ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תשובות לשאלות

דף הבית ספריה הלכה רביבים רביבים א' שירות לאומי Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ח

תשובות לשאלות


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל


תגובות רבות הגיעו לאחר פרסום המאמרים הקודמים, חלקן תומכות וחלקן מתנגדות. רבים מהמתנגדים הקדימו או סיימו את דבריהם בהתנצלות על כך שהם חולקים עלי, שאולי יש בכך משום פגיעה בכבודי. כדי למנוע אי נעימות אבהיר כי אינני נפגע מקיומן של דעות אחרות, בדרך כלל אני שמח לקוראן, ובמיוחד שרוב התגובות היו מלאות בכנות ואידיאליזם שראויים לכבוד. יתר על כן, עלי להבהיר שוב כי אני מכבד ומעריך כל בת שמתנדבת ל'שירות לאומי', שהרי היא מקיימת בהתנדבותה מצוות חשובות. אם ישאלו, הייתי מעדיף שיקראו קודם את דבריי, ולאחר מכן יבחרו. אם לאחר מכן יחליטו להתנדב לשירות לאומי, לשנה או שנתיים, אכבד ואעריך אותן יותר, שכן התנדבותן תהיה מתוך בחירה.
ומכל מקום אתייחס לכמה תגובות ושאלות:

חשש התקלקלות
שאלה:
"מדוע הרב מתייחס לשאלות כמו נישואין, פרנסה, דמוגרפיה, ולא למציאות שבמקומות רבים בנות השירות הלאומי עלולות להתדרדר מבחינה דתית. הנה למשל אמי עבדה במקום שבו היתה בת שירות שהגיעה לשירות כבחורה מצוינת, עד שכל העובדות ייחלו שיזכו בה לכלה לבנם, ולבסוף בעקבות קשר שנוצר עם ערבי במקום ההתנדבות, נתחברה אליו והתאסלמה".
תשובה: אכן ברור שאסור לבת ללכת למקום שבו יש חשש סביר שתתקלקל מבחינה דתית, ועל כך כבר דיברו רבות - רבנים ומחנכים. ברצוני היה לבחון את עצם מסגרת השירות הלאומי, האם היא הדבר הטוב ביותר כיום.

האם יש בשירות הלאומי איסור
שאלה (כפי הנראה מהמגזר החרדי): "יישר כוח על הדברים האמיצים של הרב, אבל מדוע כבודו אינו כותב באופן מפורש כי אסור ללכת לשירות לאומי? הלא ידוע כי גדולי הדור אמרו שזה איסור גמור?"
תשובה: כי אין בזה איסור אלא להיפך - כל בת שעושה מעשה של חסד מקיימת בזה מצווה. הדיון היה כיצד ניתן לעזור יותר לפרט ולכלל. ומה שבזמנו יצאו גדולי הרבנים, ובראשם הרבנים הראשיים, כנגד גיוס בנות ואף במסגרת שירות לאומי, זה היה כנגד קביעת חובה של שירות לאומי, ומפני החשש שמא לאחר שהדבר ייקבע כחובה ישתלטו על המסגרת גורמים חילונים שיגרמו לקלקול הבנות, אבל על מסגרת התנדבותית לא דיברו. 1

האם אפשר להספיק הכל
תגובה מבחורה צעירה שמתכוונת לשרת שנתיים: "אני חייבת לציין שאני ממש לא מסכימה עם הגישה הזאת בקשר לשירות הלאומי! ראשית כל, כל בת המעוניינת הן להתחתן מוקדם והן להשקיע בלימוד מקצוע שיתאים לה והן להתנדב בשירות הלאומי ולתרום לעצמה עוד שנה במדרשה - יכולה לעשות זאת. לדעתי זה מאוד אפשרי, ואין בזה שום דבר סותר.
למשל, אם בת תתנדב בחינוך המיוחד, היא תפתח לעצמה דלתות, ויכול מאוד להיות שעל ידי כך תתקבל שם לעבודה לאחר שתלמד".

