ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מערכת כשרות תורנית-לאומית ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כה כסלו תשס"ח

מערכת כשרות תורנית-לאומית


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רחל בת ארלט

יחס חנופה לבג"ץ
בשבוע שעבר כתבתי על חילול ה' הנורא שבבתי המשפט החילוניים, על הנזק העצום שבית המשפט העליון גרם לאופיה היהודי והישראלי של המדינה, על החרפה שבעירוב בג"ץ בשאלות הלכתיות, ועל הסכנות שנשקפות לחיילינו בעקבות פסקי בג"ץ שונים. בהמשך לדברים אלו יש לבקר גורמים שונים שמשבחים את בית המשפט העליון. למשל, לאחר פסיקת בג"ץ בנושא השמיטה, היו אישי ציבור דתיים ששבחו את בג"ץ.
כמדומה ששבח זה נחשב בכלל איסור חנופה לרשעים. איסור שלמדוהו חכמים מן הפסוק "ולא תחניפו את הארץ" (במדבר לה, לג, ושם בספרי). ועוד לפני כן נצטווינו (ויקרא יט, יז): "הוכח תוכיח את עמיתך", וכשאי אפשר להוכיח, נצטווינו לכל הפחות שלא לחזק את המרשיעים בדברי שבח. ואפילו מי שאינו משבח את עצם קיומו של בית המשפט החילוני, אלא רק משבח החלטה אחת שלו - כל זמן שלא הזכיר יחד עם זאת את חילול ה' שבעצם קיומו ואת הנזקים האיומים שגרם למדינת ישראל, הרי הוא עובר באיסור חנופה (עפ"י שערי תשובה ג, קפט).

חומרת החנופה ועונשה
נאמר בתלמוד (סוטה מא, ב): "אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה - אפילו עוברים שבמעי אמם מקללים אותו".

איסור החנופה מבטא את המחאה כלפי הרע שבעולם. כאשר מחניפים לרשעים, הרי שנותנים להם כוח להמשיך כך בעתיד, ולכן העוברים שעומדים להיוולד, שהם מייצגים את הדור הבא, מקללים את זה שבעטיו יימשך כוחם של הרשעים.
ולפעמים אדם חושב: ומה אעשה, הלא הם שולטים, אחניף להם מעט כדי שאהיה מקובל בחברת בעלי הכוח, וכך אחזק את מעמדי ואת המטרות שאני מאמין בהם. אבל עליו לדעת כי לבסוף, בכוח שנתן בחנופתו לרשעים - יתחזקו הם כנגדו לפגוע יותר בו ובערכי ישראל המקודשים. וזהו שנאמר "אמר רבי אלעזר: כל המחניף לחבירו - סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו - נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד בניו - נופל ביד בן בנו".

ביקורת פנימה

עם זאת, אי אפשר להתעלם מהצורך לבקר את מוסדות הרבנות ובתי הדין, וגם על כך נצטווינו - "הוכח תוכיח". ביקורת זו אינה נגד עצם קיומם של מוסדות קדושים אלה, אלא כנגד כשלים בפעילותם.
במשך שנים מוסד הרבנות הולך ומתדרדר, מרבנים שראו בתפקידם שליחות ציבורית למען הכלל, למצב שבו אנו מוצאים רבנים שמערבים בתפקידם המקודש שיקולים פרטיים של קריירה, מעמד ומשכורת. רבנים מתמנים על פי שיקולים פוליטיים וקשרים משפחתיים, בלי לשים לב לטובת הציבור. בעבר, רבנים כיבדו את חותמת הכשרות שלהם, ואכלו מן המוצרים שתחת השגחתם. כיום ישנם רבנים רבים שמעניקים תעודת כשרות, ובלא להתבייש מצהירים שאין ראוי לשומרי כשרות "האמיתיים" לאכול ממוצרים אלו.
גם בבתי הדין מתמנים דיינים שאינם מתאימים. חלקם מתמנים משיקולים פוליטיים, והם מאחרים לדיונים ומתרשלים בתפקידם. וחלקם אמנם צדיקים באופן אישי, אבל באופיים אינם מתאימים לתפקיד. או שהם תמימים מדי, וכל טענה מתקבלת על ידם בלא ביקורת ראויה, או שהם חיים בעולם אחר, ואינם מכירים את שיחם של הבאים לפניהם לדין.

