בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויצא
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

undefined
18 דק' קריאה
ויצא יעקב מבאר שבע - מעלת צדיק שבעיר
פרשתנו פותחת ביציאתו של יעקב אבינו מארץ ישראל לחו"ל: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י).
שואלים המפרשים מדוע מזכירה התורה את יציאתו של יעקב מבאר שבע, הרי גם אברהם אבינו וגם יצחק אבינו יצאו מעריהם ולא הוזכר דבר זה מעולם?
ועל כך כותב רש"י , וז"ל: "לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה", עכ"ל.
העניין הוא כך: כשירד אברהם אבינו למצרים, הוא לא גרם שום צער לאף אדם, והכנענים אף שמחו על כך כי הוא היה מפיץ תורה ואמונה בה'. ואותו דבר אצל יצחק כשהלך לגרר לא הרגישו בחסרונו. אבל כשיעקב אבינו יצא מארץ ישראל, היה זה כשיצחק ורבקה היו חיים, והרגישו את הכאב כשיעקב יצא, ולכן כאן הדגישו את הדבר הזה.
מכאן אנו למדים מהי מעלתה וחשיבותה של עיר שהצדיק גר בתוכה, ועד כמה פוגעת יציאתו של הצדיק בחשיבותה ומעלתה של העיר. כי כל עוד הצדיק בעיר, אנשי העיר מתביישים ממנו או פוחדים ממנו ולא עושים ככל העולה על רוחם. כמו כן, כל עוד הצדיק בעיר, יש לעיר הגנה ושמירה, ולא יאונה לה כל רע בזכותו של הצדיק; וכפי שמספרת הגמרא (סנהדרין לז ע"א) על רבי זירא, וז"ל: "כי נח נפשיה דרבי זירא (כשנפטר רבי זירא) אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה (רבי זירא כּוּנָה בשם זה כי ישב מאה תעניות שלא תשלוט בו אש הגיהנם, והיה בודק את עצמו על ידי שישב בתוך תנור ולא שלטה בו האש, עד שפעם אחת נתנו בו חכמים עיניהם ונחרכו רגליו מעט) דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה" (אמרו אנשי העיר: כל עוד היה רבי זירא בחיים הוא היה מבקש רחמים על העיר, אבל משנפטר מי יבקש עלינו רחמים, ועשו תשובה).

סול"ם יעקב - מעלת נותני הצדקה
פרשתנו מספרת על חלומו של יעקב אבינו ע"ה (שם, יב)
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".

ואמרו המפרשים, שהתורה רומזת כאן על מעלת הצדקה, כי סול"ם בגימטריא ממו"ן (136), וכן גימטריא עונ"י. אומר הרב חיד"א, מזה אנו למדים שכל אדם יכול להתעלות עם כספו עד לשמים, אם הוא יודע לנצל את ממונו לצדקה וחסד, לרכישת ספרי קודש לבתי כנסת ובתי מדרשות, לרכישת ציצית ותפילין מהודרים וכדו', ומאידך הוא גם יכול להגיע בגללו לשאול תחתית - והכל תלוי בשימוש שהוא עושה בכסף.

והנה ה' נצב עליו - לשומרו
כתוב
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו " (בראשית כח, יא - יג).

אומר רש"י , וז"ל:
"עולים ויורדים - עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו".
וכאשר יוצא יעקב אבינו מבאר שבע ומגיע להר המוריה, כתוב (בראשית כח, יג) "והנה ה' נצב עליו", ומבאר רש"י : "נצב עליו - לשמרו".
ולכאורה יש לשאול, מדוע היה צריך הקב"ה לשמרו, אם משום שמלאכי אר"י הלכו, ונשאר בלי מלאכים עד שירדו מלאכי חו"ל, מדוע מלאכי אר"י לא המתינו עד שמלאכי חו"ל ירדו?
הטעם הפשוט הוא: אם אדם רק חושב לרדת לחו"ל, מיד מלאכי אר"י מתרחקים ממנו, כי מלאכים אינם יודעים לקרוא מחשבות בני אדם, ואינם יודעים שיעקב הלך בשליחות אביו ואמו, ואינם יודעים שהוא הולך להקים י"ב שבטים, ועל כן הם "ברחו ממנו" כי הם לא רצו לצאת לחו"ל, ומלאכי חו"ל עוד לא הגיעו ועל כן ירד הקב"ה כביכול לשומרו.
ועוד נראה לתרץ, מלאכי השרת ראו שצורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד, וכשירדו לארץ וראו את יעקב אבינו קנאו בו ורצו להזיקו, כי ראו שאדם מסוגל להגיע למדרגה גבוהה עד כדי כך שדמותו תהיה חקוקה בכסא הכבוד. אמר להם הקב"ה אל תגעו בו, הוא הבחיר שבאבות, ועל כן "והנה ה' נצב עליו" - לשמרו מקנאת המלאכים, כי הרגישו פחיתות כבוד, שהם אינם יכולים להגיע לדרגה כל כך גבוהה (עיין חולין צא ע"ב ולרש"י שם ד"ה בעו לסכוניה).

