"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו " (בראשית כח, יא - יג).

אומר רש"י , וז"ל:
"עולים ויורדים - עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו".
וכאשר יוצא יעקב אבינו מבאר שבע ומגיע להר המוריה, כתוב (בראשית כח, יג) "והנה ה' נצב עליו", ומבאר רש"י : "נצב עליו - לשמרו".
ולכאורה יש לשאול, מדוע היה צריך הקב"ה לשמרו, אם משום שמלאכי אר"י הלכו, ונשאר בלי מלאכים עד שירדו מלאכי חו"ל, מדוע מלאכי אר"י לא המתינו עד שמלאכי חו"ל ירדו?
הטעם הפשוט הוא: אם אדם רק חושב לרדת לחו"ל, מיד מלאכי אר"י מתרחקים ממנו, כי מלאכים אינם יודעים לקרוא מחשבות בני אדם, ואינם יודעים שיעקב הלך בשליחות אביו ואמו, ואינם יודעים שהוא הולך להקים י"ב שבטים, ועל כן הם "ברחו ממנו" כי הם לא רצו לצאת לחו"ל, ומלאכי חו"ל עוד לא הגיעו ועל כן ירד הקב"ה כביכול לשומרו.
ועוד נראה לתרץ, מלאכי השרת ראו שצורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד, וכשירדו לארץ וראו את יעקב אבינו קנאו בו ורצו להזיקו, כי ראו שאדם מסוגל להגיע למדרגה גבוהה עד כדי כך שדמותו תהיה חקוקה בכסא הכבוד. אמר להם הקב"ה אל תגעו בו, הוא הבחיר שבאבות, ועל כן "והנה ה' נצב עליו" - לשמרו מקנאת המלאכים, כי הרגישו פחיתות כבוד, שהם אינם יכולים להגיע לדרגה כל כך גבוהה (עיין חולין צא ע"ב ולרש"י שם ד"ה בעו לסכוניה).

לך אתננה ולזרעך
כתוב (בראשית כח, יג- יד) "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ועוד מבטיח הקב"ה ליעקב אבינו
"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ".
אומר בעל אור החיים הקדוש , הקב"ה הדגיש שאת הארץ הוא נותן דוקא לזרעו של יעקב ולא לישמעאל ולא לעשיו, ואין לשום אומה ולשון חלק וזכות כל שהיא בארץ, וז"ל: "טעם אומרו אביך ללא צורך, גם דייק לומר אביך באברהם ולא אמר אברהם ויצחק אבותיך, נתכוין למעט עשיו מירושת אברהם ועשה יעקב הוא היורש אברהם, לא שתגיע הירושה ליצחק וממנה ירשנה יעקב, שא"כ תגיע הירושה לעשו, וחששת ישמעאל אינה כי כבר כתבתי שמשפט עבד יש לו כי ירושת אברהם ניתנה ליעקב ולא לעשו וכו', כי פשיטא שאין לו חלק ונחלה באברהם", עכ"ל.
וכבר ידוע מה שכתב בעל 'אור החיים הקדוש' בספרו 'פרי תואר' שאינו מסכים שיחלקו עליו.

הבטחת הקב"ה על כיבוש הארץ
הקב"ה אומר ליעקב אבינו "אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ

"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ.

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ " (בראשית כח, כ).

"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה, או לישא אשה, או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים? כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".

"אמר רב חייא בר אשי אמר רב, עתידין אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם".

"גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (שם הל' י').

" רבי זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר נקט במצרא וקעבר (כשהיה בא רבי זירא לארץ ישראל, הוא לא היה מחכה לאוניה שתעביר אותו את הנהר, אלא היה משליך עצמו למים ומחזיק בעץ או בחבל, מרוב חיבתה). אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו (א"ל צדוקי אחד: אתם עם פזיז שהרי במעמד הר סיני הקדמתם פיכם לאוזניכם - היינו אמרתם 'נעשה' ואח"כ 'נשמע', ועדיין אתם פזיזים), אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה (ענה לו ר' זירא: מקום שמשה ואהרן לא זכו להגיע אליו, מי שאמר שאני אזכה ?).

"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים' ובפורעניות הוא אומר 'ואל אדמת ישראל לא יבאו'. כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו".