ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כיצד פשט הרי"ף את בעיות רבא ;">

בית מדרש גמרא בבא קמא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסליו תשס"ח

כיצד פשט הרי"ף את בעיות רבא

מסכת בבא קמא - דפים ג' ע"ב, טו', יז'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חלווה בת פרחה

הקדמת הרי"ף בתחילת דבריו
בסוגיה בתחילת מסכת בבא-קמא מבואר, שמלשון המשנה "ארבעה אבות נזיקין" יש ללמוד שלאותן אבות יש גם תולדות. הסוגיה דנה האם תולדותיהן כיוצא בהן לכל דבר, ומביאה את דברי רב פפא שיש מהן - שאינן כיוצא בהן. וזו לשון הסוגיה בדף ג' ע"ב במסקנתה:
"וכי קאמר רב פפא אתולדה דרגל, רגל הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל, בחצי נזק צרורות (שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושברו את הכלים, רש"י) דהלכתא גמירי לה, ואמאי קרי לה תולדה דרגל, לשלם מן העליה ... לרבא דמבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל, לפוטרה ברשות הרבים".

הרא"ש מביא את דברי הרי"ף, ומתערב בדבריו; וזו לשון הרא"ש:
"כתב רב אלפס: כיון דקיימא לן דנזק שלם ממונא הוא, וחצי נזק קנסא, ומועד שהזיק משלם נזק שלם מן העליה, ותם שהזיק משלם חצי נזק מגופו, בעינן למידע תולדות דהני אבות, אי כיוצא בהן נינהו, דכל מועד מינייהו תולדה דידיה כוותיה דמשלם נזק שלם מן העליה ותם שהזיק תולדה דידיה כוותיה דמשלם חצי נזק מגופו, או דלמא תולדותיהן לאו כיוצא בהן. היה נראה לו לרבנו יצחק שאם לא מצינו חילוק וכו'.
ואסיקנא דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן, לבר מתולדה דרגל, ומאי ניהו חצי נזק צרורות, דהלכתא גמירא לה דממונא הוא, ולא משלם אלא חצי נזק. הא דקאמר הלכתא גמירי לה דממונא הוא, להא לא בעי הלכתא, דממילא ממונא הוא, כיון דתולדה דרגל הוי, ועיקר הלכה לחצי נזק גמירי וכו'.
ושן ורגל פטורים ברשות הרבים דאורחיה הוא. תמיה לי מה הוצרך לפרש טעמא דפטירי משום דאורחייהו הוא, הא קרא כתיב ובער בשדה אחר ודרשינן ולא ברשות הרבים ".


הרא"ש מקשה שלש קושיות על דברי הרי"ף:
1. מדוע מקדים הרי"ף, שלא כהרגלו, פירוש לסוגיה לפני שהוא מביא אותה.
2. מדוע הוסיף הרי"ף על דברי הגמרא, ואמר שההלכתא גמירי לה היא, שחצי נזק צרורות הוא ממון?
3. מדוע דורש הרי"ף, שלא כהרגלו, את טעם התורה?

ישוב הקושיה הראשונה של הרא"ש
בפרקים הקודמים ("האמנם הלכתא גמירי לחצי?" , "מדוע צריך הלכה למשה בצרורות?") דנו בקושייתו השנייה של הרא"ש, והתבאר הצורך של הרי"ף להקדים ולכתוב שיש הלכה מיוחדת - שחצי נזק צרורות הוא "ממון".
כדי לתרץ את קושית הרא"ש הראשונה, נקדים ונביא קושיות נוספות על דברי הרי"ף מדברי הרא"ש בפרק שני (סי' ב') וזו לשונו:
"בעי רבא: יש העדאה לצרורות וכו', תימה שרב אלפס ז"ל לא הביא 1 הך בעיא דרבא ..., מיהו תימה, למה לא הביא הך דרב אשי אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק, וסלקא בתיקו."

נזק צרורות הרגיל, לא נגרם על ידי הבהמה עצמה, אלא על ידי אבן שניתזה מתחת לפרסותיה; ונאמר במשנה בתחילת פרק ב' - שבעל הבהמה משלם רק חצי מהנזק שנגרם. רבא התלבט מה יהיה הדין כאשר הנזק נעשה באופן משונה; כלומר, שהבהמה בעטה בקרקע ומכוח זה ניתזו אבנים והזיקו. האם תשלם חצי נזק כדין צרורות הרגיל, או שמא מכיוון שפעולה משונה עצמה מורידה את גובה התשלום למחצית ממה שמשלמים בדרך-כלל, היא תשלם במקרה זה רק חצי מהחצי (רביע). והרא"ש מקשה מדוע הרי"ף משמיט את התלבטות רבא האם בהמה שבעטה והתיזה צרורות תשלם רק רביע נזק.

