ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המפגש בין יעקב ועשו ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית וישלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ז

המפגש בין יעקב ועשו


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

ההכנה למלחמה ולשלום
כיצד התכונן יעקב למפגש עם עשו? חכמינו ז"ל דייקו מן הכתוב שיעקב אבנו ע"ה הכין עצמו לשלושה דברים: לתפלה ולדורון ולמלחמה. וכך נאמר במדרש תנחומא (בובר, פרשת וישלח סימן ו)
"והתקין עצמו לשלשה דברים: לתפלה ולדורון ולמלחמה. לדורון מנין, 'ותעבור המנחה על פניו וגו' (שם /בראשית ל"ב/ כב), למלחמה מנין, 'ויאמר אם יבא עשו וגו' (שם /בראשית ל"ב/ ט), לתפלה מנין, 'ויאמר יעקב א-להי אבי אברהם וא-להי אבי יצחק וגו' (שם /בראשית ל"ב/ י), מה כתיב אחריו 'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו', הצילני נא מיד אחי מיד עשו' (שם /בראשית ל"ב/ יא יב), א"ל הקב"ה: אתה קראת אותי, חייך שאני מצילך, שנאמר: 'הוא יקראני אבי אתה א-לי וצור ישועתי' (תהלים פט כז)".

והנה זה שיעקב הכין דורון מפורש בכתוב בהרחבה, מה היה גודל המנחה ששלח לעשו, ומה שם לעקב בפי המלאכים לאמר לעשו, וציווה אותם "ורווח תשימו בין עדר ובין עדר", להשביע עיניו של אתו רשע. וכן התפילה של יעקב מפורשת בכתוב בהרחבה 1 , וכדרכם של צדיקים שאינם מבקשים בזכות מעשיהם הטובים אלא מתנת חנם הוא אומר "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת וגו' " 2 , ומבקש "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" 3 . אולם ההכנות שלו למלחמה אינן מפורשות, ומה שמדייק מדרש תנחומא מהכתוב "וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" מבואר בדברי רש"י " והיה המחנה הנשאר לפליטה - על כרחו כי אלחם עמו ", ובכל זאת אינו מפורש כל כך שזה יהיה בדרך מלחמה.
מקור נוסף בכתוב שיעקב הכין עצמו למלחמה מובא בקהלת רבה (וילנא, פרשה ט ד"ה א) " למלחמה מניין? שנאמר: (שם) 'וישם את השפחות וגו', והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה', אמר מוטב שיפגע בי ולא בבני ". גם כאן אינו מפורש שעבר לפניהם למלחמה, אין ספק שיעקב עשה כאן מעשה של מסירות נפש בזה שעבר לפני כולם, וכפי שפירש רש"י " עבר לפניהם - אמר אם יבא אותו רשע להלחם, ילחם בי תחילה " 4 . יחד עם זאת נאמר שם שהשתחווה לאחיו בדרך פיוס, והיכן נעלמה ההכנה למלחמה?
נראה שיש למצוא את ההכנה למלחמה במאבק של יעקב עם המלאך, שהיה לפי חז"ל שרו של עשו, שם התרחש מאבק איתנים, שהגיע על כסא הכבוד 5 , נאמר: (בראשית פרק לב) "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם".
המאבק היה למי הזכות על הברכות שברך יצחק בסופו של דבר את יעקב, ועל זה דרש יעקב משרו של עשו "ברכני" פרש"י " ברכתני - הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשו מערער עליהם ".
ומכאן אפשר ללמוד שגם כאשר יעקב נפגש עם עשו, הוא היה מוכן גם למלחמה עמו, וכאשר ראה יעקב שהדורון לא עזר לו ועדין עשו בא לקראתו וארבע מאות איש עמו, היה מוכן למסור את נפשו על משפחתו, ולכן מובן "והוא עבר לפניהם" גם לאפשרות של מלחמה, ולפי זה יוצא שדוקא מסירות הנפש הזאת של יעקב והנכונות שלו למלחמה, וכפי שהראה כשנלחם במלאך, וכפי שעשה כאשר הוא עבר לפניהם לקראת עשו, היא שהפכה את דעתו של עשו והכינה אותו לשלום. וכך גם עשו מודה לו על הברכות ואומר " יהי לך אשר לך" פרש"י – "כאן הודה לו על הברכות ".
פרשה זו של המאבק של יעקב עם המלאך שרו של עשו ואח"כ המפגש שלו עם עשו שהביא לפיוס "ויחבקהו", ושהודה לו על הברכות, באה ללמד שכל מה שקורה בעולם הזה הוא השתקפות של מה שקורה בעולמו הרוחני, והדבר בא לידי ביטוי בעולמות העליונים, וכאשר יעקב מנצח את המלאך שרו של עשו ומתפייס אתו הוא אח"כ גם מתפייס עם עשו והוא מודה לו על הברכות.
רעיון בולט בכל מהלך הפרשה כיצד הדברים מתרחשים בעולמות העליונים ולמטה בעולם הזה, ומלמדים זה על זה. הנה נושא שני המחנות מתחיל בסוף הפרשה הקודמת כאשר יעקב רואה מלאכי מרום "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱ-לֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם". מי היו שני המחנות הללו? מפרש רש"י
"ויפגעו בו מלאכי א-להים - מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ". ובמדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה עד) "הה"ד 'ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה א-להים זה' ואין שכינה שורה פחות מששים רבוא, רבנן אמרי מאה ועשרים רבוא, ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה הרי ששים רבוא, מחנים הרי מאה ועשרים רבוא".

