ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חינוך הבנים וקיום כל דברי התורה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים האזינו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבת שובה תשס"ח

חינוך הבנים וקיום כל דברי התורה

גליון 417



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד

חינוך הבנים וקיום כל דברי התורה
בפרשת השבוע פונה משה רבנו ע"ה לעם ישראל "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים לב, מו).
כשמשה רבנו דיבר, היה קולו נשמע לששים ריבוא אנשים, והיה מדבר בשטף ללא מעצורים.
משה רבנו מצוה אותם בראש ובראשונה "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם" - על חינוך הבנים. ועוד מצוה אותם משה, שיש לקיים את כל דברי התורה, ולא שיבחר האדם לקיים רק את המצוות שהוא מבין, אלא עליו לקיים את כל המצוות מהדבר הקל ועד הדבר החמור.

כי לא דבר רק הוא מכם
וממשיך ואומר להם משה (שם פסוק מז) "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים לב, מו - מז).
אומר רש"י: " כי לא דבר רק הוא מכם - לא לחנם אתם יגעים בה כי הרבה שכר תלוי בה כי היא חייכם. דבר אחר, אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר. תדע לך שכן אמרו (בראשית לו) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פילגש וגו' לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה הלואי ואהיה פילגשו וכל כך למה להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאוים לידבק בזרעו".
זאת ועוד, "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם", אם אתה מרגיש שזה דבר רֵק - "מכם", הפגם הוא בך! כי התורה היא החיוּת של האדם. ועל כך אמרו חז"ל, "משל למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם, כשם שדרו אבותי עם אבותיכם. אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה, אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה" (עיין ברכות ס"א ע"ב).

בעצם היום הזה - מיתת משה, נח, ויציאת מצרים
כתוב בפרשה (דברים לב,מח -נ) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ וכו' וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". אומר רש"י "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה - בג' מקומות נאמר בעצם היום הזה. נאמר בנח (בראשית ז, יג) בעצם היום הזה בא נח וגו' במראית אורו של יום לפי שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה, אמר הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבא וימחה. במצרים נאמר (שמות יב) בעצם היום הזה הוציא ה' לפי שהיו מצרים אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין להם, אמר הקב"ה הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה. אף כאן במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו אמר הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום וכו'".


מדיני עירובי תבשילין

א. כשחל יום טוב בערב שבת (כמו השנה שראש השנה חל בימים חמישי - שישי), אסור לבשל בו לשבת, אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום טוב (שו"ע תקכז, א').

ב. מתי מניחים את העירוב - לכתחילה צריך לעשות את העירוב בערב יום טוב, דהיינו ביום רביעי (השנה). ולמעשה, כבר בליל ערב ראש השנה, היינו כבר בליל רביעי (השנה) יכול להניח עירוב תבשילין, כי היום מתחיל מהלילה.


ג. מי מניח עירוב - "מצוה על כל אדם לערב, ומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו, כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירוב ואבד (והוא הדין עם הארץ שאינו יודע לערב); אבל מי שאפשר לערב ולא עירב, אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר, נקרא פושע ואינו יוצא בו" (שו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעי' ז').
ועל כן כל אחד ואחד יכין עירובי תבשילין בעצמו ולא יסמוך על העירוב של רב העיר, אלא אם כן נאנס.

ד. רצוי שבערב יו"ט בבוקר וכן לפני מנחה, יכריז הגבאי או הרב שיש לעשות עירוב תבשילין. ואם שכח ולא עשה עירוב ונזכר כשהוא במנחה בבית הכנסת - יעשה שאלת חכם.

ה. גם אשה יכולה לעשות עירוב תבשילין ולברך, וסימנך - "עשרתן, ערבתן, הדליקו את הנר" (הכוונה, אם אין לה בעל או שבעלה אינו יודע).

ו. ממה עושים עירוב - עירוב מכינים בפת ותבשיל שדרך לאוכלו עם הפת. שיעור הפת: כביצה או יותר (כ - 60 גרם), וטוב שיהיה ככר שלם. ושיעור התבשיל: כזית ומעלה (כ - 30 גרם). וצריך להכין תבשיל שלא יתקלקל עד השבת, ולכן נהגו להכין ביצה קשה. ויש לעטוף אותם בעטיפה מיוחדת ולהניחם במקום מיוחד, שלא יבואו לאכלם בטעות ביום טוב.

ז. סדר העירוב - ביום רביעי או כבר בליל רביעי (השנה) יקח את הפת והתבשיל ויברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אקב"ו על מצות עירוב". ואחר כך יאמר: "בדין עירובא, יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני (ולאשחוטי) ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא, מיום טוב לשבת". וצריך שיבין מה שאומר ועל כן טוב שיחזור לומר בלשון הקודש: "בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולתקן (ולשחוט) ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת" (ואם אינו אופה או שוחט אין צריך לומר "לאפות" או "ולשחוט").