אמנם כפי שהתבאר, הרי"ף הקדים וכתב בתחילת המסכת, שיש חלוקה ראשונית לשני אבות מרכזיים: האב ה"מועד" שתולדותיו משלמים נזק שלם, והאב ה"תם" שתולדותיו משלמים חצי נזק. ונזק צרורות משלם רק חצי נזק מכיוון שהוא תולדת האב ה"תם"!! אלא שיש הלכה מיוחדת בצרורות שהתשלום הוא ממון ולא קנס. נמצא שנזק צרורות הרגיל כבר נחשב ל"משונה" ("תם"), ולכן לא יתכן "שינוי" נוסף על גבי ה"שינוי" הזה. ואפילו שהבהמה שינתה מדרכה, ובעטה והתיזה, היא תשלם חצי. ולפיכך מובנת השמטה הבעיה הזו של רבא. ועיין בפני-יהושע, ועיין במאירי.

כיצד הרי"ף הכריע בדבר שרבא התלבט בו?

וזו לשון הסוגיה בבבא קמא (דף ג, ב)
"וכי קאמר רב פפא אתולדה דרגל... בחצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה. ואמאי קרי לה תולדה דרגל? לשלם מן העליה. והא מבעיא בעי רבא, דבעי רבא: חצי נזק צרורות, מגופו משלם או מן העלייה משלם! לרבא מבעיא ליה, לרב פפא פשיטא ליה. לרבא דמבעיא ליה, אמאי קרי לה תולדה דרגל? לפוטרה ברשות הרבים."

הסוגיה מניחה שרב פפא קרא לנזק צרורות בשם "תולדה דרגל" מפני שהם משלמים מן העליה (כלומר, מלוא הנזק ואפילו מעבר למחירו של גוף השור המזיק), וכדין האב "רגל". ואילו רבא קרא לנזק צרורות בשם "תולדה דרגל" מפני שבעל השור פטור בנזק צרורות שנעשה ברשות הרבים, וכדין האב "רגל". והמפרשים הקשו, מדוע הסוגיה מבדילה בינם, ומדוע היא אינה אומרת שרב פפא קרא לנזק צרורות בשם "רגל" - מאותה הסיבה שרבא קרא להם בשם זה - משום ש"צרורות" פטורים ברשות הרבים? ומדוע פשוט לגמרא בדעת רב פפא שמשלם מעליה?

ונראה שהרי"ף הבין, שלסוגיה היה ידוע שהתלבטות רבא נבעה מכך שסבר שבעיטה וצרורות הן תולדות האב "תם". אלא שהסברה נוטה לומר שנזק הצרורות שונה באופיו מנזק הבעיטה, ויתכן ודיניו יהיו שונים. ורבא לא פשט את ספיקו, שהרי - "וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה". אולם למסקנת הסוגיה, לרב פפא ברור שיש מסורת ("הלכתא גמירי") שנזק "בעיטה" ונזק "צרורות" הם שונים; וחצי-נזק של בעיטה הוא קנס, ואילו חצי-נזק של צרורות הוא ממון. וממילא נמצא בידינו המקור - מהמסורת שבידי רב פפא - לפשוט את כל בעיות רבא. ומכיוון שנזק צרורות הוא שונה והוא "ממון" לכן ברור ש"צרורות" - משלם מן העליה. והרי"ף ממשיך את סברת הסוגיה, והוא פושט שנזק "צרורות" שהוא "ממון" אינו מקבל העדאה. 2

כמו כן המעיין בפירוש רבנו חננאל בדף י"ט, יווכח שבעיית רב אשי קיימת רק אם "קיימא לן הלכתא חצי נזק". דהיינו, אם נכריע כדברי רבא שבדף י"ז, שצרורות הם תולדת האב המועד "רגל" ויש הלכתא גמירי לחצי נזק; האם נשליך דין זה גם על האב קרן - "ואם ישנה לא יתחייב אלא חצי של חצי הנזק שהוא רביע ...". אך מאחר שהרי"ף הכריע שצרורות הם תולדת האב ה"תם" שמשלם חצי-נזק, ואין שום הלכתא גמירי לחצי 3 - ממילא פשוט גם, שאין יסוד לשינוי לרביע נזק. 4

נמצא שלרי"ף היו כמה סיבות שבגללן הוא הוצרך להקדים ב"פירוש":
א. כדי להסביר ש"צרורות" שונים מ"בעיטה", וצרורות הם "ממון", ולכן פשטה הגמרא שלרב פפא נזק צרורות משלם מעליה.
ב. כדי להסביר שהוא הכריע כפשיטות הזו 5 .
ג. כדי להסביר שצרורות הם "ממון" ולכן אינם מקבלים העדאה, ואין מקום להבאת התלבטות רב אשי שבהמשך הסוגיה.

