ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
פעם, בפרוס ליל הסדר, נכנסתי לבית הכנסת ומצאתי פתק - 'גם כשטוב לך על הלב, זכור את השואה', האומנם?
פעם, בליל עשרה בטבת, הכנתי את טקס 'יום הקדיש הכללי' בבית ספרי. החלטתי לקרוא בטקס קטע של אחד משרי הממשלה על הלקח הנלמד מהשואה, שאנו חייבים צבא שלנו שיגן עלינו. במהלך ההכנות, פתחתי את הרדיו, והנה אותו שר נואם: "הלנצח נחיה על חרבנו? עלינו לקחת סיכון מחושב, ולתת לפתח להלחם במקומנו בחמאס...". אם כך - מה החשיבות בזיכרון השואה?
פעם, בליל עשרה בטבת, הכנתי את טקס 'יום הקדיש הכללי' בבית ספרי. החלטתי לקרוא בטקס קטע של אחד משרי הממשלה על הלקח הנלמד מהשואה, שאנו חייבים צבא שלנו שיגן עלינו. במהלך ההכנות, פתחתי את הרדיו, והנה אותו שר נואם: "הלנצח נחיה על חרבנו? עלינו לקחת סיכון מחושב, ולתת לפתח להלחם במקומנו בחמאס...". אם כך - מה החשיבות בזיכרון השואה?
דע מאין באת
הרב אריה הנדלר שליט"א - סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים
בזיכרון אירועים כואבים בכלל, ובזיכרון השואה בפרט, לעיתים הכאב הוא כל כך גדול וכל כך טראומתי, עד שאין בידינו כלים להתמודד עימו ואנו עלולים לשקוע בהתרכזות בכאב. בשואה - כיוון שהדברים אמורים בכאב לאומי, תופס הכאב מימדים גדולים עוד יותר. קטעי הקריאה, המוסיקה, העדויות יוצרים מארג שלם שכל כולו כאב.
השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא לאן מוביל אותנו הכאב הזה?
נראה שיש כאן כבוד גדול לזכרם של הנרצחים. בכאבנו אנו אומרים להם, אנחנו זוכרים אתכם. וכאן שוב צפה שאלה נוספת, האם זה מה שהם היו מבקשים מאתנו? שנזכור, שנכבד, ותו לא?
מסתבר שלשאלה זו הקשרים רחבים יותר מאשר זיכרון השואה בלבד. השאלה היא - מה החשיבות של הזיכרון ההיסטורי בכלל. נראה שהתשובה לשאלה זו תוביל אותנו לגישה שונה ועמוקה יותר לסוגיית הזיכרון ההיסטורי בכלל, וזיכרון השואה בפרט.
אמרו חז"ל: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (אבות ג'). דרשו דורשי רשומות - דע מאין באת, ומתוך כך תדע גם לאן אתה הולך. לימוד ההיסטוריה בכלל, וזיכרון השואה בפרט אמור להיות עבורנו אבן יסוד, ציון דרך, במהלך חיינו הפרטיים והלאומיים. הידיעה מאין באנו מלמדת אותנו את המעלות ואת החסרונות שיש בעברנו, ומתוך כך את השליחות הגדולה המוטלת על כתפינו לשנות את הטעון שינוי, ולהמשיך את המחייב המשכיות. דווקא השואה שהייתה אחד המצבים הקיצוניים ביותר שעבר עמנו, הציפה ערכים רבים הדורשים התייחסות מצידנו, אנו, זוכרי השואה. במישורים הפרטיים צפו ועלו ערכים דוגמת רוח האדם, ערבות הדדית, הומניזם, התמודדות עם משברים, התא המשפחתי, אמונה ועוד. במישורים הלאומיים צפו ועלו ערכים דוגמת גלות וגאולה, ארץ ישראל, עם ישראל ועוד.
בנקודה זו מגיעה החשיבות של זיכרון השואה. "...ולאן אתה הולך", השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא, מה למדנו? במה התקדמנו כתוצאה מן הזיכרון הצורב הזה? האם אנחנו מוכנים לקחת אחריות? האם אנו מודעים לתפקיד הגדול שקדושי עמנו הטילו על שכמנו?
זיכרון שכזה יהפוך להיות אבן בנין בעתידנו האישי והלאומי. גלי האבנים הללו, אבני הזיכרון, יהפכו ליד ושם לזכרם, לכבודם, לצוואתם...