לך אתננה ולזרעך
כתוב (בראשית כח, יג- יד) "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ועוד מבטיח הקב"ה ליעקב אבינו
"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ".
אומר בעל אור החיים הקדוש , הקב"ה הדגיש שאת הארץ הוא נותן דוקא לזרעו של יעקב ולא לישמעאל ולא לעשיו, ואין לשום אומה ולשון חלק וזכות כל שהיא בארץ, וז"ל: "טעם אומרו אביך ללא צורך, גם דייק לומר אביך באברהם ולא אמר אברהם ויצחק אבותיך, נתכוין למעט עשיו מירושת אברהם ועשה יעקב הוא היורש אברהם, לא שתגיע הירושה ליצחק וממנה ירשנה יעקב, שא"כ תגיע הירושה לעשו, וחששת ישמעאל אינה כי כבר כתבתי שמשפט עבד יש לו כי ירושת אברהם ניתנה ליעקב ולא לעשו וכו', כי פשיטא שאין לו חלק ונחלה באברהם", עכ"ל.
וכבר ידוע מה שכתב בעל 'אור החיים הקדוש' בספרו 'פרי תואר' שאינו מסכים שיחלקו עליו.

הבטחת הקב"ה על כיבוש הארץ
הקב"ה אומר ליעקב אבינו "אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ
אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יג).
שואלים המפרשים, וכי הקב"ה נתן לו רק את המקום שגופו שכב עליו, ותו לא?
אלא אומר רש"י : "קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו (חולין צא: - כד' אמות שזה מקומו של אדם)", עכ"ל.

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש
הקב"ה מבטיח ליעקב אבינו הבטחות גדולות ונשגבות (שם, יד- טו)
"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ.

והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך".
והנה כשהקיץ יעקב משנתו התפלל לה' וביקש רק דבר זעום:
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ " (בראשית כח, כ).