וכעין זה אנו מוצאים, שיעקב מחלק את מחנהו לשני מחנות, "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". גם בתפילתו מודה יעקב על כך שנעשה לשתי מחנות "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת".
ונראה שיעקב אבינו ראה בשמים את שתי המחנות והשליך משם שגם מחנהו מחולק לשני מחנות. ואפשר ששני המחנות רומזות לברכת יעקב ולברכת עשו שזכה בה יעקב, רמז לכך על פי בעל הטורים שאומר "במקלי" בגימטריה יעקב, ואם כן ברכת יעקב הפכה לשני מחנות שכוללות את ברכת יצחק המיועדת לעשו. לאחר שהמלאך (שרו של עשו) הודה ליעקב על הברכות הוא שינה שמו לישראל, וגם בזה יש רמז יפה "יעקב" ועוד "שטן" בגימטריה "ישראל, ללמדך שישראל כולל גם את ברכת עשו. והנה הרמב"ן אומר ששם יעקב הוא שם שנקרא בו בחו"ל ושם ישראל שם ששייך לארץ ישראל 6 , ואפשר שזה גם פשר שני המחנות מלאכי חו"ל שמסמלים ברכת יעקב, ומלאכי ארץ ישראל שמסמלים ברכת ישראל מטל השמים ומשמני הארץ 7 . והנה יעקב רוצה לפייס את עשו ולתת לו מנחה היינו מחנה אחד (מנחה אותיות במחנה 8 ), כדי להציל את המחנה הנשאר לפליטה, ואם לא יועיל הדורון ילחם כדי להציל לכל הפחות מחנה אחד, היינו את הברכה היחודית לו. וכן יש לדייק משאלת עשו ליעקב "וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ:", ולכאורה עשו כבר יודע למי המחנה ולמי המשפחה ע"י המלאכים שאמרו לו ומה הוא שואל עוד פעם את יעקב על כך? מפרש רש"י "מי לך כל המחנה - מי כל המחנה אשר פגשתי שהוא שלך, כלומר למה הוא לך". הדגש הוא על למה הוא שלכך, כך עשו בוחן אם יעקב קבל את הברכות. וכן הוא ממשיך לשאול "וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי", וגם כאן מפרש רש"י "מי אלה לך - מי אלה להיות שלך". נמצא שע"י שני המחנות מתברר אם יעקב קבל את הברכות, וכאשר עשו מוותר על המנחה כאילו הוא מודה על ברכות לעשו כפי שדייקו חז"ל "יהי לך אשר לך" כאן הודה לו על הברכות.
על מה נאבק יעקב עם המלאך? חז"ל אמרו שנאבק על העברת המנחה לארץ ישראל 9 , ויעקב אבינו חוזר על פכים קטנים, מפרשים חז"ל מפני ש"צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם שאינם פושטים ידם בגזל" 10 , קשה מדוע חביב הממון על הצדיקים ועוד יותר מגופם? אלא מפני שהם יודעים שזה ניתן להם משמים למען עבודת ה' שלהם. וכל זה מסמל את המאבק הרוחני של יעקב עם המלאך שרו של עשו ומוכיח שהוא ראוי לקבל את הברכות הגשמיות, ברכות שיצחק בקש לתת לעשו. וזה גם פשר הויכוח הלשוני בין