ח. טוב להניח את הפת של העירוב על השולחן כלחם משנה בערב שבת ובבוקר ולא יאכלנה, ובסעודה שלישית יאכל ממנה לחיבוב מצוה, שכיון שנעשתה בה מצוה אחת, יעשה בה מצוה נוספת.

ט. גם אם עושה עירובי תבשילין, אין לבשל מיום חמישי ליום שבת, ולא מיום חמישי ליום שישי, ולא ביום שישי מאוחר, אלא יקדים להכין את צרכי שבת מבעוד יום כדי "שיהיה שהות ביום שאם היו מזדמנים לו אורחים היו אוכלים ונהנים בו ביום (קודם בין השמשות) ממלאכתו שעשה" (בא"ח צו אות ח'). וכן יסיים לאכול ביום ב' של ר"ה (ביום שישי) מוקדם כדי שיוכל לאכול בליל שבת לתיאבון.

י. מי שמוזמן ביום חמישי ושישי כאורח, וחוזר לביתו ביום שישי, עליו לעשות עירובי תבשילין מערב ראש השנה עם ברכה. אבל אם כל האוכל שלו מוכן מערב ראש השנה לכבוד שבת, ולא מבשל ולא מחמם ביו"ט, והוא רק מדליק נרות שבת בביתו, יעשה עירוב תבשילין ויברך בלי שם ומלכות.


ערב ראש השנה - הכנות

ערב ראש השנה
ערב ראש השנה הוא היום האחרון בשנה, והזדמנות אחרונה לעשות תשובה לפני יום הדין. זהו יום של חשבון נפש על השנה שחלפה, ויום של הכנות לשנה החדשה. רבים נוהגים לצום בו וללכת להתפלל על קברי צדיקים אולי ירחם ה' בזכותם.
וכתב בעל הבא"ח (ניצבים אות ב'): "אין תוקעין בערב ר"ה לא ביום ולא בלילה אפילו בביתו, ואם התוקע של הקהל רוצה להרגיל עצמו וצריך הוא לכך יתקע בחדר סגור או בבור, ואין נופלים על פניהם בערב ר"ה, אבל במנחה שלפניו נופלים ואומרים וידוי דהא בליל ער"ה אומרים וידוי וסליחות. ונוהגים לילך בער"ה על הקברות ולומר בקשות שם, ואל ישים מגמתו נגד המתים אלא יתפלל להשי"ת שיתן לו רחמים בזכותם, ויכול להשתטח על קבר הצדיק ויאמר הריני מבקש מנפש הצדיק הקבור פה שתתפלל עלי לפני הקב"ה כך וכך, ויזהרו בתפלת מנחה של ער"ה כי היא תפלה האחרונה", עכ"ל.
אמר אחד הרבנים, וכי הצדיק הוא השמש שלך?! ולכן נוהגים לומר מזמור תהלים או לתת צדקה לעילוי נשמת הצדיק, כדי שנשמתו תעלה לפני ריבונו של עולם ותתפלל עלינו.

תפילת שחרית
אם מתפללים שחרית בערב ראש השנה מאוחר, ואומרים את הסליחות אחר הנץ החמה - לא אומרים וידוי בסליחות.

התפילות האחרונות של השנה
יזהר מאד בתפילות האחרונות של השנה: ערבית של ליל ערב ר"ה, שחרית ער"ה ומנחה ער"ה (עפ"י בא"ח שם).

התרת נדרים
נוהגים לעשות "התרת נדרים" בערב ראש השנה אחרי הסליחות לפני התפילה. שכל מי שאינו מקיים את נדריו הוא בנידוי, וכל מי שהוא בנידוי אין תפילתו מקובלת עד ארבעים יום.
התרת נדרים זו מועילה למי שהוא מסופק אם חייב והוא שוגג גמור, אבל אם זוכר שנדר, כגון שנדר לבית כנסת וכדו', חייב לקיים נדרו ולא תועיל לו התרת נדרים להפטר מחוב זה, כי צריך לפרט הנדר וצריך פתח וחרטה.
חכם אברהם הכהן ע"ה - היה משרת בקודש בבית הכנסת "מוסיוף". ביום שבת היו שם כעשרים וחמשה מניינים לתפילות בזה אחר זה, והעולים לתורה היו מתנדבים לבית הכנסת, ובמוצאי שבת היה חכם אברהם כותב על פי זכרונו מי התנדב. ובערב ראש השנה לפני התרת נדרים, הוא היה מכריז לפי כל הקהל: "רבותי, אתם כעת עושים התרת נדרים, אבל מה שנדרתם לבית כנסת 'מוסיוף' אתם חייבים לשלם, ולזה התרת נדרים לא תועיל"!

