בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
3 דק' קריאה

בשבוע שעבר הזכרנו את היות אברהם מנהיג, המנהל משאים ומתנים פוליטיים עם מלכים ומנהיגים. גם השבוע אנו פוגשים דוגמא מעניינת לפעילות זו ששימשה ככלי להפצת שם ד' בעולם. הפרשיה העוסקת בכריתת הברית עם הפלשתים פותחת בהכרזתם של אבימלך ופיכל:
"אֱלֹקים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה"

וכך היא מסיימת:
"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק א-ֵל עוֹלָם"


אף על פי כן, מצינו דעות חלוקות בשאלה, האם ברית זו מהווה דוגמא חיובית ליחסי ישראל עם אומות העולם או שההפך הוא הנכון.
מה הביא את אבימלך לפנות אל אברהם?
הרשב"ם מסביר כי הנסים שארעו לאברהם גרמו לאבימלך לרצות בקרבתו של הצדיק וז"ל:
"משנולד יצחק משרה וידע אבימלך ניסים שעשה לו הקב"ה, לכן באו עתה לכרות ברית עמו".
אומנם ניתן להסביר זאת גם מבחינה פוליטית. הפסוקים הקודמים לפרשה זו עוסקים בגירושם של הגר וישמעאל, מבית אברהם ושרה. כפי שכבר הסברנו הגר הייתה בתו של פרעה. גירושם בוודאי גרם למשבר ביחסי מחנה אברהם עם מצרים. הפלשתים, מתחריהם של המצרים בשלטון על הדרך הבין לאומית העוברת בארצם, מנצלים את המשבר כדי לחזק את הקשרים עם אברהם. אברהם מנצל את המהפך כדי להגביר את הפעילות הרוחנית בדרום הארץ ומקים בבאר שבע מרכז רוחני גדול, המשמש להמשך הפעילות הרוחנית שלו ושל שרה, פעילות רבת שנים שהחלה עוד בחרן.
למרות זאת, הרשב"ם מבקר את אברהם ביקורת קשה מאוד על כריתת ברית זו. וז"ל בהקדמה לפרשת העקידה המופיעה בפרשיה הבאה:
"ויהי אחר הדברים האלה - כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה ... אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו ... כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך"

הרשב"ם מחזק את שיטתו במדרש הבא:
"ויהי ארון י"י בארץ פלשתים שבעה חדשים. כתיב את שבע כבשות הצאן תקח מידי. אמר לו הקב"ה אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד"א חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואילו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו. ד"א חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן אוהל מועד וגלגל נוב ושילה [וגבעון] ובית עולמים [תרין]. ד"א שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים".

אף על פי שבמבט ראשון הברית עם הפלשתים הביאה תועלת רוחנית, עצם כריתת הברית עם יושבי הארץ שנצטווינו להורישם, הינה פסולה ותוצאותיה לדורות חמורה מאוד.
כמה דורות מאוחר יותר, הרמב"ן רואה בכריתת הברית עם אבימלך מעשה חיובי ורואה בפרשיה זו דוגמא חיובית ליחסי ישראל עם מלכים המאפשרים להם לגור בארצם. וז"ל:
"בעבור היותו מלך והוא גר בארצו, ... כי אוהב נאמן היה לו לכבדו ולעשות כרצונו, הלא תראה שלא מצא בו דבר זולתי באר המים אשר גזלו עבדיו, והוא אומר לו כחסד אשר עשיתי עמך".
מה יענה הרמב"ן לטענותיו של הרשב"ם ולביקורת שהביא בשם המדרש?
כבר הסברנו בעבר כי לשיטת הרמב"ן, שחוזקה מאוד בימינו באמצעות ממצאים ארכיאולוגים, הפלשתים של ימי האבות אינם הפלשתים שעם ישראל נלחם בהם, לאחר היציאה ממצרים. הפלשתים של ימי האבות היו ממוצא חמי ואילו הפלשתים שעם ישראל פגש אחרי יציאת מצרים היו כפתורים שהגיעו מכרתים ודחקו את יושבי הנגב הצפוני מאזור גרר ועד באר שבע לאזור ההר. גם לשיטה זו סמך בדברי חז"ל במסכת חולין. וז"ל הגמרא:
"(דברים ב') והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נפקא לן מינה? מדאשבעיה אבימלך לאברהם (בראשית כ"א) אם תשקור לי ולניני ולנכדי, אמר הקב"ה ליתו (יבואו) כפתורים, ליפקו (ויוציאו) מעוים דהיינו פלשתים, וליתו (ויבואו) ישראל ליפקו (ויוציאו) מכפתורים" (דף ס ע"ב). אם כך, לא הייתה בכריתת הברית עם אבימלך כל סתירה לחיוב הורשת הארץ שהחל בימי יהושע בן נון.


הבה נתפלל כי הקב"ה יכוון ליבם ומעשיהם של מנהיגי ישראל בדורנו, שהקשרים המדיניים שהם קושרים,
לא יסתרו את המצווה לישב את מרחבי ארצנו כשיטת הרמב"ן המפורסמת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il