ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יחסי יעקב ועשו ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית תולדות Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כ"ו חשוון תשס"ח

יחסי יעקב ועשו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

מה שמפחיד במאבק בין עשו ליעקב הוא התחושה שהוא בלתי נמנע, לכאורה. כבר ברחם רבקה אמם הם מוצאים את עצמם מנוגדים. הם שונים לא רק באישיותם, בגופם, ברגשותיהם ובשכלם.
הם גם מייצגים שתי השקפות עולם מנוגדות לגמרי. לכן השאלה הרלוונטית היחידה היא שאלה של הסתגלות והתמודדות. אם הקב"ה ברא אותם שונים כל כך, חופש הבחירה בחייהם מתרכז בשאלה איך הם יתמודדו זה עם זה.
במובן הזה, שאלת ההתמודדות והיחסים בין העם היהודי לעולם הלא-יהודי הרחב והחזק יותר עומדת בעינה ורלוונטית עד היום. עשו משנה את יחסו כלפי יעקב ואיננו שומר על עקביות. שנאה, קנאה, תסכול - כולם מקבלים ביטוי בהיבטים מסוימים של התנהגותו כלפי יעקב. עם זה, יש אצל עשו גם הערצה מהולה בטינה והוא עושה ניסיונות להתפייס עם יעקב. יעקב מוצג כמי שרק מגיב למעשיו של עשו, כטיפוס פאסיבי יותר, כאדם שמתאזר בסבלנות ומנסה להמתין עד שוך הסערה בתקווה שעשו יירגע וישלים עם זכותו של יעקב להתקיים במה שנראה לעשו כעולמו הבלבדי.
לכן עולה השאלה - שאלה כל הדורות - האם יש מקום בעולם הזה, בייחוד בעולם המתכווץ שלנו, לדו-קיום בשלום של יעקב ועשו. אנחנו מקווים שכן, על אף שההיסטוריה מפריכה את ההשקפה האופטימית הזאת על היריבות בין האחים.
התורה עצמה לא מגלה לנו מה הסיבה האמיתית לשנאת עשו ליעקב. על אף שהעובדה שיעקב קנה את הבכורה ולכן קיבל ראשון את ברכות אביו היא לכאורה הסיבה לכעסו של עשו על יעקב, ברור שהסיבה הזאת שטחית בלבד. השנאה היתה שם קודם לכן, מרגע העיבור, על אף שעוד לא היו ביניהם שום תקריות. התורה מתייחסת כדבר מובן מאליו לקביעה שזה מה שיהיה מעתה והלאה.
זה מסביר במידה רבה את הגישה הפטאלית של היהדות המסורתית ביחס להתנהגות של העולם הלא-יהודי כלפינו. רבי שמעון בר יוחאי אמר בתלמוד שכלל הוא שעשו שונא את יעקב. אך יש דעות אחרות בתלמוד שנוקטות גישה אחרת ולא מסכימות שהשנאה והאלימות בין השניים היא בלתי נמנעת.
אחרי שהתגלו זוועות השואה, יהודים רבים קיוו שעשו סוף סוף חזר בתשובה והבין את הפסול שבדרכי השנאה והקנאות. מאז חלפו כמעט 70 שנה, ואנחנו כבר לא כל כך בטוחים כל כך בהשקפה האופטימית הזאת בדבר הפיוס של עשו עם יעקב. על אף שהיום אנחנו פחות פאסיביים ופחות מוכנים להשלים עם המצב מכפי שהיינו לפני מאה שנים, לא נשארו לנו הרבה דרכים אחרות להתמודד עם העניין. עלינו לצמצם את החיכוך ככל האפשר, אבל להבין שאנחנו מתמודדים עם בעיה בת אלפי שנים שלא תיעלם רק מפני שאנחנו רוצים או חותמים על הסכמים. אומץ ואמונה בערכנו העצמי הם כלי הנשק החזקים ביותר שעומדים לרשותנו להביא את עשו לפיוס ולחיות עמו בהרמוניה.





חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il