בית המדרש

  • ספריה
  • קומי אורי
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • הרב אברהם שפירא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
2 דק' קריאה
מטה מאבק בחדרו של הרב
את הרב זצ"ל זכיתי להכיר אישית בחודש חשוון התשנ"ד. בתקופה שהיה רבה הראשי של ישראל ראיתי ושמעתי אותו בוועידות של רבנים, אבל לא היה לי קשר אישי אתו עד אחרי הסכמי אוסלו, ומעשה שהיה כך היה.
מייד אחרי שנפל עלינו כרעם ביום בהיר הסכם אוסלו, בחודש אלול התשנ"ג, החלטתי שיש צורך לארגן את רבני ישראל על-מנת להרים קול צעקה ומחאה נגד ההסכם האומלל, ולהיאבק כדי לשמור על ביטחונו של עם ישראל ועל ארץ-ישראל. התקשרתי לרבנים רבים דרך הטלפון ונפגשתי אתם גם בפגישות אישיות.
באחד הימים אחרי החגים, בשעת לילה מאוחרת, התקשר אליי הרב נחום רבינוביץ' - ראש ישבת "ברכת משה" במעלה-אדומים, שאותו אני מכיר מאז כיהנו במקביל כרבנים בטורונטו - והתייעצתי אתו לגבי התארגנות הרבנים בנושא הנ"ל. הוא אמר לי שהרב אברהם שפירא מתכוון לארגן רבנים לאותה המטרה בדיוק ושכדאי לי לברר את העניין עמו. הוא מסר לי את מספר הטלפון של הרב שבתאי זליקוביץ מקריית החינוך מבשרת ירושלים המטפל בפרטי ההתארגנות. התקשרתי אליו מייד באותו הלילה, ואחרי שיחה קצרה הבעתי רצון לשתף פעולה ולהגיע לביתו של הרב.
כמה ימים לאחר השיחות הליליות הללו התקיימה ישיבה בהשתתפות כמה רבנים בביתו של ר' אברהם. הגעתי לביתו בפעם הראשונה בחיי וזכיתי להיות נוכח כאשר בא לעולם "איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ-ישראל". בתחילת הדרך ישבו בנשיאות של איחוד הרבנים, ביחד עם הרב אברהם זצ"ל, גם הרב משה צבי נריה זצ"ל והרב שאול ישראלי זצ"ל. במשך השנים התקיימו ישיבות רבות של חוג הרבנים שהוביל את המאבק, ור' אברהם השתתף בכולן. בישיבות הללו השתתפו חברי כנסת וראשי מועצת יש"ע, וכן נציגי ההתיישבות שהיו באים ומדווחים על המצב בשטח. זכיתי גם להכיר את הרבנים המובילים בציבור הדתי-לאומי שהיו החוג המצומצם של הנהלת האיחוד שישבו עם הרב וסרו למשמעתו.
חדרו של הרב הפך למטה הכללי של המאבק, ומשם יצאו הוראות ברורות וצלולות של דעת תורה, הוראות שאינן משתמעות לשתי פנים.

לא גר מפני איש
כאן ברצוני בעיקר להדגיש שבשעה שדממה מוחלטת שררה בקרב חוגים רבים בציבור, היה זה הרב אברהם זצ"ל שהרים את קולו בעוז ובגבורה. בשעה שאחרים לא טרחו להשמיע את מחאתם נגד המהלכים האלו שמסכנים את עם ישראל, היה זה הרב אברהם שצעד בראש מחנה נאמני ארץ-ישראל כמנהיג בעל שיעור קומה. הרגשתי שאני נמצא בקרבתו של גדול בישראל שפועל ועושה ויוזם בחוכמה, בתבונה ובדעת לטובת העם. הוא היה מנהיג שהתעניין והיה מעורה בפרטי הפרטים של התוכניות של כנסי הרבנים, ההפגנות ודברי המחאה, הן בכתב והן בעל-פה.
אני זוכר היטב את אותה הישיבה שבה הוחלט על מה שמכונה עכשיו "סירוב פקודה", החלטה שידענו שתעורר סערת רוחות בקרב הציבור. ר' אברהם לא ידע פחד, כדיין הוא קיים בעצמו "לא תגורו מפני איש".
באותו פסק הלכה שיצא מביתו של הרב נאמר בין השאר: "ועל כן במענה לשאלה ברור ופשוט שאסור לכל יהודי לקחת חלק בכל מעשה של סיוע לפינוי ישוב, מחנה או מתקן... אף פעם לא העמיד צה"ל את חייליו בפני מצב בו נאלצו לפעול נגד מצפונם הדתי, המוסרי או הלאומי, אנו קוראים לממשלה ולהנהגת הצבא לא להעמיד את החיילים במצב בו עליהם להתלבט בין נאמנותם לערכים עליהם בנוי אורח חייהם לבין פקודות הצבא".
יש עוד רבות ונצורות לספר על דמותו של הרב זצ"ל כמנהיג המאבק, ועוד חזון למועד.
אוי לעם שאבד קברניטו. זכותו תגן עלינו בהמשך המאבק.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il