יעקב לעשו, עשו אומר "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ", רב לשון גאוה יש לי יותר ממה שאני צריך, אבל זה גופא מראה שהוא חומד ממון שאינו שלו, אבל יעקב אומר "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח", היינו שיש לו כל צורכו, וזוהי מידת ההסתפקות, ובזה כבר ניצח יעקב את עשו והוכיח לו שהברכות מגיעות לו. ואפשר לומר שיעקב ידע בעליל שעשו יקח ממנו את המנחה, כי עשו היה חמדן ולא יעמוד בכך 11 .
וכמו שהמלאך הודה ליעקב על הברכות, כך גם עשו של מטה מודה על הברכות ואומר ליעקב "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ". ומפרש רש"י שהודה לו על הברכות. ויעקב מקשר בפירוש בין שני הארועים הללו "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים וַתִּרְצֵנִי".
כשם שיעקב נותר לבדו ונאבק עם המלאך, כך והוא עבר לפניהם ונותר לבדו מול יעקב, יש גם קשר לשוני בין המאבק עם המלאך למפגש עם יעקב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר", רש"י מפרש "ויאבק איש - ... ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו ביה, ואבק ליה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו". היינו לשון חיבוק, בתחילה מלחמה ולבסוף אהבה, וכך כשנפגשו יעקב ועשו "ויחבקהו", בתחילה בקש לנשכו ואח"כ חבקו בלב שלם, אפילו רשב"י שמדבר תמיד בחריפות על הרומאים, זרעו של עשו, ואומר שהלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, כאן הוא מודה שנשקו בלב שלב, ונתקיים ביעקב "גם אויביו ישלים עמו".
המאבק עם המלאך באישון לילה כאשר יעקב נותר לבדו מזכיר דבר דומה שארע ליהושע מיד עם כניסתו לארץ "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וגו' ". גם שם לא היה ברור לו מי הוא זה "הלנו אתה אם לצרינו", וגם שם ההתחזקות הרוחנית היא שעמדה לו ליהושע, והיתה סימן לבאות שינצח במלחמות.
וכך מסבירים חז"ל (מגילה דף ג ע"א) "(יהושע ה')
'ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וישתחו (לאפיו). אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה! - אמר לו: על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי מיד (יהושע ח') 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק'. אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה". והנה תוספות מסביר את הדרשה "עתה באתי - פי' ריב"ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם [את] השירה הזאת (דברים לא)".