דיוקים נוספים בשיטת הרי"ף
לפי דרך זו, שהרי"ף אינו מתחשב באופן הפעולה שהזיקה, אלא האם הנזק שכיח (מועד) או לא-שכיח (תם=משונה), תתורץ קושיה נוספת על הרי"ף. וזו לשון הרי"ף (בדף ז' ע"ב מדפי הרי"ף וע"ש):
"תאני רמי בר יחזקאל 'תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושיברה משלם נזק שלם' והוא דהוו ביה ביזרוני (זרעונים), אבל לא הוו ביה ביזרוני משונה הוא, וחצי נזק הוא דמשלם."

הרי"ף פוסק את דברי רמי בר יחזקאל כמות שהם; שאם יש זרעונים בתוך הכלי, וצפוי שהתרנגול יכניס ראשו לשם ויאכלם ויקרקר בקולו, משלם נזק שלם על כלי הזכוכית שנשבר. וזאת למרות שהנזק לא נעשה על ידי מגע גופו של התרנגול, אלא באמצעות כוח שהוא יצר (תנודות קולו). ואמנם, בעל המאור הקשה עליו, שהרי יש הלכה למשה שנזק שנגרם באמצעות "כוחו" של בעל חיים משלם רק חצי נזק. ומדוע הרי"ף הביא את דברי רמי בר יחזקאל כמות שהם – שמשלם נזק שלם.
אולם כפי שהתבאר הרי"ף הקדים בתחילת המסכת, שאין הלכה למשה ב"צרורות" שנזק שנעשה באמצעות "כוחו" של בעל-חיים משלם רק חצי-נזק. וזאת מפני שנקט שהחלוקה לאבות היא לפי שכיחות הנזק, ו"צרורות" הוא תולדת האב התם שמשלם "חצי-נזק". ולכן כאשר יש זרעונים בכלי הזכוכית, וצפוי שהתרנגול יקרא בקולו והכלי ישבר – הנזק הוא תולדת האב המועד. ונידון כ"רגל" רגילה, ומשלם נזק שלם; ואע"פ שלא הזיק בגופו.

לרי"ף: רב פפא חזר להודות, שחצי נזק של נגיחה הוא קנס.
בסיום הפרק הקודם "מדוע צריך הלכה למשה בצרורות?" התבאר שקיימת סתירה מסוימת בין דברי רב פפא שבתחילת המסכת לבין דבריו שבדף ט"ו.

סוגית צרורות שבתחילת מסכת בבא-קמא מחפשת אחר תולדה שדינה שונה מהאב. ותמוה, כיצד זה תרה הסוגיה בברייתות השונות, ומסכמת את החיפוש בתמיהה - "הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל"?
וכי נעלמה מהסוגיה משנה מפורשת, שצרורות "תולדת רגל" משלם רק חצי?
הרי"ף נקט, שעל כרחך סוגיה זו סברה מתחילה, שצרורות אינן תולדת רגל, אלא תולדת קרן - (האב התם) - לכל דבר; ולכן אין חידוש בכך שנזק "צרורות" משולם רק חצי נזק. ומאחר שזו הנחת היסוד שבבסיס הסוגיה, יש לדמותה לסוגיה לקמן בדף ט"ו; ולכן מתאים יותר, שהתחדש בהמשכה - שבתולדת קרן זו קיימת הלכה למשה מיוחדת – שהתשלום הזה הוא ממון. וכן הוא במקצת הגרסאות בגמרא וכן היא גירסת הרי"ף.

אך כנגד הבנת הסוגיה בדף ג' את דברי רב פפא, קיימים דבריו של רב פפא בסוגיה בדף ט"ו:
"פלגא נזקא - רב פפא אמר: ממונא , רב הונא בריה דרב יהושע אמר: קנסא. רב פפא אמר ממונא , קסבר: סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימן (שרגילין בנגיחה וצריכין שמירה. רש"י), ובדין הוא דבעי לשלומי כוליה, ורחמנא הוא דחס עליה דאכתי לא אייעד תוריה ..."

רב פפא סבור בדף ט"ו שכל חצי נזק הוא ממון; ולפיכך, לא יתכן שהוא יסבור שה"הילכתא" באה לחדש שנזק צרורות הוא "ממון"; שהרי כל סוגי הנזקים הם "ממון". ולפיכך, הרי"ף הביא את פרושו שבתחילת המסכת - בסתמא, כדי להראות שזו דעתו העיקרית של רב פפא; וכדי להראות שמפשטות הסוגייה שבתחילת המסכת עולה, שלמרות שרב פפא חלק על רב הונא בריה דרב יהושע, הוא חזר והודה לו. ודברי רב פפא שבתחילת המסכת הם העיקריים, והם נאמרו לאחר שחזר בו.

