותבעו את ר' שלמה זלמן לדין תורה. לאחר ששמע את טענות הצדדים פסק הרב כי על ר' שלמה זלמן להישבע כי אכן החזיר את מאה ועשרים הזהובים לנגר, ואז יפטר מלשלמם. ר' שלמה זלמן ביקש ארכה של כמה ימים שבסיומם אמר כי מפני חומרתה של השבועה הוא אינו מוכן להישבע והוא מעדיף לשלם את כל מאה ועשרים הזהובים. הנגר שמח לשמוע כי יקבל את כספו, אולם הרב לא הסכים לכך בשום אופן, מפני שיצא שם רע לגבאי הצדקה כי הם גנבים ולאחר שנדרשים להישבע מחזירים את גנבתם. ר' שלמה זלמן בצר לו ביקש ארכה של שלשה ימים בהם התקדש והזדכך, וביום השלישי הלך לבית הדין ונשבע כדין. משיצא אסף את בני ביתו ואמר להם כי בעצה אחת עם רעייתו החליטו כי אינם רוצים להנות מהכסף שבא להם כתוצאה מהשבועה. הם מכרו את ביתם ואספו במשך שנים זהוב לזהוב עד שהגיעו לסך של מאה ועשרים זהובים, אותם תרמו בעילום שם לבניית בית כנסת חדש בשכונת שערי חסד בירושלים.
לאחר שנים כשניקתה אשת הנגר את ביתה מצאה באחד הארונות את מאה ועשרים הזהובים אותם נתן ר' שלמה זלמן לבעלה. צערם של הנגר ואשתו היה רב ביודעם כמה סבל גרמו למשפחת פרוש.
יש מזקני ירושלים שטוענים כי בזכות התנהגותו של ר' שלמה זלמן שחשש כל כך להישבע ולהזכיר שם שמים, ולאחר מכן לא רצה להנות מהשבועה ותרם את כל הכסף בעילום שם, זכה לנכד הקרוי על שמו שהנהיג את כל ישראל הלא הוא הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il