לזכור בשביל לפעול
הרב אברהם וסרמן שליט"א - ר"מ בישיבת ההסדר רמת גן
במבט ראשון, נראית השאלה אודות מטרתו של זיכרון השואה מוזרה. לכאורה פשוט, שצריך לזכור את אשר עשה לך עמלק המודרני, כפי שיש לזכור מה שעשה עמלק ההוא, עד שהשאלה מיותרת. אולם במבט שני, גם על הזיכרון של עמלק ההיסטורי יש לשאול - למה לזכור?
משיב על כך הרמב"ם (ספר המצוות מצות עשה קפ"ט) - זכירת מעשה עמלק תלבה את שנאתנו אליו, ועל ידי זה נזכור שיש למחות אותו, ומתוך כך נילחם בו. אם כך, מטרת הזיכרון לגרום לתוצאות מעשיות.
לאור זאת - מה תהיה משמעות הזיכרון של עמלק המודרני?
לא נצטווינו בתורה להשמיד את העם הגרמני ועוזריו בשואת עמנו, וגם לא מצינו מגמה כזו בפסיקה שלאחר השואה. לכן נראה, שאת הזיכרון יש לייעד לכמה עניינים חשובים המונחים בעצם קיומנו כעם: האחד - אין לזלזל באמירות אנטישמיות, מלים כאלו היוו את המצע שעליו צמחה השואה. השני - אין לסמוך על גורמים זרים שיצילו אותנו מאויבינו, שהרי הם לא הצילו אותנו ואף שלחו חלק מהניצולים בחזרה אל מותם. השלישי - כשיש הזדמנות להתקדם במהלך שיבת ישראל לארצו, יש לנצל את ההזדמנות ולא להחמיץ את שעת הכושר, כפי שהיה בשנים שלפני השואה בהם יכלו יהודים לעלות ארצה או לברוח מהמקומות המסוכנים.
בנוסף - נראה שיש להחיל את דברי הרמב"ם על גורמים אנטישמיים בימינו. עלינו לעורר את השנאה כלפיהם ולא להיכשל כשאול שריחם על אגג מלך עמלק. כישלון כזה הוא הסיבה לאסון הבא שיפקוד אותנו. כשיתחזקו הם ישתחררו וילחמו בנו ביתר שאת, כפי שעשה המן שיצא מזרע אגג, וכפי שעינינו רואות בדורות האחרונים.
כן, עלינו לשנוא ולעורר למלחמה על הקמים עלינו לכלותינו. זה נשמע לא יפה וכביכול לא מתאים לנו, אבל אין לך דבר מתאים יותר מזה , כפי שמצאנו בתנ"ך - "משנאיך ה' אשנא" (תהילים קל"ט), "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך" (תהילים קל"ז) ועוד. רחמים שלא במקומם מהווים איום חמור על חיינו, אל לנו לחזור על הטעויות ההיסטוריות בעבר ובהווה, שמחמתם אנו סובלים עד עצם היום הזה. את ממשיכיהם של הנאצים בשנאת היהודים וברצון להשמידנו יש לשנוא, ולפעול בכל הדרכים כדי למגרם.
שיעור בהלכה
הרב יצחק הלוי שליט"א - רב המועצה המקומית קרני שומרון
גרמניה הנאצית, שמשה בין שתי מלחמות העולם "ערש של שלווה". הייתה זו תקופה של עדנה ליהודים, בקרב יהודי אירופה קמה קבוצה, שהגדירה עצמה: "גרמנים בני דת משה". אותה כת חרתה על דגלה את המימרה: "היה יהודי בביתך - ואדם בצאתך!" הם הסוו את יהדותם וקיימו את המצוות בהצנע, כלפי חוץ התחזו כ"אנשי תרבות", כמשכילים. מה עשו בסוכות? הם הסוו את הלולב ואת ארבעת המינים בתיק של קלרינט, וכך נראו ברחוב הגויי, כמי שהולכים לקונצרט... והנה "לא עלינו", הגיע רב ממזרח אירופה ונכנס לבית - הכנסת עם ארבעת המינים "בגודל טבעי" בריש גלי. מיד הזדעק השמש לעברו והציע לו, לפי שעה, תיק של קלרינט... הרב "איש הישוב הישן", הגיב ספונטנית: ותיק לאף שלי, יש לך?
"אמר רשב"י: הלכה היא: בידוע, שעשו שונא ליעקב!" (ספרי, בהעלותך ס"ט). במשפט קצר זה של רבי שמעון - מתמצית כל האנטישמיות ושנאת ישראל בעולם. ככל שננסה לטייח את הדברים ולהעמיד פני בת יענה, כן תטפח לנו המציאות העגומה הזאת על פנינו. האנטישמיות, משמעה שנאה תהומית, שנאה ללא סבה, ליהודים. "האף היהודי" - הוא זה שמפריע לגוי. "הלכה" היא דבר שאיננו משתנה, זוהי מציאות! ("אגרות משה" חו"מ ח"ב, סי' ע"ז). וזהו עיקר החשיבות בזיכרון השואה, וכדאי שנפנים זאת.