טבילה
א. טובלים בערב ראש השנה במקוה, כי הטהרה מועילה לשמיעת תפילתו של אדם, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש.
ב. ט' קבין לאנוס - מי שאינו יכול לטבול במקוה, כגון: זקן או חולה - ישפוך על גופו תשעה קבין מים, שהם כשלש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה, ובדיעבד זה מועיל. ויש אומרים שאין צריך בכלי דוקא אלא די שיעמוד תחת זרם המים במקלחת עד שיישפכו עליו ט' קבין מים ללא הפסקה, וזה מטהרו.
ג. נטילת ע"ב לאנוס ביותר - מי שאינו יכול אפילו לשפוך על עצמו מים כדלעיל - יאמר נוסח "לשם יחוד" מיוחד המובא במחזור "קול יעקב" בעמודים 135 - 136 (וכן בסידור 'קול אליהו' בעמודים שלג- שלה), ואח"כ יטול את ידיו ארבעים פעם, ואופן הנטילה נמצא שם בסידור, ולאחר מכן יאמר עשר פעמים את הפסוק "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי". ויכוין "לב טהור ברא" - ראשי תבות "טבל", וסופי תיבות "אבר", שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו.
ויש לזכור שכל הנאמר בסעיפים ב' ו - ג' לעיל הוא רק לענין במקום טבילת גבר בזמן הזה, ולא ח"ו שאשה תסמוך על זה, כי עליה לטבול במקוה טהרה המכיל לפחות 40 סאה, וצריכה להזהר שכל גופה יהא בתוך המים ואפי' שערה אחת לא תהא מחוץ למים, וצריכה אשה מבוגרת להשגיח עליה.

הכנת שלש מערכות של נרות
השנה יחול ראש השנה ביום חמישי ושישי וסמוך להם תחול שבת שובה, על כן יש להכין שלש מערכות של נרות: לשני ימי ראש השנה ולליל שבת, ויניח בתוכם את הנרות כבר מיום רביעי. ואין לחמם את קצה הנר ולהדביקו בפמוט ביו"ט.

בגדי לבן
לובשים בגדי שבת בראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסד ה' יתברך שמו שיוציא לאור משפטנו. ויש מקפידים ללבוש בגדי לבן.

הדלקת נרות
בשתי הלילות של ראש השנה תברך האשה על הנרות "להדליק נר של יום טוב", ויש שנוהגות לברך בשתי הלילות גם "שהחיינו". אשה שמקדשת לעצמה, לא תברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות, אלא בקידוש.
היה פעם רב חשוב שאמר לבנו "לך ותשמע את דרשת שבת הגדול של הרב אליהו ותגיד לי אלו חידושים הוא מחדש". אני בדרשתי אמרתי שלפעמים אמירת ההגדה אורכת זמן רב, ויש להזהר לאכול את האפיקומן לפני חצות, וגם את ההלל יש לסיים לפני חצות (למ"ד), ועל כן יש להדליק נרות גדולים או ישים שמן בכוס גדולה, וישים מעט מים בכוס וכוונתו תהיה להגביה את השמן ולא למהר את הכיבוי, כדי שהנרות ידלקו עד שיסיים את הסעודה ואת ההגדה, כי אם מדליק בנרות קטנים והם כבו כבר כשהגיע ל'קדש ורחץ' לא קיים את המצוה של הדלקת נרות. חזר הבן לאביו וא"ל את דברי. אמר אותו רב לבנו, לך ותשאל את הרב אליהו מה המקור לחידוש זה ? אמרתי לו, רש"י אומר שהדלקת נר שבת הוא חובה. ובמקום אחר אומר רש"י, כתוב (איכה ג, יז) "נשיתי טובה" - אם אוכל בלי אור בחדר אינו שבע מהאוכל (עיין לכה"ח ומש"ב על סימן רס"ג).


סעודת ליל ראש השנה

בשמחה
סעודת ליל ר"ה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאד לערוך את הסעודה הזאת בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה. ויזהר מאוד שלא להקפיד בביתו כלל בכל השנה, ובפרט בראש השנה. וכשיבא לביתו מבית הכנסת יברך את אשתו במאור פנים בשנה טובה ובברכת "תכתבי ותחתמי לחיים טובים ולשלום" (בא"ח שם אות ו').

אמירת "פתח אליהו"
טוב להתחיל את הסעודה באמירת "פתח אליהו הנביא זכור לטוב", עד "קם רבי שמעון" (במחזור 'קול יעקב' הוספנו גם את ההמשך "קם רבי שמעון" עד "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", וטוב לומר את כולו)
ובאמירה זו יש סגולה נפלאה שמכניס את אליהו הנביא לביתו, וגם יש בזה דברי תורה (עיין בא"ח שם אות ז').

