ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאורחותיו ופסקיו של ה'ציץ אליעזר' ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

א כסלו תשס"ח

מאורחותיו ופסקיו של ה'ציץ אליעזר'


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד

הרב ולדנברג
לקראת יום השנה לפטירתו של הגאון הרב אליעזר ולדנברג זצ"ל, שנסתלק לבית עולמו בל' מרחשון תשס"ז בהיותו כבן 91, אכתוב מעט הלכות ודברים לזכרו.
הרב וולדנברג היה מהפוסקים החשובים שבדור. ספר תשובותיו 'ציץ אליעזר' הוא מספרי השו"ת החשובים שנתחברו בדור האחרון. אלפי תשובות כתב בכל תחומי ההלכה, ואף התמודד עם שאלות חדשות שהתעוררו בדור האחרון, במיוחד בתחום הרפואה. גם בנושאי דת ומדינה הרבה לעסוק, ובנוסף לתשובות העוסקות בענייני המדינה חיבר ספר גדול בנושא זה - 'הלכות מדינה'.
אגב, לפעמים באים עמי הארץ מן הציבור החרדי וטוענים כלפי תלמידי מרן הרב קוק זצ"ל: "גדולי התורה אינם תומכים בשיטתכם". והנה דוגמא אחת מיני רבים לאחד מיוחד מגדולי הדור הקודם שבירר באופן שיטתי את עמדת התורה, ומוכיח מראשונים ואחרונים את יסודות המצווה הגדולה ליישב את הארץ, וממילא את המצווה שבהקמת המדינה והשירות בצבא.

יחסו למרן הרב קוק זצ"ל
הרב וולדנברג התייחס למרן הרב קוק כאל גדול הדור, ופעמים כשמזכירו הוא מקדים את התואר 'מרן' (ח"ז מח, יב). וסיפר לי הרב רא"ם הכהן ראש ישיבת עתניאל, שפעם בא אצל הרב אליעזר וולדנברג לשאול ממנו בדברי תורה. בתוך הדברים חזר הרב וולדנברג ואמר כמה פעמים "הרב אמר כך", "הרב אמר כך". שאלו הרב רא"ם: "מי הוא הרב?" השיב הרב וולדנברג: "אתה לא יודע? זה הרב קוק!".
כשהוא מזכיר בתשובותיו את מרן הרב קוק זצ"ל, הוא מזכירו בכבוד מיוחד. ובמענה להערה שהעיר מו"ר הרב צבי יהודה קוק, כתב: ""החיים והשלום אל הוד כבוד ידידי וידיד ה' עמו וארצו הרב הגאון הנעלה בנם של קדושים וכו' מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א" (ציץ אליעזר ח"ד ה, ב).

מצוות יישוב הארץ
בסימן ארוך מבאר הרב ולדנברג את גודל מצוות יישוב הארץ, שיש בה שני חלקים: "א' מצווה כללית, שהיא חובה על עם ישראל לבוא ולהתנחל בארץ ולהיות בה עם קדוש. ב' מצווה פרטית, שהיא חובה על כל אדם מישראל לעלות לארץ ולהיאחז בה". והמצווה הכללית נפסקה עם חורבן מקדשנו, "אבל מאז פקד אותנו ה' לטובה ליתן לנו שם ושארית בארץ קדשו, להיות אדונים בה... בחלק מארצנו, ושערי הארץ נפתחו לרווחה... נתחדשה במצוות העלייה גם החיוב הכללי על כל בית ישראל ועל כל קיבוץ יהודי הנמצא אי שם בתפוצות לקום במרוכז ולבוא ולהתנחל בארץ חמדתנו".
וממשיך לבאר "שאין מקום כלל לסירוב לעלות לארץ משום שהנהגת המדינה נמסרה ברובה בידי פורקי עול בעוונותינו הרבים, וגם לא לטענה לומר שבלתי אפשרי שתוכל הישועה השמימית לצמוח על ידי אלה האנשים אשר אין יראת אלוקים בליבם..." ומוסיף על כך שני ביאורים: א' אם היו יותר יהודים יראי שמים עולים לארץ, המצב היה הרבה יותר טוב. ב': אין לנו עסק בנסתרות וכבר היו דברים מעולם, שמלכים רשעים הושיעו את ישראל והרחיבו את גבולות הארץ.