אלא אומר יעקב אבינו, את כל הברכות הללו, את כל השפע הזה תתן לבנים שלי, אבל אני לעצמי מסתפק רק בלחם לאכול ובגד ללבוש.
[כתוב "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" (בראשית יב, ד). גם לאברהם אבינו הבטיח הקב"ה ברכות חשובות ונעלות, אם יעמוד בניסיון: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ב). כאן מתגלה מעלתו וגדולתו של אברהם אבינו, שעומד בניסיון בגבורה ובדבקות עצומה כפי רצונו וציוויו של בורא עולם, ואינו הולך על מנת שיזכה בברכות שהבטיח לו הקב"ה, אלא הלך רק כדי לקיים את מצוות בוראו, וזהו שכתוב "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה". מכאן עלינו ללמוד, שבשעה שמקיימים כל מצוה, צריכים לומר 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה', הנה אנחנו באים לקיים את אותה המצוה כמו שציונו ה', ולא רק בגלל השכר המובטח למי שמקיים את המצוות (ועיין בדברי 'אור החיים הקדוש' שם, פסוק יד, בד"ה עוד ירצה).
כעין זה, כתוב במגילת רות "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד, יא) - ולא כתוב "שתיהן".
יעקב אבינו אמר לרחל וללאה "ואביכן התל בי" וכו', והם אמרו לו: לבן אינו אבינו שהרי התגיירנו. ועוד, מה אתה מתייעץ אתנו בכלל אם לקום ולעלות לארץ ישראל, והרי הקב"ה ציוה אותך בפירוש! וכלשונם "ועתה כל אשר אמר אלוקים אליך עשה" (בראשית לא, טז). ואז ראה יעקב אבינו את חוזק אמונתן וחוסנן בקב"ה. ולכן נאמר "שתיהם" בלשון זכר, כיון שהן עמדו בתקיפות כזכרים כדי שיעשה את רצון ה'].
זאת ועוד, אין כוונת יעקב אבינו ללחם ובגד כפשוטם, אלא כוונתו להמשך קיומו וקיום זרעו בדרך התורה והמצוות שלא יימצא בהם שום פיסול. כל מחשבותיו ורצונו של יעקב אבינו היו שתהא מיטתו שלמה, לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ולא כיצחק שיצא ממנו עשיו.
(הרה"ג יצחק ניסים זצ"ל, הרב הראשי לישראל, הזמין בליל פסח את משה שרת, שהיה שר החוץ ואח"כ ראש ממשלה, לביתו. שאל אותו משה שרת: כתוב "ואתן ליצחק את יעקב ואת עשיו" (יהושע כד, ד) - מדוע זה נאמר בלשון מתנה "ואתן", איזו מתנה היא זו? אמר לו הרב: כתוב על עשיו "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער", "ויעקב איש תם". כל אדם יונק משהוא מאימו, ועשיו ינק את כל השלילה שבאימו, וממילא כל הטוב שבאימו עבר ליעקב אבינו. וזו המתנה שניתנה ליצחק שכל הטוב ניתן ליעקב אבינו. אמר לו משה שרת: זה תירוץ יפה מאוד!).
ויש מבארים שגם בלחם צריך ברכה מיוחדת, כי יש אנשים שאסור עליהם לאכול לחם העשוי מחיטה מטעמי בריאות (שיש להם רגישות ל'גלוטן'), ועל כן ביקש יעקב שיהיה הלחם בריא בשבילו.
ויש אנשים ל"ע שיש להם פצעים בגופם ואינם יכולים ללבוש בגדים על גופם.
על הפסוק "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" מביא המדרש מעשה בעקילס הגר שהתאונן על כך שכל שכרו של גר הוא לחם ושמלה, והוכיחו לו מבקשתו של יעקב אבינו את מעלת הדברים, וז"ל המדרש (בר"ר פרשה ע' אות ה'): "עקילס הגר נכנס אצל רבי אליעזר אמר לו הרי כל שבחו של גר שנאמר (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה , אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן שנאמר 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש' ובא זה והושיטו לו בקנה. נ"א עקילס הגר בא ושאל את ר"א אמר לו הרי חיבה שחיבב הקב"ה את הגר דכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה "כמה טווסין אית לי כמה פוסייני אית לי אפילו על עבדי לא משגיחין" נזף ביה. אמרו לו תלמידיו רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה. אזל לגבי רבי יהושע התחיל מפייסו בדברים (כנראה ראה אותו כעוס וא"ל:), לחם, זו תורה דכתיב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי, שמלה, זו טלית, זכה אדם לתורה זכה לטלית, ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח, ד"א לחם זה לחם הפנים, ושמלה, אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, אבל בגבולים לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז, אמרו אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו וקרא עליו (משלי טז) טוב ארך אפים מגבור".
