בית המדרש

  • מדורים
  • הרה"ג זלמן מלמד
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • תורה והלכות ציבור
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

undefined
2 דק' קריאה
המשנה בסנהדרין אומרת: "אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד". לאמור, גם בנושאים מדיניים וצבאיים יש להיוועץ בדעת תורה ולקבל חוות דעתם של גדולי התורה, עד שאי אפשר לצאת למלחמה אלא ברשות הסנהדרין. מקור נוסף לכך שבענייני ציבור צריך לקבל דעתם של החכמים, הביא מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל מהגמרא (פסחים נ"ו): "ששה דברים עשה חזקיהו המלך על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו חכמים. קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו". מעשים אלו הם בתחום הביטחון והצלת נפשות וחכמים הביעו דעתם בשאלות אלו. לאמור, שגם בשאלות מדיניות וצבאיות יש צורך להיוועץ בת"ח ולקבל דעת תורה, כי התורה מדריכה את הפרט ואת הכלל, וכל תחום וכל פעולה צריכה להיות מודרכת על פי דבר ד', על פי חכמים, על פי התורה.
מרן הרב קוק זצ"ל כתב (משפט כהן סימן קכ"ד): מצוה שלמלך ישראל יהיו שני ספרי תורה, ספר תורה אחד בתור איש ישראל פרטי, ושני בשביל ללמוד הנהגת המלוכה. כלומר הנהגת המלוכה צריכה להיות על פי התורה. אמנם הלכות ציבור שונים מהלכות היחיד, ולזה יש ספר תורה מיוחד, ושניהם צריכים להיות על פי התורה.
ברם, לא כל תלמיד חכם רשאי להיות פוסק לכלל ישראל, רק גדולי התורה שבישראל הם "השופט אשר יהיה בימים ההם, אין לך לילך אלא אצל השופט שבימיך" (ראש השנה כ"ה). והם רשאים ואף מחוייבים לחוות דעת תורה בשאלות העומדות על הפרק. ועל אחת כמה וכמה בשאלה המרכזית העומדת היום על הפרק - שאלת שלמות הארץ או חס וחלילה מסירת חלקים ממנה לנכרים, שזו שאלה הלכתית תורנית מובהקת.
התורה אמרה: "לא תגורו מפני איש", ואין לתלמיד חכם להימנע מלפסוק ולהורות מפני מורא או מפני חששות שמא יבולע לו או למוסד שהוא קשור אליו.
ועל תלמידי חכמים גדולי התורה הסבורים, שאיסור מוחלט של תורה הוא לוותר על חלק כל שהוא מארץ ישראל, להורות ולומר: כיון שוויתור על חלקי ארץ ישראל אסור מהתורה, אין להשתתף בשום פנים בעקירת ישובים, ויש להשתדל למנוע האיסור החמור הזה. ודבר אלוקינו יקום לעולם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il