"סיאנא - כובע של לבד. אסור - לצאת בו בשבת. הא דאית ביה טפח - שהוא מתפשט להלן מראשו טפח - אסור משום אהלא וכו', אלא - טעמא לאו משום אהל הוא, אלא משום שלא יגביהנו הרוח מראשו, ואתי לאתויי ארבע אמות, הלכך מיהדק בראשו שפיר - שרי, לא מיהדק - אסור", עכ"ל רש"י. ותוס' כתבו (שם, ד"ה "הא דמהדק"): "הא דמהדק - פירש ר"ח שאינו נכפף דאז נראה כעין אהל דלא מהדק שהוא נכפף ואז אין נראה כעין אהל", עכ"ל.

"וכתב שם הט"ז דהעושה טלית ממין הקשה כגון מה שקורין בל"א "גרא"ב גרי"ן, שהוא אינו נכפל אלא מונח בשוה, אסור להוציא טפח חוץ לראשו, דהוי כמו כובע לר"ת, עכ"ל", עכ"ל.

"כסא העשוי פרקים וכשרוצים לישב עליו פותחים אותו והעור נפתח ונמתח וכשמסירים אותו סוגרין אותו והעור נכפל מותר לפתחו לכתחלה בשבת אע"פ שיש לו מחיצות תחתיו מפני שאינו דומה לעשיית אהל כיון שאינו עושה כלום שהרי הם עשויין ועומדים כבר הגג עם המחיצות מבע"י אלא שמותחן בשבת לישב עליהן", עכ"ל.