ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הפרדת רשויות ;">

בית מדרש הלכה ומנהג כיבוד הורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשס"ז

הפרדת רשויות


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

שאלה:
אנו, אחים ואחיות, בנים להורים טובים, כולנו נשואים ובעלי משפחות. אני אישית עומדת לפני הלידה השנייה, ואני מודאגת, מפני שבלידה הראשונה ההורים מאד לחצו שנקרא לילד על שם אחד הסבים. "למזלנו" נולדה בת. אבל אם הפעם, יהיה לנו בן בעזרת ה', ההורים איימו אז שלא יבואו לברית אם לא נענה לבקשתם. בנוסף, הם מתערבים מאד בקניות שלנו ובעוד נקודות. כל האחים והאחיות סובלים מכך ואנו מחפשים את הדרך הנכונה.


תשובה:
מצות כיבוד הורים היא מצוה יקרה. אבל אין פירושה שההורים מנהלים את החיים של ילדיהם. להפך, הבנים והבנות חייבים לבנות מערכת חיים משפחתית, עצמאית, עם קבלת החלטות בכל תחומי החיים, ללא כל שיעבוד לרצון ההורים. מורה על כך הפסוק בפרשת בראשית: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". הבסיס להקמת משפחה הוא היכולת של האיש לעזוב את אביו ואמו, כדי שיוכל להתנהל מתוך חופש. כמובן שבכל מקרה בו ההורים מביעים דעה, אפשר לשקול אם לקבל דעתם או לא, הרי הם אינם גרועים מכל חבר וידיד המציע דבר מה. אבל קבלת ההחלטה היא של בני הזוג, ללא שעבוד להורים.
אמת הדבר, שיש הבדל בין בנים לבנות. עלייך, כבת להורייך, לא נאמרה עזיבה. היא נאמרה רק לגבי האיש, מפני שבת נשארת קשורה יותר להוריה, אך עם זאת, החופש ניתן לך ולבעלך. ואם תשאלי, להיכן הלכה מצות כיבוד הורים? מצוה זו קיימת בכל מה שנוגע להורים ולחייהם, כמו עזרה בחיי היומיום, אכילה, שתייה, צרכי ביתם וכדומה. לכן, הסירי דאגה מליבך, ודעי שאין לכם כל התחייבות למלא את רצון ההורים בקריאת שם, והעיקר, שהלידה תעבור בשלום.
בקשר לבעיה הכללית יותר שהצגת, התערבות ההורים בקניות וכדומה, כמובן שגם בתחום זה שרירים וקיימים הדברים דלעיל, ואין לכם מחויבות כלפיהם. עם זאת, צריך לשמור על כבודם ולא לנזוף בהם כאשר הם מנסים להתערב, אלא פשוט לומר מילים שאינן מחייבות, כמו: הצעה מעניינת, נשקול אותה, אולי, יכול להיות, נחשוב על כך וכדומה. כל אלו אמירות שמשמעותן, שמירה על כבוד ההורים, בכך שאין דוחים את דבריהם, ועם זאת, אינכם מתחייבים למאומה. כלפי חוץ נראה כאילו אתם "עובדים" עליהם, ובכך אתם נראים כפוגעים בהם, מאחר שבאמת אין בדעתכם ללכת לפי עצתם, אולם, זהו הכבוד שהתורה חייבה אותנו בו כלפי הורינו, לא לדחות דבריהם, וגם לא חובה לקבלם.
אם ברצון כל האחים והאחיות לפתור את הנושא באופן יסודי יותר, אני יכול לשתף אתכם בפתרון שהשתמשתי בו בעבר, במקרה דומה: זימנתי את כל הזוגות הנשואים, ההורים וילדיהם, לפגישה משותפת. ביקשתי מכל אחד מהנוכחים להביע את דעתו ואת רגשותיו בשאלת הקשר מול ההורים, וכולם הביעו את הקושי שיש להם מהתערבות ההורים. ביקשתי מההורים להגיב, והם היו מופתעים עד נדהמים, מפני שלדבריהם, כל חייהם מוקדשים לטובת הילדים והנכדים והם לא ציפו לשמוע ביקורת כזו עליהם. הרגעתי את ההורים והסברתי להם, שלפעמים הם אינם אומדים כראוי את כוחם. הצעה של הורים לילדיהם, מתקבלת בעוצמה רבה אצל הילדים, שלא כהצעת אנשים זרים. ביקשתי מההורים להיות זהירים יותר בכל הצעה שהם מציעים לילדיהם, כדי שלא תהא זו פקודה עבורם. באופן זה, נתבטלה הקפדתם של ההורים על כך שילדיהם אינם מאזינים להם, וההורים קיבלו על עצמם למתן את דבריהם כלפי משפחות הילדים, וב"ה, חזרו השלום והשלוה למשפחות.

______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il