על היחס לגופי הכשרות השונים
שאלה: בעקבות הדברים שנכתבו בשבוע שעבר, כנגד המבזים את מרן הרב קוק זצ"ל ואת הסוברים שהיתר המכירה הוא כשר - כיצד צריך להתייחס לגופי הכשרות המשמיצים את היתר המכירה.
תשובה: מותר לרבנים חשובים, שנשענים על גדולי הדורות הקודמים, לחלוק על מרן הרב קוק זצ"ל ולשלול את היתר המכירה, אבל אסור להחרים אותו. מחלוקת מותרת, אבל פסילה גמורה של בעל הדעה השנייה אסורה.
בתחילה קיווינו שגופי הכשרות שאינם מקבלים את היתר המכירה יימנעו מלבזות את גדולי ישראל המסכימים להיתר. אולם בזמן האחרון הולך ומתברר שמתבצעת תעמולה חריפה של פסילה אישית של מרן הרב קוק זצ"ל ושל כל המסכימים להיתר המכירה. ובמטבע שאדם מודד, נכון למדוד לו. ויש מקום להתאמץ להעדיף הכשרים של מי שאינו פוסל את היתר המכירה.
וכפי שפרסמו גדולי הרבנים מבית מדרשו של מרן הרב קוק זצ"ל, שיש להעדיף תחילה פירות שגודלו על ידי יהודים בחממות, או בערבה הדרומית או באוצר בית דין, ולאחר מכן להעדיף פירות שגודלו על ידי יהודים בהיתר המכירה, שהואיל והשמיטה בזמן הזה עדיין מדברי חכמים - ההיתר הוא טוב ומקובל.

הכשר הרבנות לעומת בד"צים
שאלה: האם זה אומר שיש להעדיף את ההכשרים של 'הרבנות' על פני הבד"צים השונים?
תשובה: הכשרי הרבנות הם אוסף הכשרים של הרבה רבנים מקומיים, מהם מקפידים יותר ומהם מקפידים פחות. ולכן אי אפשר לומר שיש להעדיף את הכשר הרבנים המקומיים, במיוחד שלפעמים הרבנים המקומיים עצמם אינם אוכלים מההכשר שבחתימתם.
אבל אם נדע על מוצרי מזון שאינם מקבלים פירות נוכרים עם הכשר טוב - יש להעדיף אותם. רבני המקומות השונים יחד עם בעלי חנויות המכולת יכולים לבצע זאת.

הצורך בהקמת ארגון כשרות
אילולי היו גופי כשרות שונים מבזים את ההולכים בדרכו של מרן הרב זצ"ל, היה אפשר להישען עליהם. ואף שיש לנו הערות הלכתיות על גישות מסוימות, כמו למשל גופים אשכנזיים שמתעלמים מפסקי גדולי הספרדים, וכן להיפך. וכן העדר חלוקה ברורה בין רמת כשרות רגילה לרמת כשרות מהדרין - דבר שפוגע הן ברוצים לשמור על כשרות רגילה כהלכה, והן בחפצים להדר בשמירה על כשרות - מכל מקום היינו יכולים להסתדר, תוך מגעים ובירורים בנושאים החשובים לנו מבחינה תורנית.
אבל כאשר אנו מוצאים סגנון מבזה ומחרים, הרי שיש צורך להקים גוף כשרות רציני, שיתווה את דרכו לאורו של מרן הרב קוק זצ"ל. גוף זה צריך לפעול ברמת מוסריות ואמינות גבוהה במיוחד, ללא אינטרסים אישיים או שיקולים פוליטיים.
המסתפקים בהכשר רגיל יקבלו הכשר שכל הסומך עליו יידע שהוא כשר לפי רוב הפוסקים. והרוצים הכשר למהדרין, יידעו שהם מקבלים מוצר כשר לדעת כל הפוסקים המחמירים. כשרות זו תכלול את כל מערכת האמינות של המוצר, גם ביחס לאיכות המוצר מבחינה בריאותית והן בהגינותו הכללית של היצרן, שלא יהיה למשל מהתומכים בחילול שבת בפרהסיא וגם לא יהיה למשל מאלה העושקים את עובדיהם. וכך מתוך מצב של בדיעבד יכול לצאת דבר טוב, שיקום גוף כשרות איכותי וטוב מהקיימים כיום.

