ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד
עובדה זו חשובה במיוחד בעולמנו הצפוף, רועש, עתיר התסכולים ומלא ההחלטות גדולות והקטנות. היכולת לחשוב על סוגיות ואירועים, על החיים עצמם ועל התפקיד של כל אחד מאתנו במשפחה, בחברה ובעולם בכלל, וקל וחומר לחשוב בצלילות הדעת על הסוגיות האלה, נפגעת במידה רבה מהסחות דעת יומיומיות וממטלות שגרתיות אך חיוניות.
הרב משה חיים לוצאטו פותח את ספרו האלמותי "מסילת ישרים" בשאלת היסוד של החיים: מה היא המחויבות הבסיסית של החיים ומה תכליתם? מדוע אנחנו כאן ומה אנחנו אמורים לעשות עם קיומנו עלי אדמות? על אף שמבחינה הגיונית השאלה הזאת צריכה להציק לנו בכל רגע של ערות, האמת היא שלרוב אנחנו עסוקים בהכנת רשימת מצרכים שצריך לקנות ואין לנו היכולת להתרכז במתן תשובה לשאלה הבסיסית הזאת של החיים. רק בשבת יש לנו שחרור גופני מהתביעות העקשניות של חיי היומיום ואפשרות להרהר בשאלה הזאת ולנסות למצוא לה תשובה. לכן חשוב כל כך שכולנו נשתדל "למתוח" את השפעת השבת על ימי השבוע ככל האפשר.
אני כותב שנים רבות וגיליתי שקל לי לכתוב בצורה משביעת רצון (לפחות לעניות דעתי) ככל שאני קרוב יותר לשבת מבחינת הזמן, לפני שהסחות הדעת והבעיות של ימי השבוע מגיעות, גם אם הן תמיד קרובות. אני ניגש לחובת הכתיבה שלי רענן ורגוע הרבה יותר ממה שהייתי ניגש אילו כתבתי ביום רביעי או חמישי, למשל. שבת היא מקלחת למוח, ניקיון לאני הפנימי שלי, הזדמנות לצמיחה רוחנית (וגם גופנית, כפי שיעידו סעודות השבת בביתנו) ולפחות להרהור קל בנושאים אישיים חשובים.
כתיבה קבועה היא מלאכה קשה מאוד. בלי עזרת השבת והשפעתה אין בלבי ספק שזאת הייתה הופכת למשימה מאיימת אף יותר. אני מבין שהשבת לא משפרת את הפרוזה שלי או משכללת את הדקדוק שלי, אבל היא כן עוזרת לי להחליט מה שאני רוצה לכתוב ולברר מה היא דעתי הכנה בנושאים שנוגעים לי ואולי גם לאחרים.
אני סבור שזאת עוד פרשנות אפשרית למה שחז"ל כינו "נשמה יתרה", הנשמה ששוכנת בנו בשבת. הנשמה היתרה היא בעצם האני הפנימי האמיתי שלנו שמשתוקק לקבל ביטוי במחשבות ובהתנהגות שלנו, אותו אני פנימי שלא פעם נחנק בתוכנו בגלל מטלות ימי השבוע, שגרת החיים ולחציהם.
אמנם לא כולנו יכולים לכתוב, על אף שסופר דגול כתב פעם שספר מרתק שוכן בכל אחד מאתנו ורק ממתין שנוציא ונגאל אותו. אך כולנו יכולים להשתדל לשאת אתנו את ההשפעה הקדושה והטובה של השבת בימי השבוע. היו יהודים שקראו לילדיהם בשם שבת או שבתאי כדי לזכור את השבת כל ימי חייהם. אחת המחמאות הגדולות ביותר שהיה אפשר לתת ליהודי בדורות קודמים הייתה לקרוא לו "יהודי של שבת". הכוונה לא היתה שהאיש שומר שבת, דבר שהרוב המכריע של היהודים עשו אז, אלא שהיה אדם שנשא עמו את השבת תמיד, גם בלחצים של ימי השבוע.
"יהודי של שבת" לא היה עניין של למדנות או מנהיגות ציבורית אלא יותר עניין של שלווה פנימית, סיפוק מהחיים, אופטימיות ואמונה שהתעלתה מעל הקטנוניות, הכעס והתסכולים של חיי היומיום.
כשאדם נוהג ברכב "תחת השפעה" (של אלכוהול) הוא עושה דבר מסוכן ופלילי, אך כשאדם חי את חייו תחת ההשפעה של שבת קודש הוא זוכה לטעום באמת את חיי הנצח.
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה כבד לך?
איך ללמוד אמונה?
הלכות נתינה בפורים
שיא השיאים בפסח!
איך מותר להכין קפה בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
