סיפורה של מצוה
כמידי יום, התכנסו האנשים לתפילת מנחה בבית מדרשו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל הסמוך למושב בית הדין. עם השנים נוצרה חבורה קבועה של מתפללים, רובם סוחרים שעבדו בסביבה. לאחר התפילה נהגו לשבת ולשמוע שיעור קצר מהרב ולחזור במהירות איש איש לעבודתו.
יום אחד לאחר שסיימו המתפללים את תפילת העמידה, המתין הש"ץ לרב שיסיים את תפילתו על מנת להתחיל בחזרת הש"ץ. המתפללים תמהו מה יום מיומיים שכן על פי רוב הרב לא נהג להאריך כל כך. לאחר המתנה ארוכה, סימן הרב לש"ץ להתחיל בחזרה, למרות שטרם סיים את תפילתו. תמיהת הציבור עלתה והתעצמה כשסיימו את התפילה ואילו הרב שקוע כולו בתפילה. הם המתינו עוד דקות מספר בתקוה שהרב יסיים את תפילתו ויעביר את שיעורו כמידי יום, אולם כשהבינו כי הרב אינו עומד לקראת סיום עזבו את בית המדרש והתפזרו לדרכם.
למחרת כשחזרו והתכנסו סיפר אחד המתפללים כי ראה את הרב עומד בתפילה עד לאחר השקיעה שעה בה עמדו להתחיל כבר את תפילת ערבית, ובחשבון פשוט, הרב התפלל את תפילת שמונה עשרה במשך קרוב לשש שעות!
סיפור זה היה נוהג לספר הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל, כשהוא מוסיף ומבאר את פשר מעשהו של הרב, אב בית הדין. באותו יום הכריע בית הדין בעניין גט מסובך ועמד לקראת סיום התהליך. כשהסופר עמד לסיים את כתיבת הגט הבחין הרב כי אחד העדים המיועדים לחתימה על הגט כותב מכתב אישי על נייר רשמי של הבנק ה'אנגלו-פלשתינה'. הרב חשש כי הנייר שווה פרוטה ואם כן יתכן כי האיש הינו בגדר של גנב, הפסול לעדות. אולם הרב שלא רצה להלבין את פניו, חיפש עצה כיצד למנוע מהאיש להעיד בגט. כשהפסיקו את הדיון על מנת להתפלל מנחה, החליט הרב להאריך בתפילה עד לאחר השקיעה, והיות ולא עורכים גיטין בלילה, לא תהיה ברירה אלא לדחות את הדיון למחר, ואז כבר יהיו עדים אחרים.
*
שני יהודים ניגשו אל ר' מאיר מפרמישליאן כשבפיהם בקשה שיברכם לרגל שותפותם החדשה. ר' מאיר לחץ את ידיהם בחום, ואמר כי ישמח לברכם לאחר שיִראה את כתב השותפות שלהם. כששמע ר' מאיר כי השותפים טרם כתבו שטר שותפות, הוציא ממגירת שולחנו דף ועט וכתב: א' ב' ג' ד', והושיט לשניים. השותפים המופתעים הסתכלו אחד על השני בתמיהה על השטר המוזר, וביקשו מהרב שיבאר להם את הדברים. הרב לקח את השטר וליד כל אות הוסיף מילה: א - אמונה, ב - ברכה, ג - גניבה, ד - דלות. וביאר: "אם תסחרו באמונה , תזכו לברכה גדולה במעשה ידיכם. אולם אם בגניבה תשלחו ידיכם, אזי תראו דלות רבה..."