ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שוכר ומשכיר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת שמחה
התובע השכיר דירה לנתבע. בשנה הראשונה, היה חוזה שכירות מסודר. בשנה השניה, הוארך חוזר השכירות בעל פה - עד סוף חודש אוגוסט. במהלך הקיץ, היה התובע צריך לצאת מהארץ, לתקופת זמן לא ברורה. הצדדים הסכימו להמשיך את שכירות הדירה עד סוף חודש אוקטובר. בהמשך דיברו הצדדים על אפשרות להארכת השכירות מעבר לאוקטובר. בכל אופן, הנתבע איננו מעוניין להישאר בדירה אחרי פברואר, שאז הוא עתיד להיכנס לדירה משלו.
התביעה: התובע טוען, שאף שדיברו על האפשרות להאריך את השכירות מעבר לאוקטובר, לא הגיעו להסכמה סופית. התובע הגיע לארץ באמצע אוקטובר, וב25 באוקטובר, דרש מהנתבע לצאת מהדירה עד סוף החודש.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, שהם סיכמו שיסכמו באופן סופי לאחר סוכות. היות שהתובע יודע שהנתבע צריך לצאת מהדירה, חובת ההודעה הסופית מוטלת, לדעתו, על התובע. ולכן, שכירות זו דינה כשכירות בלתי קצובה בזמן, ולכן מן הדין הוא זכאי להישאר עד סוף ימות הגשמים.
פסק הדין : בית הדין חייב את הנתבע לצאת תוך 17 יום מסוף חודש אוקטובר.
הנימוקים: הנתבע טען, שהשכירות בנדון דידן היא שכירות סתם, שאינה קצובה בזמן. במקרה כזה, טען הנתבע אין התובע רשאי להוציאו מן הדירה קודם הפסח, זאת על פי האמור בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שיב סעיף ה): "המשכיר בית לחבירו סתם, אינו יכול להוציאו עד שיודיענו ל' יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהא מושלך בדרך, ולסוף השלשים יצא. בד"א, בימות החמה; אבל בימות הגשמים, אינו יכול להוציאו מהחג ועד הפסח".
הלכה פסוקה (260)
הרב ש.ב.ורנר
70 - תוקף צוואה הנמצאת תחת יד המצווה
71 - שכירות שהסתיימה בפתאומיות
72 - ביטול שכירות עקב אונס
טען עוד
1. הסיבה שאין להוציא אדם קודם הפסח היא 'שאין הדירות מצויות לשכור בימות גשמים' (סמ"ע שם סקס"ז). בעיר שבה נמצאת הדירה המדוברת, מצוייות הדירות בין בימות החמה ובין ימות הגשמים.
2. הנתבע עצמו מודה, שמראש הוסכם על כך שיצא בסוף אוקטובר. הרי שהסכים מראש לצאת בימות הגשמים, ולא חש לכך שאולי לא תהיה לו דירה לגור בה.
ואמנם, בשכירות סתם, זכאי השוכר להתראה של שלושים יום. אך בית הדין קבע, שהיום שבו הודיע התובע לנתבע על רצונו שהנתבע יצא מיד בסוף החודש, הוא הודעה לעניין זה, ולכן לכל היותר, זכותו של הנתבע להישאר בדירה רק עד ה 25 בנובמבר.
עוד יש לציין, שכיוון לטענת הנתבע, הוא סיכם עם התובע שיודע לו באופן סופי לאחר סוכות, הרי שהסכים לצאת בהתראה של 24 יום (שהרי סוכות הסתיים ביום 7 באוקטובר). יתכן שמשמעות הדברים היא מחילה על הצורך בשלושים יום התראה, והסתפקות ב24 יום.
בית הדין קבע שאין מדובר כלל בנדון דידן בשכירות סתם. שכן, הצדדים הסכימו על תום השכירות בסוף אוקטובר. ואף שאחר כך דנו באפשרות ההארכה, הרי לא סוכם על כך שום דבר מפורש. אפילו לטענת הנתבע, שעל התובע היה להודיע לו, סוף סוף לא הודיע לו התובע, ואין בכך כדי ליצור התחייבות חדשה. מה גם, שהתובע מכחיש שהתחייב לכך, וידו על העליונה, כמבואר בשולחן ערוך (שם סעיף טז):
בעה"ב שאמר: לזמן השכרתיך, והשוכר אומר: לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך, על השוכר להביא ראיה; ואם לא הביא, בעל הבית נשבע היסת ומוציאו מן הבית.
לכן, על פי שורת הדין, על הנתבע לצאת מן הדירה בסוף אוקטובר, כפסיקת השולחן ער (שם סעיף ח): "אם שכרו לזמן קצוב, כיון שכלה הזמן יכול להוציאו מיד, אפילו כלה הזמן באמצע ימות הגשמים".
במיוחד ראוי לציין את דברי הסמ"ע על אתר (סקי"ג): "והטעם, דהרי ידעו שיכלה הזמן, והוי להו לדבר זה עם זה , או עם אחרים, באופן שידוע מקום דירתם מסוף הזמן והלאה".
וחבל שהצדדים לא עשו כן בנדון דידן.
למרות האמור לעיל, בית הדין קבע שיש להתחשב מעט בנתבע משני נימוקים:
א. התובע ידע שדובר על כך שיתקשר לאחר סוכות. ואף שאין כאן התחייבות מפורשת שדווקא הוא יתקשר עם הנתבע, מן הראוי היה שגם הוא ייזום פניה, ולכן אין למצות את הדין עם הנתבע עד תומו.
ב. בזמן הדיון בבית הדין, הנתבע שירת במילואים, והרי זה בלתי אפשרי כמעט, שימצא דירה בעודו במילואים. כעין זה כותב המהרי"ל (שו"ת סימן עז):
אמנם אם אונס גדול הוא לראובן שלא יוכל כלל למצוא בית בימי החורף, נכון ללאה לעשות לפנים משורת הדין, להניחו בבית באחת המקומות, כי זהו הטוב הישר עד אשר ימצא לו בית או עד כלות החורף, ותנסה אם תוכל לדור עמו מחמת אונסו אם האונס מבורר.
היות שהתובע הסכים מיוזמתו לדחות את הפינוי בשבוע, והיות שהתובע התרשל מעט, כאמור לעיל, קבע בית הדין שעל הנתבע לפנות את הדירה תוך 17 יום מסוף חודש אוקטובר.
הלכה פסוקה חיובי שוכר שעזב לפני שפעילות העסק שלו נאסרה בשל הקורונה
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