שילוב הכוחות
כהמשך ליוזמות השונות של רבני הציונות הדתית ביחס לשמיטה, כדוגמת: 'אוצר הארץ', 'רבני צוהר' ו'כושרות', יש אפשרות להקים עתה את מערכת הכשרות הזו. ובתנאי שהכול יתנהל בקפדנות מרבית. לשם כך צריכים להקים ועדה קבועה של רבנים פוסקים, שיכריעו בשאלות העקרוניות. ובפועל, בראש המערכת צריכים לעמוד רבנים שהתמחו בענייני כשרות, ושאינם חשודים בפשרנות או ברצון להקל ולמצוא חן בעיני חילונים.

מקצועיות קפדנית
למרות אי הנעימות שבדבר, יש הכרח להדגיש זאת, מפני שיש הבדל גדול בין הוראת הלכה ליחיד הבא לשאול, שאז בדרך כלל מדובר בשעת הדחק, וצריך על פי ההלכה לחפש לו היתר, לעומת מערכת ציבורית, שצריכה לבנות את עצמה באופן מערכתי לכתחילה (כדוגמת מקווה טהרה, שהואיל והוא משמש לרבים, צריך להיות כשר לפי כל השיטות).
יתר על כן, מדובר בשוק רווי אינטרסים, שיודע להפעיל לחצים עצומים על נותני הכשרות, החל משוחד ממשי ועד שוחד של מחמאות. אפשר להציע ל"כבוד הרב" סכומים נאים לחלוקה לנזקקים, והכול לפי שיקול דעתו בלבד (כלומר גם בני משפחתו יכולים להיחשב נזקקים). אפשר גם, מתוך הוקרה עמוקה לדברי תורתו, לתרום סכומים נכבדים להפצת תורתו או לכולל שלו. ויש כאלה שאפשר לפטמם בדברים, כמו לשבח את גישתם הפתוחה, שבזכותה המשחדים הולכים ומתקרבים לדת, ואפילו דקדקו בפסח האחרון לאכול חרוסת... ומנגד, אם ידרוש הרב המכשיר דבר שיחייב אותם בהשקעה כספית, יתלוננו מרה שבעקבות אטימותו, היחס שלהם לדת נחלש. הם כבר שקלו ברצינות להתחזק, אבל עתה, לאחר משבר האמון, קשה להם, וזה חילול ה'... מלבד זאת שבעקבות פסיקתו המחמירה של הרב יצטרכו לפטר עשרות עובדים, ובתוכם אמהות חד הוריות ואלמנות...
לכן צריכים לעמוד בראש גוף כזה רבנים פקחים שמכירים את דרכי המניפולציה, ויש להם גם את מידת התקיפות והיכולת להתמודד עם לחצים חזקים.
ואין בזה פגם למי שאופיו שונה. לכל אדם ולכל רב תפקיד משלו, יש שהם רכים כקנה וטובים ללמד ולקרב, ויש שהם קשים כארז וטובים לעמידה על המשמר.
על רבנים שאינם אוכלים מההכשר שלהם

שאלה: "במאמר הקודם כבודו כתב ביקורת על רבנים שנותנים הכשרים לאוכל ובעצמם אינם אוכלים ממנו. אינני מבין מה רע בזה. איפכא מסתברא! אפשר לצפות מרב חשוב שיהיה מדקדק במצוות ומחמיר על עצמו יותר מיהודי פשוט. וכשהוא נותן הכשר רגיל, לא 'מהדרין', בשביל היהודים הפשוטים, על פי קולות שונות, כדי שהחילונים לא יאכלו טרף, מה זה נוגע לקיום המצוות שלו? הרי כבודו כותב בעצמו שיש כשרות רגילה וגם כשרות מהדרין. מאיזה דין יש לחייב רבנים לאכול כשרות רגילה? אם רב נותן הכשר על שוקולד עם חלב נוכרי, אסור לו להחמיר על עצמו לא לאכול את זה?!
אשמח לקבל מכבודו בירור של הדברים.

