ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצוה לשבות ממלאכה ;">

בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

יא בניסן תשס"ז

מצוה לשבות ממלאכה


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

מצוה כ"ה - מצות עשה לשבות ממלאכה ביום ראשון של פסח, שנאמר: "ביום הראשון מקרא קודש" (ויקרא כ"ג ז').


ההתרגשות בעגלה הייתה גדולה, עת נסעו ההורים לראשונה לבקר את ביתם שנישאה חודשים ספורים קודם לכן. הציפייה, לפגוש את ביתם שמחה ומאושרת, מילאה את ליבם. אך כשראו את פניה של הבת, שנראו מודאגות ועצובות, התמלאו בחרדה. לשאלתם, ענתה כי אומנם בעלה אדם נעים הליכות, סבלן ובעל מידות טובות, אך לאחרונה שמה לב כי יש לו התנהגויות מוזרות שגורמות לה לדאגה רבה. היא סיפרה כי בעלה קם מידי לילה בחצות, הולך למקווה, מתפלל בצורה שונה מהמקובל, ומידי לילה הוא קורא בספר, אותו הוא מקפיד להסתיר תחת המזרון. ההורים נבהלו וביקשו ממנה להראות להם את הספר המדובר. האב נטל לידיו את הספר, פתח אותו בעמוד הראשון, וקרא את שמו: "תולדות יעקב יוסף", שכתב הרב יעקב יוסף מפולנאה תלמידו המובהק של הבעל שם טוב הקדוש. האב נחרד כשהבין כי חתנו משתייך לכת החסידים. הוא רץ אל חתנו הצעיר ודרש ממנו לתת באופן מיידי גט פיטורין לביתו, שהרי לא על דעת כן הסכימו לשידוך. להפתעתו החתן סרב בתקיפות בטענה כי אינו מוכן לוותר על אישתו הצדיקה, ללא שום טענה, וכי כל הטענות נגד החסידות שטוען האב מקורם בחוסר הכרת החסידות וגדוליה.
הויכוח הסוער בין השניים גרם להתקבצות תושבים מבין תושבי העיירה, שהשתייכה כולה לזרם המתנגדים לחסידות, הרוחות התלהטו וקולות הויכוח הלכו וגברו. לפתע הושלך הס. אל המקום התקרב הפריץ הזקן של העיירה. הפריץ שנודע בחיבתו הרבה ליהודים, שמע את קולות הויכוח עד לארמונו הסמוך והחליט לרדת ולבדוק מה מסעיר כל כך את התושבים היהודים. לאחר שהתיישב בכיסא שהובא לכבודו, סיפרו לו הנוכחים את דבר הויכוח שהתעורר בין החתן וחותנו אודות הצטרפות הראשון לחסידים. כששמע הפריץ הישיש אודות הספר שקרא החתן בהיחבא, קפץ ממקומו בהתרגשות מרובה והתחיל לספר: "לפני שנים רבות הייתי קצין בכיר בצבאו של הצאר. פעם אחת עמדנו לעבור למקום חניה אחר, לכן ערכנו ספירה של כל החיילים לוודא כי כולם ישנם, אולם אז התברר כי שלושה חיילים חסרים. שלחתי צוות שיחפש אותם בעיירה פולנאה הסמוכה, וכעבור שעה לא ארוכה חזרו הללו מופעמים. הם סיפרו כי מצאו את החיילים החסרים בתוך בית, כשלצידם יושב יהודי קשיש, והם נטועים במקומם ללא יכולת לנוע כלל. כששמעתי זאת, חשבתי בליבי כי מן הסתם חיילים אלו שתו לשוכרה ודמיונם מתעתע בהם. לכן, החלטתי ללכת ולראות בעצמי, ואכן בדיוק כפי שאמרו כך היה. דפקתי על דלת הבית, עד שהאיש הזקן פתח לפני את הדלת. אמרתי לו כי שלושת החיילים צריכים להמשיך איתנו, ולכן אני מבקש שישחררם. הרב ענה לי כי מן הסתם גנבו משהו מהבית, וכל עוד זה בכיסם לא יוכלו ללכת. חיפשנו בבגדיהם ואכן מצאנו גביעי כסף גנובים, ומיד לאחר שהוצאנו אותם מכסיהם חזרו לנוע רגיל, וברחו מהמקום". ניכר היה שהפריץ נרגש, ולאחר הפסקה קלה המשיך:
"האיש הזקן אמר לי כי הלילה הינו ליל פסח, לילה בו עם ישראל הפך לעם, ולכן ישנה שמירה מיוחדת על עם ישראל בלילה זה, ולכן לא הצליחו לגנוב". הפריץ נשא מבטו אל עבר היהודים שהקשיבו מרותקים לסיפורו, והמשיך: "הרכנתי את ראשי בפני הרב הזקן וביקשתי ממנו שיברך אותי. הוא ברך אותי באריכות ימים ושאר ברכות, והתנה זאת בכך שכל ימי אתייחס היטב ליהודים. ואז הוסיף ואמר, כי: 'יבוא יום ותתעורר מחלוקת בין היהודים על אישיותי, ואז מצווה עליך לספר את כל אשר ראית הלילה, ובזה תסתיים ברכתי לאריכות ימיך'". הפריץ השתהה קלות ואמר: "אני יודע שברגע זה גזרתי על עצמי את מותי, אבל זאת חייב אני לאיש הקדוש שעליו אתם מתווכחים כעת, ר' יעקב יוסף מהעיר פולנאה".
עוד באותו היום ליוו תושבי העיירה את הפריץ האהוב למנוחות, כשהעצב על מותו משתלב בשמחה הרבה ששרתה בבית הכלה הצעירה עם בעלה והוריה.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il