ויש להבין את דברי המדרש, מה מצא עקילס בדברי רבי יהושע להתפייס שמשום כך לא חזר לסורו, והלוא לא אמר לו אלא חשיבות שבבית המקדש, ומה לו ולזה? אלא הביאור הוא, שאמר לו שמעלתם של גרים היא שמזמן שמסתפחים תחת כנפי השכינה, הם יכולים להגיע אפילו לכהונה ולעבודת בית המקדש. והטעם, שהרי אם יתחתן עם בת ישראל, ותוולד להם בת, היא תוכל להתחתן עם כהן ויהיה זרעו בכהונה, ויוכלו לשמש בעבודת בית המקדש כמו כל הכהנים ולהגיע להיות כהן גדול, ומזה נתיישבה דעתו.
ועוד נראה לבאר, הלחם מסמל את התורה הקדושה שנאמר (משלי ט, ה') "לכו לחמו בלחמי", והבגד מסמל את נישואיו של האדם ושל בניו.
הגמרא במסכת סנהדרין (דף צג ע"א) אומרת על הפסוק "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיה בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר' וגו' וכתיב 'ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש', אשר שרפם לא נאמר, אלא אשר קלם. אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מלמד שעשאן כקליות יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם. מה עשו אחאב וצדקיהו? הלכו לבתו של נבוכדנצר ואמרו לה שתשמע להם. אמרה להם: הרי אתם יהודים ואני גויה. אמרו לה: כך ציוה אותנו ה'. הלכה בתו של נבוכדנצר וסיפרה לאביה את שאירע.
קרא להם נבוכדנצר ושאל אותם: מי אמר לכם כך? אמרו לו: ה' אמר לנו. אמר להם נבוכדנצר: חנניה מישאל ועזריה הם נביאים ואמרו שאסור! אמרו לו צדקיהו ואחאב: גם אנחנו נביאים.
אמר להם נבוכדנצר: כדי לבדוק אם נאמנים דבריכם, אני אזרוק אותם לכבשן האש ואם תינצלו כמו חנניה מישאל ועזריה, הרי שאתם אכן נביאים. ואם לא, אתם נביאי שקר.
אמרו לו: והרי הם היו שלשה ואנו רק שניים? אמר להם נבוכדנאצר: תבחרו לכם אדם שלישי. והם בחרו את יהושע כהן גדול. וכשזרקם לכבשן האש, אותם רשעים נשרפו מייד, ולרבי יהושע לא ארע מאומה ורק שולי בגדיו נחרכו מעט. וכשיצא, אמר לו נבוכדנצר שהוא אינו צדיק גמור בגלל שבגדיו נחרכו מעט. אמר לו יהושע כהן גדול: חנניה מישאל ועזריה היו שלשה צדיקים, אבל אותי הכנסת בין שני רשעים.
אבל הגמרא אומרת "ולא היא", הנה נאמר על יהושע הכהן הגדול "ויהושע היה לבוש בגדים צואים" ומדוע "והשטן עומד על ימינו לשטנו?" (זכריה ג'). כתב רש"י "לשטנו - להשטינו על שהיו בניו נשואות נשים נוכריות". וכאשר גער יהושע בבניו ואמר להם "הסירו הבגדים הצואים" והסירו, סלקו מביתם את הנשים הנכריות, אז נתקיים בו "והלבש אותך מחלצות", "ישימו צניף טהור על ראשו", אלו הם בגדים לבנים ונאים שזכה להם כשנתכפר עוונו (עיין סנהדרין דף צ"ג).
ולכן יעקב אבינו ע"ה התפלל שיהיה לו לחם - היינו תורה, שהבנים ילמדו תורה, ובגד - שיתחתנו בניו רק עם נשים הגונות.
מכאן ילמדו כל ה"מתבוללים" בכל מקום בעולם שיברחו מדרך נוראה זו כברוח מן האש, ועל ידי כך יינצלו הם ובניהם אחריהם מרדת שחת. ואכן מיטתו של יעקב אבינו היתה שלימה.
כשילדה לאה בן שלישי ליעקב, אמרה (בראשית כט, לד) "הפעם ילוה אישי אלי וכו' על כן קרא שמו לוי". חכם מנשה שלו ע"ה היה אומר משם הרב בעל הבא"ח זיע"א: בזמנם לא היו עגלות לתינוקות, וכשנולד ראובן אמרה לאה ליעקב: בוא ותעזור לי לטפל בתינוק, אך יעקב אבינו אמר לה: אני ביום רועה את צאן לבן, ובלילה יושב ולומד תורה, קחי את ראובן על ידיך. וכשנולד שמעון, שוב אמרה לו: בא ותעזור לי. אמר לה יעקב: כנ"ל וקחי אותו על ידך השניה. אבל כשנולד לוי - אמרה לאה "עתה ילוה אישי אלי", אתה חייב לבא ולעזור לי, שהרי יש לי רק שתי ידיים.
"הפעם אודה את ה'" - כשילדה לאה את בנה הרביעי אמרה "הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה" (בראשית כט, לה). אומרים חז"ל (ברכות ז' ע"ב): "ואמר ר"י משום ר"ש בן יוחי: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה'". ויש לשאול, והרי גם אדם הראשון הודה לה' והקריב קרבן לה' שנאמר (תהלים סט) "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס", וגם נח הודה לה' והקריב קרבנות, וכי רק לאה הודתה ?
אלא אומרים חז"ל (עיין רש"י שם): לפי שראתה לאה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים (רבקה אמרה שאינה יכולה להוליד שנים עשר ילדים כי סבלה בהריון שלה, ומיעקב יֵצאו י"ב השבטים. ובדרך רמז אמרו על הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי" - "זה" בגימטריא 12), ולו ארבע נשים, אם כן כל אשה צריכה ללדת שלשה ילדים, וכיון שילדה לאה בן רביעי, הודתה על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה, וקראה שמו יהודה.