רבי יהונתן אייבשיץ כתב לפני למעלה משלוש מאות שנה: "ובאמת, לא הבנתי, מי שם אחווה ורעות בין יהודי לעכו"ם? הלא לבבות רחוקות. ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות... והיש יותר איבה מבין שני בעלי דתות? נראים כאוהבים בשעת הנאתם..." ("כרתי ופלתי" יו"ד ח').
אכן, אין זה פופולרי כל כך לטעון, כי אנחנו "שנואים", בשעה שאנחנו נאבקים על במתי ארץ לקנות שם בעולם, ובשעה, שאנחנו נזקקים לחסד לאומים. אבל מה לעשות? "הלכה היא" - ואם תרצו - אין זו אגדה! פרשת פקיעין, היא רק מיני מודל, של מה שעלול לקרות, אם נאפשר לאנטישמיות להתבטא.
אור החיים (במדבר ל"ג) כותב, שאם נותיר את הגויים בארץ מתוך מחשבה שיסייעו לנו סופנו, שלא "מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ, שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק, שאתם יושבים בו, לומר: קומו צאו ממנו".
שואה, לדאבוננו, איננה נחלת העבר. שואה היא "תוכנית מגירה" של חלק מהגויים כלפינו בגלוי, ושל חלק מהם - בתת ההכרה, מפני שמאז מעמד הר סיני, ירדה שנאה לישראל (שבת פ"ט). תופעה זו היטיב לראות בעינו האחת בלעם הרשע, כשקבע: "הן עם לבדד - ישכון!" אבל "בגויים - לא יתחשב!" והלוואי, ונחוש בזאת גם אנחנו בשתי העיניים.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
י"ז בתמוז כוח הראייה בחודש תמוז
שיחה כללית
הרב מנתח את הקשר העמוק בין חטא העגל לחטא המרגלים, תוך הדגשה כיצד שניהם נובעים מקלקול כוח הראייה המיוחס לחודש תמוז. בנוסף, מוסבר כי ימי בין המצרים נועדו לתיקון הפגם הזה, במטרה להשיב את החיבור האמיתי בין עם ישראל, ארץ ישראל וקבלת התורה כסם החיים.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!
רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"
עסקי גוג ומגוג הכנעני שהיה בבית ה'
בסיום נבואת זכריה כתוב שלא יהיה עוד כנעני בבית ה', הכוונה היא שאלו שעמלים רק בתורה יכבדו את אלו שדומים ליהושע בן נון ועמלים בתורה ובצבא, ולא יתייחסו אליהם עוד כאילו הם גויים.
אור החיים על הפרשה בני יהודה בתור משל לחורבן הבית והגאולה העתידה
אור החיים על פרשת פנחס חלק א'
האור החיים מפרש את הפסוק על בני יהודה בתור משל לעם ישראל בשני זמני חורבנות בתי המקדש ובזמן הגאולה העתידה.
נדרים מצוות לאו להנות נתנו
נדרים דף ט"ז:
השיעור מעמיק בכלל "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובוחן את גדרי ההנאה ממצוות דרך סוגיות הגמרא ומחלוקות הראשונים, כדוגמת הרשב"א והר"ן. כמו כן, הדיון מבחין באופן מהותי בין פעולת קיום המצווה עצמה שאינה נחשבת להנאה גשמית אסורה, לבין הנאות צדדיות ונלוות (כגון שכר כספי או תועלת פיזית גרידא) אשר נידונות תחת כללים הלכתיים אחרים.
יסודות התורה והאמונה סגולת ישראל
למדנו תחילה על מרכזיותו וחשיבותו של יסוד הבחירה בישראל וסגולתם כקותב התורה ממש, וביארנו את מקומו גם בתוך עיקרי האמונה של הרמב''ם. אחר, למדנו על שתי דעות במהות הסגולה ובסדר התגלות הבחירה בישראל, שייצגו אותן הכוזרי והרמב''ם, ומצאנו להן יסודות בחז''ל והרחבה אצל חכמים נוספים. חתמנו בהשלכות של ההסברות השונות, ובהדגשת ההסכמה הרחבה על היסוד העיקרי המוסכם, ובגישה כיום ליסוד הסגולה לאור הקושי לקבלו ע''י חוגים שונים.
לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.
חקת מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.
חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.