תגובה נוספת מבוגרת שירות לאומי: "אני לחלוטין לא מסכימה עם הקביעה שהשירות הלאומי עלול לפגוע באפשרות של הבנות ללמוד מקצוע ולהתחתן. הנה אני, כיום בת עשרים ושבע, התנדבתי במשך שנתיים, התחתנתי בגיל עשרים ושתיים, והספקתי להשלים לאחרונה תואר שני".
תשובה : לא כתבתי שלא ניתן להתנדב לשירות לאומי וגם להתחתן וגם ללמוד מקצוע, אלא שזה נעשה קשה יותר. למשל, זו שהצליחה לגמור תואר שני, אולי בלי שירות לאומי יכלה לסיים תואר שלישי. אם היתה עושה כך, לדעתי יכולתה לקדש שם שמים ולתרום לעם ולארץ היתה גדולה יותר. וזו שהספיקה לעשות תואר ראשון אולי הייתה יכולה לסיים תואר שני. ויש כאלה, בעיקר ממשפחות חלשות מבחינה כלכלית, שבעקבות השירות לאומי לא ירכשו מקצוע שהולם את כשרונן. ואם יש מספר בנות מוכשרות במיוחד שהספיקו לעשות הכול, אל ילמדו מעצמן על הכלל, שלא כולן זכו לכשרונות מיוחדים כמותן.

האם לא צריך לסמוך על ה'?

שאלה: "הרב כתב שעיכוב הנישואין והלימודים המקצועיים בשנתיים עלול לגרום לחלק מהבנות שלא להינשא או לא ללמוד מקצוע הולם. ואף הובאה דוגמה מכביש מסוכן, שגם אם רק עשרה אחוז מהנוסעים בו נפגעים, אין לנסוע בו. אמנם נכון שצריך להיות רציונאליים, אבל מי שיחליט מה יקרה בסוף הוא אך ורק ה', וגם מי שלא תעשה שירות לאומי עלולה שלא להתחתן או לא ללמוד מקצוע הולם?"

שאלה: "מדוע הרב מכניס את השיקולים הכלכליים, האם אדם לא צריך למסור את עצמו למען הכלל?"

תשובה: גם כשאדם בא לקיים מצווה ולהתנדב עליו לבחון כיצד יוכל לתרום יותר, וכדי לבחון זאת צריכים לקחת בחשבון גם את השיקול הכלכלי. הקב"ה נתן לנו שכל לבחון את הדברים כדי שנוכל לבחור את הדרך הטובה ביותר, ואם איננו מפעילים את שכלנו והולכים בדרך שעלולה לגרום לחלק מהבנות שלא להינשא ולחלקן שלא ללמוד מקצוע הולם, אל נבוא אחר כך בטענות לריבונו של עולם. אילו היתה מצווה בתורה להתנדב דווקא בגיל זה למשך שנתיים, היינו יכולים לשאול מדוע הקב"ה אינו מסייע לעושי מצוותיו. אבל אין מצווה ספציפית בתורה להתגייס לשירות לאומי ודווקא בגיל זה, אלא המצווה היא כללית, לעשות חסד עם הפרט והכלל, להרבות בתורה ובחינוך, ליישב את הארץ וכו', ועלינו לבחון מעת לעת כיצד לקיים מצוות אלה בצורה הטובה ביותר.