תשובה: אם הרב חתם על המוצר שהוא כשר, פירוש הדבר שבשעת הצורך כל יהודי רשאי לאכול ממנו, בין אם מדובר במקרה שאין אוכל אחר בבית, או כאשר אינו רוצה להעליב את חברו. כמו כן, גם אם הרב מחמיר, אפשר שבני ביתו או מקרוביו לפעמים יאכלו ממה שכשר (הרי לא מדובר כאן בשאלת 'גלאט', שנוגעת לספק דאורייתא, אלא בשאר שאלות כשרות שהן מדרבנן).
ואם הרב לעולם אינו אוכל מהכשרות שלו, וכך הוא גם מורה לכל בני משפחתו ומקורביו, סימן שהאוכל לא כשר. אלא כמו שכתבת, זה נועד לחילונים כדי שיעברו בפחות איסורים. ונמצא שהכשיל דתיים רבים באיסור, ונמצא שחתם 'כשר' בעוד שהמוצר אינו כשר או ספק כשר.
וידוע על גדולי הרבנים, שכדי להראות שמה שהתירו אכן מותר, כגון כאשר הכשירו בהמה שהתעורר בה ספק, נהגו לאכול ממנה. ואת זה עשו גם כאשר בדרך כלל נטו להחמיר על עצמם שלא לאכול בשר שהתעורר בו ספק, וזאת כדי להראות כי מה שפסקו הוא הלכה למעשה. כי עצם קביעת ההלכה על פי הכללים הברורים ועל פי רוב הפוסקים, חשוב יותר מחומרא זו או אחרת. שאם לא כן, תשכח התורה, ורק דעות המחמירים יישארו, וכל הכללים שעל פיהם אנו לומדים ודנים יתבטלו ח"ו. ולכן גם רבנים שנהגו להחמיר על עצמם, הידרו מפעם לפעם להעמיד האמת על תילה, ואכלו מהוראותיהם. ואם אנו מוצאים רבנים שתמיד אינם אוכלים ממוצרים שהם עצמם חתומים עליהם, סימן שההכשר שלהם אינו אמין.

זה הרעיון העקרוני. בנוסף לכך, ידוע לי מכמה מקורות שכך גם המציאות, ודי לחכימא ברמיזא.

האם אפשר להדליק נרות בברכה במסיבות חנוכה
שאלה: פעמים שאנשים מתאספים בלילי חנוכה לחתונות ומסיבות שונות, וכדי לתת ביטוי חשוב לימי החנוכה רוצים לקיים הדלקת נרות בברכה, שעל ידי הברכה, כל הקהל יעמוד בשקט לכבוד המצווה ויענה אמן וייזכר בנס ובמשמעות ימי החנוכה. האם אפשר לנהוג כך?
תשובה: נחלקו בשאלה זו גדולי הפוסקים. רבים מחמירים וסוברים שרק על הדלקת נרות שבבית ובבית הכנסת תקנו חכמים לברך, אבל במקומות אחרים אסור לברך (ציץ אליעזר טו, ל, מנח"י ו, ס, וכך מוסרים בשם הרב אויערבאך ועוד רבים).
לעומתם יש סוברים שמותר להדליק בברכה, כדי לפרסם את הנס. וכמו שתקנו להדליק בבית הכנסת כך מותר ומצווה להדליק במסיבות וחתונות ציבורית (הרב ישראלי זצ"ל, יבי"א ז, נז, ו). ויש אומרים שאם יתפללו שם תפילת ערבית, יחשב המקום קצת כבית כנסת, ויהיה מותר להדליק בו בברכה.
והרוצה לסמוך על המורים לברך - רשאי. ואפשר להציע, שאם יש שם יהודי שאינו רגיל להדליק בכל יום נרות חנוכה אבל הוא חפץ לקיים את המצווה, שיכבדו אותו בהדלקת הנרות, שעל ידי כך יתחזק בקיום המצווה (יעוין בפניני הלכה זמנים יב, טו).

להזמנת הספר 'רביבים', ובו וההתייחסות לסוגיות אקטואליות בענייני: "נישואין, חינוך, משפחה וקריירה", ממיטב המאמרים שהתפרסמו בטור זה, עם תוספות משמעותיות, אפשר להתקשר לטלפון: 02-9709588
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il