פסוקי ברכה כשנכנס לביתו
טוב לומר כמה פסוקי ברכה המובאים במחזור 'קול יעקב' (בעמודים רכג - רכז):
"ונח מצא חן בעיני ה'" - י"ב פעמים. וידע האדם שהעיקר הוא למצוא חן בעיני אלוקים, ורק אחר כך בעיני אדם.
"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' " - י"ב פעמים. אומרים חז"ל שהיתה השנה קשה והארץ קשה ובכל זאת נתברך ב"מאה שערים" מאת הקב"ה. ולכאורה, הרי אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ומדוע יצחק עושה חשבונות כמה תבואה תצמח לו? אלא אמרו חז"ל שיצחק אבינו תיקן את דיני המעשרות (עיין לרמב"ם פ"ט מהל' מלכים ה"א). והוא נתן את המעשרות על חשבון מה שיצמח לו, ולכן זכה לברכה מיוחדת "ויברכהו ה"'.
"כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" - עשר פעמים. גם בפסוק זה ישנה חשיבות שיזכה האדם לחיוּת ואור.
"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" - י"ז פעמים. וסופי התיבות יוצא: עקיבה.
"ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום" - עשר פעמים. ויכוון שיהיה לו שלום עם עצמו, "וביתך שלום" - שלום בית עם אשתו, שהרי ביתו זו אשתו, וכדברי הגמרא בשבת (דף קי"ח ע"ב): "אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי, ולשורי שדי". וכן יכוין שיהיה לו שלום עם ילדיו, ויהיה שלום על כלל ישראל, ואמרו חז"ל (ב"ק צ"ב ע"א): "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה". ומ"מ כשמברך את בני ביתו לא יחשוב שעושה כן כדי שהוא יתברך, אלא יברכם, ומסתמא המברך יתברך.

קידוש
שהחיינו - יש נוהגים ללבוש בגד חדש או להביא פרי חדש על השולחן בעת הקידוש בלילה השני, ומברכים "שהחיינו" בעוד הפרי מונח על השולחן. ואם אין לו פרי חדש, יברך שהחיינו" בלילה השני גם ללא פרי חדש, ואין צריך להקפיד לחזור על זה (בא"ח נצבים אות ח').

"סימנים" - מאכלים מיוחדים
נוהגים להביא מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" - לסימן טוב לכל השנה (עיין שו"ע או"ח סי' תקפ"ג, והמקור במסכת כריתות דף ו', והוריות דף י"ב).

זמן אכילתם
יש האוכלים את הסימנים אחרי הסעודה, ויש האוכלים אותם אחרי הקידוש לפני הסעודה, ויש לאחר ברכת המזון. אבל הטוב ביותר הוא: לקדש, ליטול ידיים, לאכול כזית חלה, ואחר כך יאכל את הסימנים, כדלהלן:

סדר הסימנים:
מקדימים לברך על התמר
אנו נוהגים לברך תחילה על התמר "בורא פרי העץ" ולאכול חלק ממנו, ואח"כ אומרים "יהי רצון".
כיום מוכרים בשוק תמרים שנשמרו בהקפאה והם אינם חדשים אלא משנה שעברה, ואם הוא יודע שהתמרים שקנה הם חדשים, יברך עליהם "שהחיינו" (ויזהר שלא יהיו על השולחן כשמקדש).
ויש לדאוג לתלוש את התמרים מהענף מערב יום טוב, כיון שכל עוד הם קיימים על הענף הם יונקים ממנו ותלישתם כרוכה באיסור "תולש" בשבת וביום טוב.
אחרי כן יברך בורא פרי האדמה על דבר שברכתו אדמה שאין דרך לאוכלו עם פת, כגון בננה או בוטן וכדו', וכשמברך 'העץ' או 'אדמה' יכוון להוציא ידי חובתו את כל המאכלים שברכתם העץ או אדמה, למרות שיש רגילות לאוכלם עם פת.

שנה טובה ומתוקה
יש הטובלים את התפוח בדבש ויש טובלים אותו בסוכר, ושניהם לסימנא של שנה טובה ומתוקה.
ואלו ואלו לא יאמרו חדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש או כסוכר, כי כתוב "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו" (משלי כה, טז). אם אוכל הרבה דבש או למשל כוס תה עם כמה כפות סוכר כבר א"א לשתותו והדבר נמאס, לכן לא יאמר 'כדבש' או 'כסוכר', אלא רק 'חדש עלינו שנה טובה ומתוקה'.

רוביא - לוביא
המנהג לברך על הסימנים "יהי רצון" כמובא בסידורים. על הרוביא הנקראת גם 'לוביא' אומרים "יהי רצון וכו' שירבו זכיותינו ותלבבנו". יש להעדיף את ה'רוביא' הירוקה והטריה, ויש המביאים את הרוביא הצהובה היבשה, ויש הלוקחים את שתיהם ומרקחים אותם עם סוכר ודבש, וכל אחד יעשה כמנהגו, ובלבד שיאכל את מה שטעים לו וערב לחיכו.

כרתי - בצל ירוק גדול
יקח כרתי בידו ויאמר "יהי רצון וכו' שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ויש לדעת שכשאנו אומרים "שיכרתו אויבינו" אין הכוונה לאויבים החיצוניים בלבד, אלא גם (ובעיקר) על האויבים הפנימיים, המאיימים לסחוב את האדם לבאר שחת, על כולם יש לכוון ולומר "שיכרתו אויבינו" ויהיו בטלים כעפרא דארעא.
אם קונה בצל ירוק של "גוש קטיף" תבוא עליו ברכה. אבל אם קונה בצל רגיל, צריך לפתוח את כל העלה הירוק ולבדוק אם הכל נקי, ואחר כך ישטוף ויאכל.

