- ספריה
- קומי אורי
- מדורים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
התחושה היא תחושה של יתמות. יתום, בהסתלקות אביו או אמו, חש כי נקודת הכובד שעליה סמך, נשען והתרפק לא קיימת עוד. מעתה הוא נע ונד נטול נקודת משען. זוהי תחושתנו. העמוד הימיני שעליו נשענו, עליו נשען הציבור כולו, איננו אתנו. אנו צריכים להבין כי אנו עוסקים בדמות אשר מושגינו קצרים מלהעריכה. מושגים של התמדה בתורה, של יגיעה בתורה ושל ידיעה בתורה בהיקף של מורנו ורבנו, לא שייכים אלינו כלל.
זכורני שפעם סיפר לנו שכאשר ישב בישיבת "חברון" במשך שנים על אותו ספסל, לא הכיר כלל את אלה שישבו לימינו ולשמאלו. התמדה כגון זו בלימוד, יגיעה כזאת בתורה שאדם מנותק לגמרי מהסביבה, לא רק חיצונית אלא אף מסביבו בבית המדרש, איננה שייכת להבנתנו הרגילה. הוא הדין ביחס לידיעותיו בתורה. הרי שבדרך לימודו עם התלמידים ההרגשה היתה שהפגישה שלו עם הסוגיה היא כאילו בפעם הראשונה, מתוך רצון ללמד שהכול צריך להתיישב עם השכל הישר, וגם את כל ידיעותיו הרבות ניסה להעלים. הוא גם לא הראה את בקיאותו הגדולה וכמעט ולא ציין לסברות שהובלעו בתוך מהלך השיעור מדבריהם של גדולי האחרונים, אבל פעם בשיחת חולין פלט כבדרך אגב שאת הספר "דבר אברהם" ידע על-פה כבר בגיל נעורים. וגם את זה אמר כדי לומר לנו למה אנו צריכים לשאוף.
הנאה מיוחדת היתה לנו כבחורים צעירים בישיבה לבוא במוצאי-שבת לביתו לאחר הסעודה שלישית אצל הרצי"ה זצ"ל. לפני הלימוד בספר "קצות החושן" היה מספר את אחד מאותם מאות ואלפי הסיפורים על גדולי ישראל, עם הכשרון המיוחד לספר ועם הנעימות המיוחדת, ומכל סיפור הוציא מוסר השכל. בתוך הדברים שילב את יסודותיו ההשקפתיים, הערכות לכל דבר במציאות שאתה נפגשנו באותן השנים ומהן רכשנו את היכולת להעריך כל דבר בעיניים של תורה, כי זה היה אצלו קנה המידה היחיד לקבוע ערך של דבר - איך התורה מעריכה את הדבר. והוא, כאיש של תורה, שלט בכל מכמניה, העריך והסביר, והכול כביכול בשיחת חברים ליד השולחן כשכל אחד מקבל את ההרגשה שהרב הוא חברו הקרוב.
כל קמט במוח - תורה
זכורני שבזמן מחלתו של הרב ר' נתן רענן זצ"ל, כששכב בביה"ח "ביקור חולים", באתי לבקרו וכשנכנסתי לחדרו יצא משם רבינו זצ"ל, שהיה גיסו. ר' נתן אמר לי בהתפעלות: "דע לך שבמוחו של ר' אברהם כל קמט וקמט תורה", ור' נתן זצ"ל, כידוע, היה ממעט במילים והכיר הרבה מגדולי ישראל.
הגמ' במס' סנהדרין דף קא. מביאה ברייתא: ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. נענה ר' טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הבא ובעולם הבא וכו'. והסבירו המפרשים ששלושת הדימויים הללו של הרב הם שלוש נקודות מבט, וכולן יחד הן הראייה השלמה והכוללת. דהיינו הגשם הוא המזון של הצמח, אבל בכך לא די, יש צורך בשמש, באור. הרב נותן מזון, טל חיים, אבל הרב וכן רבינו לא רק הזין, הוא גם האור. הוא התווה דרך, אבל גם המזון וגם האור אינם מספיקים כשאין מי שדואג שהצמח יקבל את כל מה שהוא צריך, וזה תפקיד האב והאם, והרב משמש גם כאב וכאם הדואגים לכן שהילד, ובמקרה זה התלמיד, יוכל לקבל את המזון ואת האור. כך היה רבינו - גם לאחר שעזבנו את מקום גידולנו לא חדל להתעניין, לתמוך, להדריך ולהשפיע מקור חיים. וכמו שאומרת הגמ', כל אלה הם בעולם הזה, אבל רבינו בעולם הזה ובעולם הבא.
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
תיקון ימי השובבי"ם
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
לו הייתי רוטשילד
סוד ההתחדשות של יצחק
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מתנות בחינם
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
הלכות קבלת שבת מוקדמת