"לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא"

סיפורה של מצוה
בין ישיבות רבות כיתת צבי את רגליו בניסיון למצוא עבורו מקום מתאים. ברוב הישיבות שהיה לא הרגיש כי נותנות הן מענה לצרכיו הרוחניים הגבוהים בלימוד התורה. לבסוף נפל הפור על ישיבת סלבודקה שישבה בעיר חברון, בה מצא חבורה של לומדי תורה ביגיעה, וצוות רמי"ם מעולה שהרווה את צמאונו העז של צבי הצעיר. הוריו שמחו מאוד על כי מצא את מקומו, מה גם שמדובר היה בישיבה בעיר הקודש חברון, דבר שהגביר את שמחתם המרובה.
אולם שנה אחת בלבד זכה צבי ללמוד בישיבה. מאורעות תרפ"ט הנוראות שמו קץ לחייהם של רבים וטובים מבני הישיבה הי"ד וביניהם גם לחייו של צבי הלר הי"ד שהיה במותו רק בן חמש עשרה והוא הצעיר שבין התלמידים הנרצחים. להוריו נודע כי בידי הממשל הבריטי מצויים חפצים רבים של הנטבחים, וביניהם גם חפצים של בנם הקדוש. הם שכרו את שירותיו של ד"ר בוקסבוים, עורך דין ידוע, בתקווה שיעזור להם לקבל לידיהם את אותם חפצים אחדים שנותרו למזכרת מבנם האהוב.
לעורך הדין נודע כי אכן ישנם מספר חפצים כשביניהם מצוי גם סידורו של צבי אותו העניקו לו הוריו קודם פרידתם מהם, ושעל פי העדויות החזיקוֹ בידיו בזמן רציחתו. ההורים, הגאון רבי יחיאל הלר ורעייתו שמחו מאוד לשמע הבשורה. אולם, כשעורך הדין פלט כי המושל הבריטי ידרוש מהם להשבע כי אכן החפצים הללו שייכים אכן לבנם, חוורו פניהם. האב החל להסביר לעורך הדין כי מעולם לא נשבע על שום דבר וכי אין בכוונתו לעשות זאת הפעם. עורך הדין החל להסביר לאב כי המשמעות של הסירוב להשבע עלולה להיות גם שלילת כל זכויותיהם בפיצויים אליהם הם זכאים לאחר רציחת בנם. האב הנחרץ אמר בתקיפות כי הוא מוכן להפסיד את כל הפיצויים וגם את חפצי הבן ובלבד שלא להשבע כלל.
לאחר מספר ימים הודיע עורך הדין להורים כי החפצים בידיו וכי הם יכולים לבוא ולראותם, וכי אם ישבעו את השבועה הנדרשת הם יכולים לקחת את החפצים באופן מידי. ההורים הגיעו למשרדו במהירות. כשהאם ראתה את הסידור המוכר פרצה בבכי קורע לב. עורך הדין לקח את האב הצידה וניסה לדבר על ליבו כי במצב רגיש זה ישבע בכל זאת למען אשתו. אולם האם בשומעה זאת אמרה מיד כי היא מתנגדת בכל תוקף לכך שבעלה יסטה מדרכו וישבע, ואפילו אם בשל כך ימנע מהם לקבל את החפצים היקרים כל כך לליבה. עורך הדין הנדהם מעוצמתם של ההורים עזב בריצה את משרדו ורץ אל המושל האנגלי, בהתרגשות רבה סיפר לו את שארע במשרדו, ושאל את המושל: "האם דמעותיה של האם אינן ערובה מספקת לכך כי החפצים שייכים לבנה, כך שאפשר הפעם לוותר על הדרישה לשבועה?" המושל שהתפעל מגדלותם של ההורים שהיו מוכנים להקריב כל כך עבור עקרונותיהם, נענה, ונתן אישור חד פעמי לתת את חפצי הבן ללא שבועה.

מצוה להורות
שבועת שוא נחלקת למספר חלקים: א. הנשבע על דבר שברור לכולם כי אינו נכון, כגון הנשבע על יום שהוא לילה וכד'. ב. הנשבע לחינם כגון שנשבע על דבר הידוע לכל כגון שנשבע על יום שהוא יום. ג. הנשבע לבטל מצוה עובר בלאו זה, היות ואין באפשרותו של אדם להפטר ממצוה ממצוות התורה. ד. אדם הנשבע לעשות דבר בלתי אפשרי, כגון: לא לישון שלושה ימים.
במצוה זו כלול האיסור שלא לברך ברכה לבטלה וברכה שאינה צריכה (ברכות ל"ג). היות והלכות אלו מצויות מאוד, וביחוד בברכות הנהנין, ראוי לכל אדם ללמוד היטב את פרטי ההלכות על מנת שלא להכשל באיסור חמור זה. ובכל מקרה של ספק בברכות, כגון שאינו יודע מה לברך על מאכל מסוים, או אם אינו בטוח אם ברך כבר וכדומה, יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org