קרא
יש שמקפידים לאכול מהקרא האדומה (דלעת), ויש האוכלים קרא צהובה, ויש הטוחנים אותם ומבשלים אותם עם סוכר ודבש, ויש המבשלים אותם במרק, וכל אחד יעשה כמנהגו. ויאמר: "יהי רצון וכו' שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו".

רימון
על הרימון אומרים "יהי רצון וכו' שנהיה מלאים מצוות כרימון".

כפלח הרימון רקתך
שלמה המלך ע"ה אמר בשיר השירים (ד, ג) "כפלח הרימון רקתך", ודרשו חז"ל (ברכות נז) "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון". ואם על הריקנים כך, על אחת כמה וכמה אנחנו שמוכנים לקיים את כל מצוות התורה במסירות נפש.
ומה שמשווים את המצוות לרימון הוא משום ששאר הפירות יש בתוכם אויר או גרעין, אבל הרימון הוא הפרי היחיד שכל חללו מלא לחלוטין ואין בו שום שיור של אויר או גרעין - כך אנו מבקשים שנהיה מלאים מצוות ללא "שיור" כל שהוא, שלא נערב בתורה ובמצוות "אויר" או "פסולת" אלא שנהיה מלאים וצפופים בתורה ומצוות כרימון.

שנהיה לראש ולא לזנב
יש המקפידים ליקח ראש כבש או איל כדי שיהיה זכר לאילו של יצחק, ויאמר: "יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום".
אם אין לו ראש כבש, יקח ראש עוף או דג, אבל לא ראש עז. יש המקפידים דוקא להניח ראש של דג המרמז ל"עינא פקיחא", או משום ש"פרים ורבים כדגים", או משום שלא שולטת בהם עין הרע. ויש שאינם אוכלים דגים בר"ה, כי דג מלשון דאגה, וכל אחד יעשה כמנהגו (עיין לכה"ח סי' תקפג ס"ק ט, כב, ולכה"ח בסי' תקצז ס"ק י'. ועיין למש"ב סי' תקפ"ג ס"ק ה' שיש נוהגים לאכול דגים).
ואם אין לו ראש כלל, אעפ"כ יאמר "שנהיה לראש ולא לזנב", ויכוון שראשי התיבות של המילה לראש - הוא ל 'עשות ר 'צון א 'בינו ש 'בשמים.

אכילת דברים חמוצים או חריפים
אין אוכלים דברים חמוצים או חריפים בראש השנה (בא"ח נצבים ה). אבל מי שרגיל בזה רשאי לאכול, אבל לא ישתה משקאות חריפים.
יש שלוקחים פלפל ירוק חריף וחותכים אותו דק דק ומוסיפים לסלט - ומכל מקום אין בזה בעיה כיון שבראש השנה צריך שהאדם יאכל את המאכלים הערבים לחיכו.

כי חדוות ה' היא מעוזכם
כתוב: "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, י).
בתקופה שלפני חורבן בית המקדש היתה ירידה בדבקותם של עם ישראל בקיום המצוות ובלימוד התורה, והקב"ה שלח להם כמה נביאים שהוכיחו והזהירו אותם שיחזרו בתשובה, אך ללא הועיל. וגם כשנענשו וירדו לגלות בבל ושבו ממנה, הם לא היו שומרי מצוות כשבעים שנה או יותר, ולפני ר"ה אמר להם עזרא הסופר שקרב יום דין, ונתנו עם ישראל על לבם לשוב בתשובה, ונשבר לבם בקרבם, והתחילו להתאבל על מעשיהם והיו בוכים. אמר להם עזרא הסופר מדוע אתם בוכים, הרי "חדוות ה' היא מעוזכם" - עליכם לשמוח ולבטוח בהקב"ה שיחוננו ויוציא לאור משפטנו.

לימוד מסכת ראש השנה
בשני הלילות של ראש השנה טוב ללמוד משנה מסכת ראש השנה כולה בסעודות ראש השנה. במסכת זו יש ארבעה פרקים - ויכוין שהם כנגד ארבע אותיות שם אדנו"ת. ואם קשה לו ללמוד את כולה בליל א', ילמד בכל סעודה פרק אחד ואז יסיים את כל המסכת בשתי הסעודות של שני ימי ראש השנה.