עד שבאה לאה, היו כולם אומרים: שכל מה שיש להם בא בגלל עבודתם, ובצירוף סייעתא דשמיא - "ה' לי בעזרי". אבל לאה אמרה, שהכל מאיתו יתברך שמו ויתעלה, ולכן זכתה ויצא מיהודה דוד המלך שכתב את ספר תהלים שכולו הודאה לה' יתברך.


הידור ההלכה לתושבי ארץ ישראל
אחת המעלות היותר נעלות שיש ליושבים בארץ ישראל, היא האפשרות לאכול מאכלים שאין בהם חשש של בישולי עכו"מ, ולהינצל מהשפעות שליליות של גורמים המסיתים ומסיטים נגד ההלכה הצרופה. תושבי חוץ לארץ מודעים היטב לקשיים ולהתמודדויות, וכמה עליהם להזהר בכל מאכל שלא ייכשלו בו באיסור בישולי עכו"מ ובאיסורים אחרים. וגדול צערי על אשר מנסים להישען - בעניין זה ובהרבה עניינים אחרים - על כל מיני "קולות" שאין להם כל יסוד בהלכה, שקהילות הרפורמים והקונסרבטיבים מפיצים והופכים את ההלכה למרמס כל רגל. פעם הייתי בחוץ לארץ, וכיון שבאותו מקום דל כחם של הרבנים לחזק את עמודי התורה וההלכה, כיבדו אותי לדבר ולחזק ברכיים כושלות, כך שהגעתי לכמה מקומות לדבר שם, ובכל תפילה מתפילות השבת הביאו אותי למקום אחר לדרוש. ובאותו מוצאי שבת, תכננו עצרת גדולה עם ציבור גדול, שאז נקל היה לכולם להגיע ברכבם. בתוך דבריי דיברתי בחומרא נגד הרפורמים והקונסרבטיבים, והתריתי על ה"קולות" הבדויות שמפיצים נגד התורה וההלכה. אחרי הדרשה באו ואמרו לי שכל השבת דיברתי דברים נפלאים, אבל במוצאי שבת קלקלתי הכל. אמרתי להם וכי לא אמת הדבר? הרי הרפורמים מתירים להגיע לבית הכנסת ברכבם, ומחנים את רכבם עד כ-2 מטר ליד בית הכנסת והולכים ברגלם את 2 המטרים הנותרים בלבד, והקונסרבטיבים "מחמירים" יותר ומחנים את רכבם כ-100 מטר לפני בית הכנסת, ועל הנגע הזה ודאי הוא שחובה גמורה להתריע ולבטל אותם בכל דרך.

עקיפת בתי תפילה של רפורמים
פעם הזמינו אותי לשבת בסנדקאות בבניין בו שכנו שלושה בתי כנסיות על שלוש קומות, ואני רואה בכניסה שלט המסמן שבקומה הראשונה שוכן "בית תפילה" של רפורמים, ובקומה השניה "בית כנסת" של קונסרבטיבים, ורק בקומה העליונה נמצא בית המדרש של ה"אורתודוקסים" אליו אני אמור לעלות. ואני תוהה לעצמי כיצד אכנס ואעבור דרך בתי כנסת אלו שנודף מהם ריח גיהינום! פניתי ושאלתי אם אין דרך עקיפה לעלות, ואמרו לי שיש איזה מטבח צדדי, שדרכו אפשר לעלות מבלי לעבור דרך פתח בתי הכנסת ההם, ואמרתי להם שאני לא אעלה אלא דרך אותו המטבח, ובלבד שלא לעבור דרך פתחיהם של אותם בתי הכנסת האסורים.