השירה היא שירת "האזינו" שיש בה כל ההיסטוריה של עם ישראל ובה רואים הנהגת ה' בעולם למען ישראל, והחדרת אמונה זו נחוצה להם בזמן מלחמה ואם ילונו העומקה של הלכה זו ינצחו במלחמות. וכמו יהושע כך גם יעקב אבינו, לן באותו הלילה לבדו בעומקה של הלכה של בחירת ישראל, וכך נצח את המלאך שרו של עשו עד עלות השחר.


^ 1 ואינו סומך אף על הבטחת הקב"ה שישיב אותו בשלום לבית אביו שמא יגרום החטא, על פי "שפת אמת" גם זה מדרכם של צדיקים שאינם רוצים לקבל משמים דבר שהקב"ה כביכול מוכרח לתת להם בגלל הבטחתו, ולכן יעקב מעורר רחמי שמים על כך.
^ 2 דברים פרק ג פסוק כג "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר", ומפרש רש"י "ואתחנן - אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם".
^ 3 בראשית רבה (וילנא) פרשה עו ד"ה ו " 'הצילני נא פן יבא והכני אם על בנים', ואתה אמרת (דברים כב) 'לא תקח האם על הבנים', ד"א 'פן יבא והכני אם על בנים', ואתה אמרת (ויקרא כב) 'ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' ". ולכאורה קשה, מהמשנה "האומר עד קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו"? תחילה יש להעיר שלפי הרמב"ן "שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות", היינו שהקב"ה לא ציווה עלינו בגלל שהוא מרחם על בעלי החיים, אלא כדי ללמד אותנו רחמים, ונראה שגם לי המהר"ל שאין טעם למצוות, נלע"ד שבא לשלול את הטעם היחיד הזה למצווה, אבל ביסוד הדבר טעם זה ללמד אותנו רחמים גם כן שייך. ואם כן אולי אפשר לחלק בין אומר זאת כטרוניה על הקב"ה, ותובע ממנו לנהוג כן, שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות - עלינו! לבין יעקב שמבקש רחמי שמים, ומעורר על פי מידת הרחמים הרמוזה במצוות אלו.
^ 4 רמז נוסף לכך "עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" ואין גישה אלא למלחמה.
^ 5 מובא (חולין דף צא ע"א) "דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא 'בהאבקו עמו', וכתיב התם (נחום א') 'וענן אבק רגליו' ". ובמהרש"א שם, שנשמותיהם שלישראל חצובות תחת כסא הכבוד. וא"כ המאבק הגיע אל שורש בחירת ישראל.
^ 6 וכך אפשר לפרש "יעקב אבינו לא מת", היינו שיכול להתקיים גם בחו"ל אבל שם ישראל יכול למות כאשר ישראל גולים מארצם.
^ 7 מאה ועשרים המלאכים מזכירים את מאה ועשרים המלאכים שעטרו את ישראל בשני כתרים כנגד נעשה וכנגד נשמע, והנה בזהר הק' נאמר שישראל לקחו את כח הנעשה מעשו, וזהו "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", וזה פשר שני מחנות המלאכים שבאו ללוותו לארץ.
^ 8 "וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱ-לֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ", חנן – נופל על לשון מחנה.
^ 9 בראשית רבה (וילנא) פרשה עז ד"ה ב "ר' חוניא אמר נדמה לו בדמות רועה לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר את שלך ואחר כך אני מעביר את שלי, העביר יעקב אבינו שלו אמר נחזור ונחמי דילמא אנשינן כלום מן דחזר ויאבק איש עמו, ורבנן אמרי לארכילסטים נדמה לו לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך, העביר המלאך את של אבינו יעקב כהרף עין והיה אבינו יעקב מעביר וחוזר ומשכח מעביר וחוזר ומשכח כל הלילה א"ל פרקמוס (נ"א פרמקוס)".
^ 10 מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק לב "ויותר יעקב לבדו. ולמה נשאר לפי ששכח פכים קטנים ללמדך שמחבבין הצדיקים ממונם יותר מגופם".
^ 11 כמה מקורות להוכיח שעשו היה חמדן: א. "בגדי החמודות של עשו, מפרש רש"י (בראשית פרק כז פסוק טו) "שחמד אותן מן נמרוד". ב. שמות רבה (וילנא, פרשה לא ד"ה יז) " 'נבהל להון' זה עשו. בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו וחלקו את הכל אמר יעקב רשע זה עתיד הוא ליכנס הוא ובניו למערת המכפלה ויהא לו חלק ודירה עם הצדיקים הקבורים בתוכה, מיד עמד ונטל את כל הממון שהיה בידו ועשה אותו כרי ואמר לעשו אחי חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה, באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום ובשביל קבר אחד שיש לי במערה אני מאבד כל הממון הזה מיד עמד ונטל כל אותו הממון ונתן לו חלקו, הוא שיעקב אומר ליוסף (בראשית נ) בקברי אשר כריתי לי קניתי אין כתיב כאן אלא כריתי אמר להן כרי של דנרין נתתי לעשו, הוי 'ולא ידע כי חסר יבואנו' ומהו חסר שלא נכנס במערת המכפלה". ג. במדבר רבה (וילנא, פרשה יא ד"ה א) "(משלי ג) 'אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו' איש חמס - זה עשו הרשע". ד. ולעומת זאת הצדיקים דרכם לתת (משלי פרק יב פסוק יב "חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il