תקיעת שופר
כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' תשובה ה"ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב - רמז יש בו, כלומר, עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה" וכו', עכ"ל (ועיין טעמים נוספים במחזור אהלי יעקב, דינים עמוד ק"כ)
וכל הטעמים הללו להעמיק את כוונת המצוה, אבל בזמן התקיעות יכוין לשמוע קול שופר.
מסופר על תלמיד של הבעש"ט שלמד את כוונת התקיעות וכתבם על פתק והניחו לידו בזמן התקיעות. והנה כשבא לתקוע אבד לו הפתק. התחיל התלמיד לתקוע בצער ובבכי. לאחר שסיים אמר לו הרב שתקיעותיו היו הטובות ביותר ועלו עד לכסא הכבוד
מסופר על הגאון רבי אברהם ענתבי זצ"ל שהיה בארם צובה, שבכל ראש השנה נהג להיות שליח ציבור ובעל תוקע. שנה אחת לא יכל ללכת, וביקש מבניו לתקוע, ולימד אותם כיצד לתקוע ואמר להם כשאתם קוראים שמות המלאכים תכוונו שהמלאכים יבואו. לאחר התפילה באו הקהל לביתו של רבי אברהם ענתבי כדי לברכו בשנה טובה. אמר להם הרב: איך היו התקיעות של הבנים. והציבור גמגמו לו בדבר. פנה הרב ושאל את בניו מה קרה לתקיעות ? ענו לו: כשהזכרנו מלאך פלוני מיד הוא בא ועמד על התיבה, וכן כשהזכרנו מלאך אלמוני הוא בא ועמד על התיבה, ונבהלנו, ולכן התקיעות לא יצאו כדבעי. אמר להם הרב: מה לכם לחשוש, הרי אתם הזמנתם אותם ולכן הם באו.

תקיעת שופר
מצוות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם". ונוהגים לתקוע בשופר של איל כדי לזכור את עקידת יצחק בן אברהם.

נשים בתקיעת שופר
נשים פטורות מתקיעת שופר כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. ואשה שנהגה לבא לבית הכנסת ביום ראש השנה ולשמוע תקיעת שופר, ופעם אחת נמנעה מלבא לבית הכנסת וכגון: שהלכה ללדת וכדו' - יש מי שאומר שעליה להביא תוקע שיתקע לה במקום בו היא נמצאת. ואם אינה יכולה, תעשה התרת נדרים מיוחדת בערב ראש השנה (עיין בא"ח נצבים יז). ועל כן טוב שבעת שמתחילה לנהוג ללכת לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר, תאמר שעושה כן "בלי נדר", שאם פעם אחת תמנע מלבא, לא תצטרך לטרוח ולעשות כנ"ל.
ויש מי שאומר כיון שלא באה לשמוע קול שופר מחמת אונס, אינה חייבת לעשות התרת נדרים.

דברי התעוררות לפני תקיעת שופר
א. כתוב בזהר הקדוש שלפני תקיעת שופר צריך האדם להתעורר, ולכן נוהגים שהרב דורש קודם התקיעות בדברי חיזוק והתעוררות לתשובה, אבל לא יאריך כדי שיספיקו לאכול את הסעודה לפני חצות היום.
ב. לאחר הדרשה אומרים את הפיוט "עת שערי רצון", ואפילו בשבת. ויש שאומרים תפילה מיוחדת בשבת במקום שתוקעים (עיין במחזור עמוד תנ"ג) וביום השני של ראש השנה נוהגים לומר את הפיוט "אם אפס רבע הקן" במקום "עת שערי רצון".

הברכות
ביום א' דראש השנה מברך התוקע "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", אולם ביום ב' דראש השנה מברך רק "לשמוע קול שופר" (ויש שנוהגים לברך "שהחיינו" בשני הימים).

מספר התקיעות
א. מדאורייתא חייבים לשמוע תשע תקיעות, לפי שנאמר: "תרועה" ביובל ובראש השנה ג' פעמים. ולפני כל תרועה תוקעים תקיעה פשוטה לפניה, ופשוטה לאחריה.
ב. אנו נוהגים לתקוע מאה ואחת קולות, וזה סדרן: שלושים מיושב, שלושים בתפילת לחש של מוסף, שלושים בחזרה של מוסף, עשרה קולות בקדיש 'תתקבל', ותרועה גדולה בסוף התפילה.
ושואלים התוספות (במסכת ר"ה בדף ט"ז ע"ב ד"ה ותוקעים ומריעין): מדוע תוקעים מאה ואחת קולות, הרי עובר על 'בל תוסיף' ? ועונים: "דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים, כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו צבור עצמו, או נוטל לולב וחוזר ונוטל, וכן תוקע וחוזר ותוקע".

תקיעות מיושב או מעומד
נוהגים לעמוד בעת הברכות, ולשבת בעת התקיעות (בא"ח נצבים טו). אולם בתקיעות של חזרת תפילת מוסף צריך לעמוד. ויש שנוהגים לעמוד בכל התקיעות, וכל אחד יעשה כמנהגו. ומכל מקום, אם רוצה לעמוד בתקיעות של מיושב, יעשה כרצונו ואין נפקא מינה בזה.
נחלקו רש"י ותוספות האם עיקר חיוב התקיעות הוא ב"מלכויות זכרונות ושופרות", או בתקיעות דמיושב. יש מי שאומר שהעיקר הוא ב"מלכויות זכרונות ושופרות". ולדעה זו, מדוע מברכים על התקיעות דמיושב, היה מן הראוי שיתקע בלי ברכה, ואחר כך ב"מלכויות זכרונות ושופרות" יברך. אלא שלא יתקעו בלי ברכה.

