ט"ו בשבט - דביקות בה' | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

שבת ומועדים
הארץ ופירותיה

קטגוריה משנית

ספריה
מועדים

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' דוד ב"ר אברהם לוי מלמד

3 דק' קריאה

נטיעת עצי פרי בארץ-ישראל, היא לא רק דבר בעל ערך יהודי ציוני, אלא גם מעשה של דבקות בה', הליכה בדרכי ה'. שמא תאמר, רעיון כזה מתאים שיֵאָמר בבית-מדרשה של הציונות, אבל אין זה לאמיתה של תורה, כי דעת התורה, שדבקות בה' היא באמצעות תפילה בדבקות, לימוד תורה בדבקות, קיום מצוות; בזה מקיימים "ובו תדבק" (דברים י, כ). להיות חקלאי שעוסק בנטיעה בארץ-ישראל, יש בזה ערך מסויים, אבל לקרוא לעבודה זו דבקות בה' והליכה בדרכיו, זה קצת מופרז. כך, לכאורה, עולה מכל החינוך התורני.

אבל מה נעשה, שחכמינו במדרש-רבה לפרשת קדושים (פרשה כה, ג), סבורים שנטיעת עצים בארץ-ישראל זו הליכה בדרכיו של ה'. לעסוק במטע, אין פירושו להשתתף בטקס של נטיעות בלבד, אלא הכוונה להיות חקלאי, ללבוש בגדי-עבודה, להפשיל שרוולים, לנטוע, להשקות, לזמור, לגדל עצים, על כל המשתמע מכך. זו עבודה של דבקות בה', של הליכה בדרכיו, וזה הדבר הראשון שצריך לעשות כאשר נכנסים לארץ. וכך אומר המדרש: "רבי יהודה ברבי סימון פתח: 'אחרי ה' אלוקיכם תלכו' (דברים יג, ה), וכי אפשר לבשר-ודם להלוך אחר הקב"ה, - אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): 'בים דרכך ושבילך במים רבים' ואתה אומר 'אחרי ה' תלכו, ובו תדבקון'! וכי אפשר לבשר-ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה? אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): 'כי ה' אלוקיך אש אֹכְלה'... ואתה אומר 'ובו תדבקון'? אלא, מתחלת ברייתו של עולם, לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחִלה, זהו שכתוב (בראשית ב, ח): 'ויטע ה' אלוקים גן בעדן'. אף אתם, כשנכנסין לארץ, לא תתעסקו אלא במטע תחִלה. זהו שכתוב (ויקרא יט, כג): 'וכי תבֹאוּ אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'". הקב"ה נתעסק במטע תחילה, ואם אתה עושה כמעשיו ומתעסק במטע, אתה הולך בדרכיו, וזו הדרך להידבק בו ולקיים "ובו תדבקון".

ובענין היחס לעבודת האדמה בארץ-ישראל ראוי להביא את דברי ה"חת"ם-סופר" בחידושיו למסכת סוכה דף לו. (ד"ה הדומה לכושי), שם הוא מתייחס למחלוקת רבי ישמעאל ורבי שמעון בר-יוחי במסכת ברכות (דף לה:). נאמר (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". רבי ישמעאל אומר: "יכול דברים ככתבן" - שאדם לא יעסוק בשום דבר אלא בלימוד תורה. תלמוד לומר (דברים יא, יד): "ואספת דגנך ותירֹשך ויצהרך" - "הַנהג בהן מנהג דרך ארץ" - תורה עם מלאכה. ורבי שמעון בר-יוחי אומר: "אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?" - מתי ילמד תורה? - "אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על-ידי אחרים", - והם פנויים ללמוד תורה בלבד, ומקיימים כפשוטו "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". "ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על-ידי עצמן, שנאמר: 'ואספת דגנך'".

וכך אומר ה"חת"ם-סופר": נראה לעניות דעתי שרבי ישמעאל לא אמר מקרא 'ואספת דגנך' אלא בארץ-ישראל ורוב ישראל שרויין על אדמתן, שהעבודה בקרקע עצמה מצווה משום יישוב-ארץ-ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה "ואספת דגנך". ובֹעז זורה גורן השעורים בלילה משום מצווה. וכמו שאי-אפשר לומר 'לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה', כך לא יאמר 'לא אאסוף דגני בעצמי משום שאני עוסק בתורה'. ואפשר, שאפילו שאר האומניות שיש בהם יישוב העולם - הכל בכלל מצווה. וכל זה דוקא בארץ-ישראל, אבל בחוץ-לארץ - כל מה שמרבה ביישוב העולם, מוסיף חורבן בעבודת ה'. ובחוץ-לארץ, מודה רבי ישמעאל לרבי שמעון בר-יוחי, אבל בארץ-ישראל אומר רבי ישמעאל, "ואספת דגנך" - מצווה ליישב את ארץ-ישראל, והיא אינה נדחית מפני לימוד תורה, אלא עם הלימוד יש גם ליישב את ארץ-ישראל ולעבוד את אדמתה ולהוציא פירותיה הקדושים.

תהא שנה זו שנת ברכה בפירות האילן, שנת פריחה וצמיחת קרן ישועה.

מועדים

הארץ ופירותיה