טעם איסור בישולי עכו"מ
חז"ל גזרו שאסור לאכול מאכל שגוי בישל אותו, וכוונתי לפי ההלכה ולפי דעת התוספות. וכל כך חמור הדבר, שאפילו אם גוי בישל ביצה בבית הישראל ולא עשה אלא את מעשה הבישול, אבל המים והסיר והאש והביצה היו של הישראל - בכל זאת נאסרה הביצה באכילה. וכל כך למה? משום שחז"ל צפו ברוח קודשם שדבר זה עלול להביא להתבוללות ולהתדרדרות בקדושת מחנה ישראל. ועינינו רואות שבחו"ל, במקום שנזהרים מבישולי עכו"מ, אחוז ההתבוללות נמוך בהרבה ממקום שלא מקפידים ואוכלים מכל הבא ליד, רח"ל.

זהירות מבישולי עכו"מ בארץ ישראל
לא רק בחוץ לארץ שישראל הם המיעוט שבמיעוט מול הגויים חששו מהתבוללות ומאיסור בישולי עכו"מ, אלא אפילו בארץ ישראל חובה לעמוד על המשמר ולהזהר מאיסור זה מכל וכל (ובפרט בתקופה זו שהסופגניות נמכרות לאלפים מבלי לבדוק אם גוי טיגן אותם). לפני זמן לא רב התעוררה בעיה בהכשר הטחינה, כיון שגויים היו קולים את גרגירי השומשום לפני הכנתה, ונאסרה מדין "בישולי עכו"מ". רב חשוב מהעדה החרדית פנה אליי וניסה להתווכח אתי ולטעון שהשומשום נאכל כמות שהוא חי, וכי הוא מכיר יהודי שאוכל שומשום חי - אבל אמרתי לו שאין הדבר כן, וככל הנראה אותו יהודי התכוון לשומשום שנוהגים לאכול בליל ראש השנה, אבל אין הדבר קובע לכולם, והסכים אתי. וברוך ה' הדברים נשאו פרי, והיום יש טחינה הכשרה למהדרין מבלי חשש זה, ונצלו רבים מ"ונטמתם בם", ומהתבוללות בארץ ישראל רח"ל. וידוע הדבר, שכל מחשבת הגוים אינה אלא לשלוט בארצנו, ואילו יכלו, לא היו מהססים לזרוק את כל היהודים לים, אבל הקב"ה יפר את עצתם ויקלקל את מחשבתם, וישיב את גמולם בראשם, שהרי ארץ ישראל ניתנה כבר לאבותינו ולאבות אבותינו קניין עולם, והוא יתברך שמו ויתעלה שומר על הכבשה שלו מכל הזאבים הטורפים.


מעלת ישיבת ארץ ישראל
על עצם יציאת אדם מארץ ישראל לחו"ל, אומרים חז"ל במסכת בבא בתרא (ד"ף צא ע"א) שאסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל, וז"ל: "וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ".

מתי מותר לצאת מאר"י לחו"ל
וכתב הרמב"ם (פ"ה מהל' מלכים הלכות ט'):
"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה, או לישא אשה, או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים? כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".


גדרי איסור היציאה לחוץ לארץ
חז"ל גזרו שלא לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, והחמירו בדבר מאוד, עד כדי כך שאפילו אם אדם שהוא תושב חוץ לארץ ובא לארץ ישראל, צריך לברר מראש כיצד ינהג כך שלא יחול עליו האיסור לשוב לארצו אחרי שכבר נמצא בארץ ישראל. גם תושבי ארץ ישראל לא יכולים להקל ראש ולצאת לחוץ לארץ בכל מצב, אלא בתנאים מיוחדים. חז"ל אמרו שמי שרוצה לישא אשה, יכול לצאת לחוץ לארץ, אבל יש לדעת שאין הכוונה שמותר לו לצאת ולהשתקע בחוץ לארץ משום כך, אלא שמותר לו לצאת לחוץ לארץ להכיר את אותה המיועדת, אבל את מקום מגוריו יקבע בארץ ישראל דוקא. ואם אותה בחורה - אפילו אם היא טובה - מציבה בפניו תנאי שאינה מוכנה להתחתן אתו אלא אם יגורו בחוץ לארץ, לא יצא להכיר אותה כלל. כמו כן, מותר לנסוע לפרנסה, אבל בתנאי שלא לעקור מארץ ישראל ולהשתקע במקום פרנסתו, וכן על זה הדרך.