רב פפא חזר בו וסבור שחצי נזק של "תם" הוא קנס
בתחילת פרק שני יש סיוע להבנת הרי"ף, שרב פפא חזר בו מדבריו שבדף ט"ו, וגם הוא מודה שהאב "תם" הוא "משונה" מתחילתו.

מדברי רב פפא בדף ט"ו משמע שנגיחת השור אינה "משונה", ולא מצאנו בתורה אב "משונה". ואם אין מדובר בנגיחת שור, יש לדמות נזק "משונה" לדין כותל שנפל, ולפטור לגמרי 6 . אולם מצאנו גישה שונה בדברי רב פפא בסוגיה אחרת (בבא קמא דף כב א):
"... והתניא: 'הכלב והגדי שדלגו, בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה - פטורין!' תרגמא רב פפא: דאפיך מיפך, כלבא בזקירא וגדיא בסריכא (כלומר, שהזיקו בדרך "משונה" מדרכם הרגילה). אי הכי, אמאי פטורים? פטור מנזק שלם, וחייבין בחצי נזק."

ומכך שהסוגיה מקשה על דברי רב פפא - "אמאי פטורים?", משמע שקיימא לה לסוגיה שרב פפא מודה שקיים אב "משונה"; ושרב פפא חזר בו מסברתו – ששוורים הם מועדים ואינם בחזקת שימור. ולכן גם רב פפא צריך לחייב תשלום במקרה של גדי שהזיק. וביחוד מתבקש הדבר מגירסת התוספות - שרב פפא עצמו אומר - "ומאי פטורים ... וחייבין בחצי נזק".

השלכות הדין מהמחלקת שבין הרי"ף לשאר הראשונים בהגדרת "צרורות"
רש"י והרמב"ם נקטו לעיקר שצרורות הן תולדת רגל וההלכה חידשה שהתשלום הוא חצי, ואלו הרי"ף נקט שצרורות הן תולדת האב התם וההלכה חידשה שהתשלום הוא ממון. והנפק"מ היא בכמה דינים:

א. התיזה צרורות (שלא מחמת ביעוט) במקום שאי אפשר לה אלא אם-כן מנתזת, לרי"ף משלם נזק שלם (כגירסתו וכגירסת ר"ח בבעיית רבי אבא בר ממל בב"ק דף י"ט); שהרי צפוי שתתיז. ואין הלכה מיוחדת שבהמה שהתיזה באמצעות כוחה משלמת רק חצי. אך לשיטת רש"י והרמב"ם התשלום יהיה רק חצי - וכגירסתם שם.
ב. תרנגול שהכניס ראשו לכלי ובו זרעונים ותקע ושברו, הרי"ף הביא שמשלם נזק שלם; שהרי הנזק היה צפוי, ואין הילכתא לחצי; ואלו לרש"י ולרמב"ם רק חצי.
ג. לרש"י ולרמב"ם יש ספק האם יש שנוי לצרורות, ולכן אם שינתה ובעטה והתיזה צרורות – התשלום יהיה רביע. אולם לרי"ף התשלום יהיה בכל ענין חצי, שהרי אין הילכתא לחצי; וכן מבואר מהשמטת הרי"ף את בעיית הסוגיה. 7


^ 1 כדי לעמוד על נוסחת הרי"ף, המקורית, יש לעיין בראשונים ובגרסאות ד"ת.
^ 2 ועיין ברש"ל
^ 3 כמבואר מהשמטתו את דברי רבא בדף י"ז
^ 4 ובפרקים הבאים יתבאר שלשיטת הרי"ף והרמב"ם, ההכרעה בשאלה האם צרורות הם תולדת רגל או תולדת קרן - כרוכה בשאלה עד היכן נידון כוחו כגופו.
^ 5 שהרי לקמן בדף י"ז, לרבה היה פשוט כצד אחד בהתלבטות אי בתר מעיקרא אזלינא, ואע"פ-כן לא פסקו הרי"ף והרמב"ם כפשיטות זו, ועיין רא"ש שם.
^ 6 כמבואר במשנה בבבא מציעא דף קי"ז ע"ב - "הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו - פטור מלשלם."
^ 7 ואמנם בדפוס הוסיפו את הבעייה הנ"ל לדברי הרי"ף, אולם לא הייתה שם בכת"י; וכן מבואר מדברי הרא"ש בפרק שני (סי' ב').

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il