כדי לערבב את השטן
וממשיכה הגמרא (שם): "אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. ואמר רבי יצחק: למה תוקעין בר"ה? למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו. אלא למה מריעין? מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה. אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן". ומבאר רש"י: "כדי לערבב - שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו".
ואומרים התוספות (ד"ה כדי לערבב): פירש בערוך [כדאיתא] בירושל' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא".
ויש לשאול, וכי לשטן אין לוח שנה, ואינו יודע מתי חל ראש השנה שהוא נבהל מתקיעת השופר?! אלא יש מי שאמר, שהשטן אומר לישראל: אתם בודאי יודעים שיבא המשיח, וכתוב שלעתיד לבא יקח המשיח את השטן וישחט אותו (כמובא בסוכה נ"ב ע"א), וקול השופר שאני שומע הוא קול שופרו של משיח, ובלוח השנה שלכם כתבתם שזה יום ראש השנה.


מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה
נשאלת השאלה, מה הביאור בדברי רש"י לעיל "שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצוות"?
ודבריו יובנו על פי דברי הגמרא בברכות האומרת (כ' ע"ב) " דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך? אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". ועל שיעור זה הם כבר מברכים ברכת המזון. כלומר הקב"ה אומר, הם נושאים לי פנים, ולכן אנו נושא פני להם - ישא ה' פניו אליך.
ולכאורה, יכלו המלאכים לומר, מדוע אתה משתבח בכך, הרי הם מברכים ברכה לבטלה!
אלא יהודי שאוכל, ומשבח את הקב"ה ואומר הודו לה' כי טוב, ברוך ה' על מה שנתן לי - זה השבח של עם ישראל.
ואמרו המפרשים, כיון שישנה מחלוקת בין ר"מ לר' יהודה בביאור הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" (עיין ברכות דף מ"ט ע"ב, שלדעת ר"מ אכילה בכזית, ולדעת ר"י אכילה בכביצה, עי"ש), על כן הם מדקדקין "עד כזית ועד כביצה", לצאת אליבא דכו"ע.
ועוד נראה לבאר את הכוונה בכזית ובכביצה כך: כשהבעל בוצע את החלות בערב שבת, הוא צריך ליטול חתיכת לחם בשיעור כזית לעצמו, וכביצה לאשתו. וכמו שאומרים בנוסח של 'אתקינו סעודתא' (שתיקן האר"י הקדוש לומר בכל ליל שבת) "למבצע על רפתא כזיתא וכביעתא".
ואמר רב אחד, הגמרא השתמשה בלשון "מדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה", ללמדנו שעל עצמם מדקדקין, אבל לא על אחרים, ואם יבא עני ויבקש לאכול, הוא לא יתן לו רק כזית לחם או כביצה לחם מכיון שעל שיעור זה מברכים ברכת המזון, אלא יתן לו ארוחה נכבדה, לכן הקב"ה נושא פנים לישראל.
וכשאנו תוקעים בשופר וחוזרים ותוקעים, אומר הקב"ה: הרי אני אמרתי לכם לתקוע רק פעם אחת ולא פעמיים, ואם אתם תוקעים פעמיים, ועושים מעבר למה שבקשתי הרי אתם נושאים לי פנים ולכן גם אני אשא לכם פנים ואתן לכם שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה.

מלכויות זכרונות ושופרות
מחמת חשיבותו של יום ראש השנה, אנו מצווים לומר ביום זה "מלכויות זכרונות ושופרות", וציונו ה' גם לתקוע בשופר כדי שיעלה זכרוננו לטובה, וכדברי הגמרא במסכת ראש השנה (דף ט"ז ע"ב): "תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקב"ה: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות (העומר הוא בסך הכל קומץ של שעורים שאנו מקריבים לפני ה' על המזבח, ובזכותו ה' מברך ריבי רבבות טונות של חיטים ושעורים). ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב"ה: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה (ניסוך המים ע"ג המזבח בחג הסוכות הוא בסך הכל ליטר מים בלבד ועל זה עושים שמחת בית השואבה, וה' מוריד לנו גשמי ברכה), ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? בשופר", עכ"ל הגמרא.

כדי שתמליכוני עליכם
הקב"ה מבקש מאיתנו "כדי שתמליכוני עליכם". ויש לשאול, וכי הוא זקוק לנו?! הרי ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד? אלא אומר הקב"ה: אתם רוצים שזיכרונכם יבא לפני? תאמרו שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים.
ואנו אומרים, רבש"ע אתה מלכנו ! ואנחנו החיילים שלך, תן לנו בגדים ואוכל ושתיה ותשמור עלינו.