השטחות על קברי אדמו"רים בחו"ל
יש חסידים הנוהגים לצאת לחוץ לארץ להשתטח על קברי רבותם, כגון חסידי חב"ד שנוסעים לציון האדמו"ר נר שביעי של חב"ד זצ"ל, או חסידי ברסלב שנוסעים לאומן בראש השנה. והנה, מעיקר הדין מותר הדבר, אלא שאני רגיל לומר להם מדוע אין הם משטחים על קבר רבו של רבי נחמן...על פי רוב אין הם יודעים למי הכוונה, ואינם יודעים מי הוא רבו של רבם, ואני מסביר להם שהכוונה לרבי שמעון בר יוחאי ששוכן במירון שבארץ ישראל, וכי להשתטח על קברו הוא עדיף מכמה בחינות, ומהטובות שבהם היא שכן אין הם צריכים לצאת לחוץ לארץ משום כך. ומכל מקום, כיון שכוונתם לשם שמים, אין לנו הכרח למנוע זאת מהם, והעיקר הוא שלא תהיה להם שום מחשבה להשתקע שם, אלא נסיעה להשתטחות גרידא, וחזרה לארץ.

מעלת פירות ארץ ישראל
מעלתה ושבחה של ארץ ישראל אינה מתבטאת אלא בדרך הרוחנית, אלא גם בדרך הגשמית ניתן לחוש בשבחה. דוגמא לדבר, טעמם של פירות ארץ ישראל עולה על כל פירות חוץ לארץ באשר הם, וידוע שיש ענף ייצוא רב בפירות הארץ, שאין להם דומה בשום מקום בעולם. ועוד יש לידע, שמי שאוכל פירות ארץ ישראל הכשרים כדת וכדין, שהתקיימו בו כל המצוות התלויות בארץ, ואפילו בשנת השמיטה - לא יכול לתאר לעצמו איזה מצוה גדולה ועצומה הוא מקיים בכך. וידוע שפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל קודמים בברכה לכל שאר הפירות, כגון תמר שקודם לאגוז, וכדומה. והב"ח כותב שפרי של ארץ ישראל כגון תפוח, קודם לתפוח של חוץ לארץ, למרות ששל חוץ לארץ טרי יותר ונראה נאה ומשובח משל ארץ ישראל, והטעם הוא משום שבפירות ארץ ישראל מקיימים הרבה מצוות התלויות בארץ, וגוברת מעלתם הרוחנית על צורתם הגשמית. מכל זה ניתן לראות עד כמה חשובה ומעולה ארץ ישראל מכל ארצות כל העולם כולו. ומכל מקום, אם אין בררה וישנם פירות שמקום גידולם אינו אלא בחוץ לארץ, אוכלים אותם משום שאין אין דרך אחרת.

שבחה של ארץ ישראל לעתיד לבוא
מסכת כתובות היא מהמסכתות היותר מורכבות שבש"ס, ומסיימת בשבחה של ארץ ישראל, וז"ל: (כתובות קיב:)
"אמר רב חייא בר אשי אמר רב, עתידין אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם".

ומכאן ניתן לראות כמה חשובה מעלתה של ארץ ישראל שמסכת כל כך קשה וחשובה העוסקת בענייני אישות וממונות מסיימת בדבר זה דוקא. והחשיבות בכך שכל האילנות שבארץ ישראל יתנו פירות היא, שלעתיד לבוא כל יהודי שגר בארץ ישראל ירצה רק לשבת וללמוד תורה ללא שום מפריע וללא שום עול פרנסה בזכות האור הקדוש שיהיה בארץ ישראל. וכיצד יתכן הדבר? לכך ידאג הקב"ה לכל צרכיו ויצמיח לו את כל הדרוש לו על העצים. ולא תהיה זו צמיחה בעלמא, אלא שיהיה בכל פרי די והותר למאכל אדם ומשפחתו. וזהו שחז"ל אומרים שלעתיד לבוא אדם יקח ענב אחד, יבריג בו ברז ויוציא ממנו יין ללא עמל וטורח, וכך בכל פרי ופרי ימצא את מאכלו ובריאותו הצריכה לו. ולא רק פירות יצמיחו העצים, אלא אפילו חפצים הצריכים לאדם, כגון בגדים ומעילים וכד', ולא יהיו בהם שום חששות של איסור "שעטנז" וכד', וגם ימצא כל אדם את הבגד הראוי והמתאים לו לפי מידתו. והכל במטרה לאפשר לכל אדם ללמוד תורה בנחת ובשלווה. וכך כותב הרמב"ם (הלכות מלכים פי"ב ה"ד וה"ה) וז"ל: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"מ, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה. ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שבארנו בהלכות תשובה. ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויים כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

