ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אבא רוצה יחס ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי נושאים שונים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ח

אבא רוצה יחס


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

שאלה:
אנו שישה אחים ואחיות, כולם נשואים ובעלי משפחות ב"ה. בחודשים האחרונים התגלתה בעיה המטרידה את כל המשפחה. אבינו, אדם מבוגר, פרש לפנסיה לפני כמה שנים, ובעת האחרונה החל להתנהג בצורה מוזרה. הוא טוען שעוקבים אחריו ורודפים אותו. הוא חדל ללכת לבית הכנסת, ומגיף את תריסי הבית שלא יציצו. כשניסינו לומר לו שאלו דמיונות, האשים אותנו גם כן ברדיפתו. ביקשנו שיבוא לפסיכולוג או פסיכיאטר והוא בשלו. כולנו, אמא ואנו, במצוקה. מה לעשות?

תשובה:
נסיבות החיים גורמות לנו, כבנים, כילדים, לעמוד במצבים לא נעימים כלפי הורינו. בדרך כלל, הורים נראים לנו תמיד כאלה העומדים מעלינו, מדריכים אותנו, משפיעים עלינו, ובעיקר, נותנים לנו יחס. אנו זקוקים ליחס של ההורים. לעיתים, בזמן זקנה, מתהפכות היוצרות. ההורים המבוגרים, מלבד העזרה הממשית שהם זקוקים לה, מתברר כי הם דורשים מאיתנו התייחסות אליהם. עבורנו, כילדיהם, המעבר קשה מאד, בעיקר, מפני שנראה לנו שאנו פוגעים במצוות כיבוד הורים. שהרי אם אנו נותנים יחס להורים, משמעות הדבר שאנו מביטים עליהם מלמעלה, כאילו אנו מעליהם. לכאורה, זהו יחס מבייש כלפיהם. אולם לאמיתו של דבר, אנו חייבים לעבור את המהפך, ובכך לקיים את מצוות כיבוד ההורים , מפני שבמצבם הנוכחי, זה הצורך שלהם, ומתוך כך זהו גם כבודם. התיאור אותו הנכם מתארים הוא מצב קלאסי, בו אבא מבוגר מבקש יחס מילדיו. כתבתם שהוא פרש לגמלאות, עבורו, הוא הפך בכך להיות אדם שאינו מועיל, איש אינו ממתין לו, אם יבוא או לא יבוא, איש לא ישאל אודותיו, ואין הוא מביא תועלת. הרגשה כזו מתפתחת לעיתים לאחר פרישה לגמלאות.
התגובה הנכונה של אדם המתבגר, היא, קבלת החלטה לא לדרוך במקום, אלא לעבור לעבודת התנדבות, כל אחד לפי הידע והיכולות שלו, או הפניית הכוחות ללימוד תורה, או גם לימודים אחרים. כל זאת מחזיר את האדם למעגל עשייה. אם אין הפנייה של הכוחות לדברים חיוביים, מתאר שלמה המלך בקהלת כיצד "הגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ".
אביכם, מנסה לזכות ליחס, להרגיש שחושבים עליו ועוסקים בו, באופן שלילי. לכן הוא מתנהג בצורה שתיארתם. ובאמת, אתם יכולים לראות שאכן הצליח במעשיו, וכיום, כל המשפחה מרוכזת בו, במעשיו, בתגובותיו, ובשאלה כיצד לנהוג כלפיו. כאן באה אותה נקודה של החלפת מערכת חשיבה. אתם כילדים, הופכים להיות נותני היחס לאבא.
עליכם לדעת בוודאות, ללא שמץ של ספק, שאביכם אינו סובל מכל בעיה נפשית, הוא אינו זקוק לפסיכולוג ולא לפסיכיאטר. הוא זקוק ליחס חיובי, ולא בצורה בה הוא מנסה לשאוב את היחס אליו. מכאן והלאה, קבלו החלטה שכל האחים והאחיות שותפים לה, לא להתייחס להאשמותיו, לא לנסות להוכיח לו שהוא טועה ולא להתווכח עימו על הנושא. כל מה שיש לכם לומר כאשר הוא משמיע את טענותיו, הוא: אבא יקר, מה שלומך, אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך, בא ונשתה יחד כוס תה וכדומה. כלומר לצאת מהנושא שהוא מעלה, ולהראות לו, שהנושא אינו עומד על הפרק. בכך הוא יבין, שאין הוא משיג את מטרתו, והמשפחה לא סובבת עוד סביב האשמותיו, לאחר שתחזרו בהתמדה על יחס כזה, תוך פרק זמן קצר תוכלו לראות כיצד יחדלו ההאשמות ופשוט ירדו מסדר היום. כך תרגישו ותראו כיצד חוזרת מצוות כיבוד אב, גם כהרגשה ולא רק כמעשה.

תגובה להערות

בגליון 'קוממיות' לפרשת וירא, נכתבה הדרכה שהדרכתי בני משפחה כיצד לנהוג עם אביהם שמאז שפרש לפנסיה מתנהג בפחדים, מגיף את התריסים, טוען שעוקבים אחריו ומאשים את ילדיו בשיתוף פעולה. עצתי לילדים היתה, כי נראה שאביהם הגיע לשלב בו הוא זקוק ליחס מילדיו, ולכן עליהם להתעלם מהדברים ולתת לאב יחס של אהבה וגילויי חיבה, בכל פעם שיזכיר את עניין הרדיפות. בין השאר כתבתי כי "אין לאבא שלכם שום בעיה", אמירה זו עוררה תגובות רבות של פסיכולוגים, פסיכיאטרים יועצים ומטפלים.
מקרה האב, כשאר המקרים המובאים כאן, הינו אמיתי לחלוטין עם שינוי פרטים למניעת זיהוי.
אצל בני המשפחה שבאו להתייעץ עימי נחלקו הדעות. חלקם שמעו לעצתי וחלקם המשיכו לטעון כי יש צורך בפניה לטיפול מקצועי.
כיום, כאשר מגיעים בני המשפחה שקבלו את עצתי, לביקור אצל ההורים, הם מתקבלים בשמחה ואהבה. לעומתם, כאשר מגיעים בני המשפחה שלא הסכימו ללכת בעצתי חוזרות כל הסצינות למקומן, האב מאשימם בשיתוף פעולה וכו'.
ההבדל הברור בין אלה לאלה, הוכיח לי ללא ספק, שאכן אין כאן כל בעיה פסיכיאטרית אלא רצון לתשומת לב.
ברור לי שקיימים מקרים בהם לוקים אנשים מבוגרים בהפרעות נפשיות, הקשורות לגילם, למעמדם ולמצבם הרפואי. את התשובה פרסמתי, לא כדי לשלול אפשרות כזאת, אלא כדי לפתוח פתח לתובנה, שלא תמיד התנהגות חריגה מצביעה על ליקוי נפשי, ולעיתים, מתוך זהירות ובדיקה מתאימה, מתברר שהשורש להתנהגות החריגה היא הרצון לתשומת לב.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il