גודל המצווה

ועוד מבאר הרב ולדנברג את המצווה לעבוד בארץ ישראל, ומביא את דברי החתם סופר בחידושיו (סוכה לו) "שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה 'ואספת דגנך', ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצווה, וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה..." והוסיף הרב ולדנברג שדברי החתם סופר "נפלאים מאוד ומסולאים בפז... ונדמה שחובב ציון גדול ביותר שבמציאות לפי המושג בדורנו, שהוא עם זה גם יהודי חרדי, לא היה מעיז להעלות על דעתו ומכל שכן להוציא מפיו דברים כאלה, ועל אחת כמה להעלות על הכתב הגות לב מקוריים כאלה... ואם אנו שומעים בכל זאת כדברים האלה מפורש יוצאים בקדושה ובטהרה מפי הקנאי הגדול לוחם מלחמת ה' ביד חזקה בדור העבר ורבן של ישראל רבנו החתם סופר ז"ל, הרי יש בהם בהרבה לאין ערוך להוסיף עוז ועצמה..."

איסור הליכה לבית משפט חילוני
פעמים רבות כתב והתריע על האיסור ללכת לבתי משפט חילוניים, שאף אם השופטים יהודים, כל זמן שאינם דנים על פי כללי התורה, דינם כדין ערכאות של גויים. באחת התשובות המוקדשות לכך הביא מדברי הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, מחבר שו"ת 'הר צבי', שהוכיח עורך דין אחד שטען כי אחר שמדינת ישראל הקימה בתי משפט אלה, אפשר ללכת אליהם. והשיב כי להיפך, לאחר כל החסדים שעשה ה' עמנו, העוון בהקמת בתי משפט שאינם הולכים לפי דיני תורה חמור יותר. והרי זה ממש הרמת יד כנגד תורת משה, ועונשו גדול (ציץ אליעזר יב, פב).

דיבור אחר ברכת המפיל
נשאל האם מותר לאדם לדבר לאחר שבירך ברכת 'המפיל'. והשיב שאף כי לכתחילה טוב להחמיר בכך, מכל מקום מי שנצרך לאחר שאמר "שמע" ו"המפיל", לדבר או לאכול או לשתות או לסדר איזה דבר דחוף - רשאי, מפני שאין ברכת "המפיל" כברכת הנהנין שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, אלא היא ברכת שבח על שינת הלילה, רק שלכתחילה טוב להצמיד את קריאת שמע שעל המיטה לשינה (ציץ אליעזר ז, כז).

כוסות חד פעמיים לנטילה וקידוש
כידוע, נטילת ידיים צריכה להיעשות על ידי כלי. וכן בקידוש, צריכים להניח את היין בכלי. השאלה האם כוס פלסטיק או קרטון שנועדה לשימוש חד פעמי נחשבת ככלי. והשיב הרב ולדנברג שהואיל והיא טובה ככלי, שהיא מחזיקה את הנוזלים שבה כראוי, וכעקרון אפשר להשתמש בה פעמים רבות, היא כשרה לנטילה ולקידוש (ציץ אליעזר יב, כג). אמנם ברור שלקידוש טוב להדר ולקדש על כוס נאה ככל האפשר.

בעניין תפילת מנחה בערב שבת
לדעת בעל המשנה ברורה (רסג, ס), לאחר שאדם קיבל על עצמו 'תוספת שבת' בערב שבת, שוב אינו יכול להתפלל מנחה של חול. לפי זה, חובה לסיים את תפילת המנחה מספר דקות לפני שקיעת החמה, כדי שאפשר יהיה לקבל את השבת לפני השקיעה ולקיים בכך את המצווה החשובה של תוספת שבת. בפועל, רבים אינם מספיקים לסיים את תפילת מנחה לפני השקיעה, והשאלה האם יש למנהגם מקום בהלכה.
והשיב, תוך התבססות על כמה מגדולי האחרונים, שאפשר לקבל 'תוספת שבת' ואח"כ להתפלל מנחה של חול. שכן קבלת 'תוספת שבת' מחייבת רק הישמרות מכל איסורי השבת שמקורם בתורה, אבל כמו שמותר בזמן 'תוספת שבת' לעשות דברים שנאסרו בשבת על ידי חכמים, כך מותר גם להתפלל מנחה של חול. ורק מי שמקבל שבת עם הציבור, אסור לו להתפלל מנחה של חול. ואם כן, מי שעוד לא התפלל מנחה וזמן השקיעה קרב, יקבל תוספת שבת ואח"כ יתפלל מנחה של חול (ציץ אליעזר יג, מב).

הסתכלות בראי בעת הנחת תפילין
נשאל האם נכון להסתכל בראי בעת הנחת תפילין של ראש, כדי לוודא שאכן התפילין מונחים באמצע הראש. והשיב כי אין בזה שום צורך, כי כל זמן שהתפילין מונחות בין העיניים יוצאים ידי חובה, ואפשר בקלות לוודא זאת על ידי משמוש היד (ציץ אליעזר ח"ז יב).

האם הנוגע בשערות הראש צריך לנטול ידיים
עוד נשאל, האם מי שנגע בשערות הראש תוך כדי הנחת התפילין צריך ליטול ידיים, כדברי בעל 'פרי מגדים' שמחמיר בזה. והשיב כי מי שנוגע בשערות מבחוץ אינו צריך ליטול ידיים, שכן מי שעוסק בענייני מצווה אינו צריך ליטול על כך ידיים.
ועוד הוסיף שרק מי שנגע בתוך השערות, במקום שיש מלמולי זיעה, צריך לרחוץ ידיו אח"כ, אבל הנוגע בשערות מלמעלה, כמו בעת הנחת תפילין, בוודאי אינו צריך ליטול ידיים.
עוד כתב (ח"ז ב, יד), שעיקר החיוב ליטול ידיים למי שנגע בשערות ראשו הכוונה למחכך באצבעותיו בשורשי שערותיו, ששם יש מלמולי זיעה. ואף המחכך שם, אם עשה זאת לאחר שחפף את ראשו ושערותיו נקיות, אינו צריך ליטול ידיו.

הגומל אחר ניתוח
פסק שאף כי הניתוחים כיום מסוכנים פחות, מכל מקום כל העובר ניתוח בהרדמה כללית צריך לברך 'הגומל' (ציץ אליעזר יב, יח).

המצווה לתרום דם
פסק שמצווה לתרום דם כדי לסייע להצלת חברו. ואדם חלש, כאשר ישנם אנשים אחרים שיכולים לתרום דם, יכול הוא לומר שעדיף שבריאים וחזקים ממנו יתרמו. אבל כאשר אין אחרים שיתרמו וחיי אדם בסכנה, חובה לתרום דם (עיין בשו"ת ציץ אליעזר טז, כג).

הפלת עובר חולה
אחד הפסקים החשובים שבעל 'ציץ אליעזר' התעצם לחזק, הוא בשאלה האם מותר לבצע הפלה כאשר ידוע שהעובר חולה בטיי-זקס, או כשיש חשש סביר שיש בו מום משמעותי, או כשהוא סובל מתסמונת דאון.
לדעת המחמירים, ובראשם הרב פיינשטיין זצ"ל, איסור הפלה הוא ענף מאיסור רצח, ואיסורו מהתורה. ולכן רק כאשר נשקפת לאם סכנת נפשות מהמשך ההיריון - יהיה מותר לבצע הפלה, אבל כאשר יש מום או מחלה בעובר - אין שום היתר לבצע הפלה, כשם שאסור לרצוח חולה שסובל ייסורים.
אולם הרב ולדנברג מבסס בהרחבה רבה את דעתו על דעות קדמונים, שאין איסור הפלה חמור כרצח, אלא הוא איסור מדרבנן (מהרי"ט), או איסור תורה של חבלה והשחתת זרע בלבד (חוות יאיר), ולכן לצורך גדול של מניעת סבל רב, מותר להתירו.
ולאחר שהמחמירים הקשו על דעתו, חזר וביסס את דבריו, שכאשר העובר חולה מאוד, או שהוא ממזר, מותר להפילו כדי למנוע ממנו סבל (עיין ציץ אליעזר ח"ט נא, ב-ג; יג, קב; יד, קא-קב; טו, מג; כא, כט).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il