כי רצו עבדיך את אבניה
ועוד כתב הרמב"ם:
"גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (שם הל' י').


שבחה של ארץ ישראל
חז"ל הפליגו מאוד בשבחה של ארץ ישראל כמובא בגמרא בכתובות (דף קיב ע"א וע"ב):
" רבי זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר נקט במצרא וקעבר (כשהיה בא רבי זירא לארץ ישראל, הוא לא היה מחכה לאוניה שתעביר אותו את הנהר, אלא היה משליך עצמו למים ומחזיק בעץ או בחבל, מרוב חיבתה). אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו (א"ל צדוקי אחד: אתם עם פזיז שהרי במעמד הר סיני הקדמתם פיכם לאוזניכם - היינו אמרתם 'נעשה' ואח"כ 'נשמע', ועדיין אתם פזיזים), אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה (ענה לו ר' זירא: מקום שמשה ואהרן לא זכו להגיע אליו, מי שאמר שאני אזכה ?).

ר' אבא מנשק כיפי דעכו ("כיפי", אלמוגים, או סלעים - רש"י שם. רבי אבא הגיע לארץ בספינה והורידה אותו בנמל עכו וזה היה המקום הראשון בארץ ישראל שרגלו דרכה).
ר' חנינא מתקן מתקליה.
כלומר, אם היה רואה אבנים או תל עפר בדרך שמפריע להולכי הדרך, היה מתקנו כדי שלא יוציאו לעז על ארץ ישראל, וכלשון רש"י: "משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים".
אבל התוספות (שם בד"ה רבי חנינא) מבארים שהיה רבי חנינא שוקל את האבנים אם הם קלות או כבדות. וכשמצאן כבדות ידע שהגיע לארץ, והיה מנשקן וקרא עליהן את הפסוק הזה "כי רצו עבדיך את אבניה".
ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. כלומר, כשהיו יושבים ללמוד בקיץ והשמש מחממת, היו יושבים בצל. ובחורף, היו יושבים בשמש להתחמם. וכל זה כדי לראות ולהראות שבחה של אר"י.
ולכן לא יאמר אדם "כמה חם בארץ ישראל ואי אפשר לסבול זאת" או "כמה קר בארץ ישראל", אלא יאמר "קר לי" או "חם לי".
ועוד אומרת הגמרא: ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה (היה מתגלגל בעפרה) שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".

כל השוכן באר"י - עוונתיו מחולין
ועוד כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' מלכים הל' יא): "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר 'וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון'. אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר 'וכפר אדמתו עמו', ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק".

לעולם ידור אדם באר"י
כתב הרמב"ם (שם הל' יב):
"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים' ובפורעניות הוא אומר 'ואל אדמת ישראל לא יבאו'. כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו".


בושנו כי עזבנו ארץ
בהפטרה שקוראים ביום תשעה באב אנו אומרים את דברי הנביא ירמיה "בושנו מאוד כי עזבנו אָרֶץ" (ירמיה ט, יח).


* * *
חוני המעגל
הגמרא בתענית (כ"ג ע"א) אומרת: ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים, התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה, אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג וכו'. אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו, רבי כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם. אמר להם, כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אעפ"כ הביאו לי פר הודאה, הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות וכו' יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה. שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי וכו' אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".

גם אנחנו "בנים אתם לה' אלוקים" - אנחנו מבקשים מהקב"ה שיוריד לנו גשמי ברכה ונדבה, ועוד אנו מבקשים שנזכה לטל חיים. ויהיה רצון שיראו עינינו וישמח לבנו השתא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il