אם כבנים אם כעבדים
אנו אומרים בתפלת ראש השנה: "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים ענינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא לאור משפטנו קדוש".
וכתב הרב בעל הבא"ח, כשאומר "היום הרת עולם" וכו' ישער במחשבתו אם אַב אני - איה כבודי, ואם אדון אני - איה מוראי.
"אם כבנים" - אנחנו בנים של הקב"ה, "בנים אתם לה' אלוקיכם".
"ואם כעבדים" - הרי אנו כעבד עברי ולא כנעני, והאדון צריך לדאוג לכל מחסורו של העבד, עד כדי כך שאם יש לאדון כרית אחת וכדו' הוא חייב קודם כל לדאוג לעבד.
"ואם כעבדים ענינו לך תלויות עד שתחוננו", בבחינת "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'". ואנו אומרים, רבש"ע מדוע שנלאה אותך בבקשות חוזרות ונשנות, תן לנו מיד כשאנו מבקשים בפעם הראשונה.
אנחנו מבקשים מהקב"ה, "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים". אנו רוצים אוכל ובית וכו' כדי שנהיה בריאים ונוכל להתפלל וללמוד תורה - למענך אלוקים חיים.

תשליך
א. לאחר תפלת מנחה ביו"ט ראשון של ר"ה, הולכין לעשות "תשליך" ליד מקור מים. והוא רמז להשלכת החטאים למצולות ים על פי הפסוק (מיכה ז, יט) "ותשליך במצולות ים כל חטאתם".
ב. אם לא אמר את ה"תשליך" בזמן הנ"ל יכול לאומרו ביו"ט שני אחרי תפלת מוסף.
ג. פסוקי "מי אל כמוך" (מיכה פרק ז' פסוקים י - כ) הם עיקר התשליך. וכשיאמר "ותשליך" וגו' ינער בגדו לכיוון המים. מה שמנער את הבגד זה כדי להדגיש כי החטאים הם חיצונים לאדם כמו הבגדים כענין שנאמר (נחמיה ה, יג) "גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלקים" וגו' (עיין שו"ת 'תורה לשמה' סי' לא).

שניים מקרא ואחד תרגום - פרשת האזינו
יקרא שמו"ת של פרשת האזינו ביום שבת אחרי תפלת מוסף לפני האוכל, ובדיעבד יכול לקרוא שמו"ת בליל שבת.

* * *
ערב שנת השמיטה
יש לזכור שבשנה שבה מתחילה שנת שמיטה, כבר מראש השנה מתחילה שנת השמיטה, וכל זה בירק. היינו, ירק שנקטף אחרי ר"ה, יש לו דין של גדולי שביעית. יש שאסור משום ספיחים, ויש שמותר אבל יש בו קדושת שביעית.
ועל כן, מי שיש לו גינה בחצרו עליו להתייעץ עם רב.
וכן בענין פירות העץ שיחנטו בשביעית, יש בהם דין קדושת שביעית, וכן בדשא.
ויש כלל, כל מה שאדם עושה עבודות בנ"ל כולל זמירה, השקאה, זיבול וכדומה, אם לאברויי - אסור, אבל לאוקמי - מותר. וכיצד מגדירים את הנ"ל? יש לשאול חקלאי.
מי שיש לו עצים בגינתו, עליו להפקירם, ואפילו אם לא הפקירם הם מופקרים וכל אחד יכול ליהנות מהם.
וכבר אמרו התוספות במסכת סוכה שדיני שביעית קשים הם. למשל, יש דין של דמי שביעית. היינו, אם קנה בכסף תוצר של שביעית, יש בו גם קדושה ואין להוציאו על כל דבר.
וז"ל התוס' (דף ל"א ע"א ממסכת סוכה ד"ה שאין מוסרין):
"שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעית - פי' הקונט' דהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא יעשה בהן סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר וקשה דא"כ לישתרו כל אותן דתנן במס' שביעית פ"ז (מ"ה) שיש להן שביעית ואין להם ביעור ובהדיא פריך בשמעתין אי הכי לולב אין לו ביעור דמתקיים הוא וקא אסר למסור דמיו לע"ה אלא ה"ט דאיכא איסורי טובא שאין ע"ה נזהר לאסור לקנות בהן בהמה טמאה עבדי' וקרקעו' חלוק וטלית ומנעלי' ואין נותנין לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספר דשביעית לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר דברים ואסור לפרוע מהן חובו ואין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית שצריך לנהוג בהן קדושת שביעית", עכ"ל התוס'.
* * *
אנחנו אומרים לקב"ה: איפה יש לך צדיקם שקמים מר"ח אלול כל יום ואומרים את אותם הסליחות באותה התלהבות ותוקעים בשופר. אנחנו עושים רצון אבינו שבשמים, וכבר מי"ט אב עושים התרת נדרים ומכינים את עצמנו ליום הדין.
רבש"ע, אבינו אתה - ואנחנו מבקשים מהקב"ה שיכתוב אותנו בספר החיים והשלום. ואני מברך את כל הקהל הקדוש הזה, ואת כל המאזינים והצופים שהקב"ה יכתבנו ויחתמנו בספר החיים והשלום, והשנה הזאת תהיה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו, בביאת הגואל ובבנין אריאל במהרה בימינו אמן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il