מדוע לא מדברים על הבנים
שאלה: "מדוע הרב מדבר על הבנות? גם הליכתם של הבנים לישיבה ולצבא גורמת לדחייה של הנישואין ושל לימוד המקצוע?"
תשובה: מפני שמה שהבנים עושים הוא הכרחי. מצווה על הבנים ללמוד תורה ולהגיע לרמה תורנית שתאפשר להם להקים משפחה שנוהגת בכל דרכיה על פי הדרכת התורה. וכיוון שהבנים לא מספיקים ללמוד כראוי עד גיל 18, חובה עליהם להמשיך ללמוד עוד כמה שנים, כדי שיוכלו להקים בית נאמן בישראל.
כמו כן מצווה לשרת בצבא כדי להגן על העם והארץ, ומאופיו של השירות הצבאי שלא ניתן לבצעו בגיל מבוגר יותר או צעיר יותר, אלא בגיל הבחרות, לפני הנישואין. ועל כן נוצר הכרח שלימוד המקצוע של הבנים ידחה לגיל 23 בערך.
שאלה:
אפשר גם לטעון כנגד שירות החובה לבנים, שמבחינה כלכלית אינו משתלם, אלא עדיף שהצבא יהיה של שכירים, שיקבלו משכורת על שירותם, ובכך תימנע האבטלה הגדולה שיש בקרב חיילים רבים, וכספים רבים יחסכו.
תשובה : הפגיעה בשירות החובה של הבנים מסוכנת. זוהי מצווה קיומית, פיקוח נפש של כלל ישראל. בלא השמירה על הנכונות של היחיד להקריב את עצמו למען העם, לא נוכל להתקיים. ולכן צריך להיזהר מלהפוך את השירות הצבאי לגברים להתנדבות. להיפך, יש לעשות כל מאמץ לכלול במידה זו או אחרת את כל הגברים היהודים בשירות הצבאי.

מדוע שהגברים לא יפרנסו
תגובת התרסה: "כל הדיבורים על לימוד המקצוע לבנות הוא כדי שהבנות יגדלו את כל הילדים, ובנוסף לכך יפרנסו את הבעל שיוכל ללמוד בכולל עד גיל שמונים. מדוע הגברים לא מפרנסים?!"
תשובה: המצב הרגיל הוא שהבעל נושא בעיקר עול הפרנסה - לכך הוא מתחייב בכתובה. אמנם במצבנו הנוכחי, בו יש הכרח לשרת בצבא, וללמוד יותר תורה כדי להיות מסוגלים להתמודד עם החיים החילוניים שמסביב, הזמן שבו יוכלו להתחיל ללמוד מקצוע נדחה. ועל כן הסדר הטוב הוא שהבנות יסיימו את לימודי המקצוע שלהן מוקדם יותר, ובשנים הראשונות, בעוד הבעל לומד תורה ומקצוע, יוכלו לשאת בעול הפרנסה. ולאחר שהבעל יסיים את לימודיו, יתחיל הוא לשאת בעיקר עול הפרנסה, והאישה, שאולי כבר תזכה שיהיו לה מספר ילדים, תוכל להפחית מעבודתה כדי להתפנות יותר לטיפול בילדים ובבית. 2

האם תקופת השירות הכרחית לגיבוש הזהות 3
שאלה: "בת שירות מקבלת כיום ערכים חשובים מאוד מהשירות הלאומי, ואינני מתכוון רק ל"חסד", אלא גם, לנטילת אחריות. האם לא עדיף שבת השירות תעשה את הסטאז' שלה בנטילת אחריות על הגב של עצמה בדירת השירות, ולא על הגב של בעלה או ילדיה? לי אישית יש שתי בנות שהגדולה סיימה שנתיים שרות לאומי והשנייה זה עתה מסיימת את השנה השנייה. אין מילים לתאר כמה השנתיים האלו הוסיפו להתפתחות שלהן, מכל הבחינות - תורנית, עצמאית וכו'. הייתי מוכן לשלם עבור הניסיון שצברו".
תשובה: ברור ששנה שבה מתמסרים למעשים טובים מפתחת את האישיות, במידה מסוימת אפשר לומר שכל שנה שעוברת על האדם מפתחת אותו, ועל אחת כמה וכמה בתקופת הנעורים.
השאלה מה קדם למה, האם כדי לפתח את הבנות יזמו את ה'שירות הלאומי'? כמדומה שרק לאחר שנקבעה הנורמה שכולן הולכות ל'שירות לאומי' (בעקבות החוק המחייב את הבנות החילוניות לשרת בצבא), החלו לראות עוד דברים חיוביים שצומחים מה'שירות הלאומי'. ואם חוק השירות הצבאי היה מבוטל (על ידי המנהיגות החילונית), תוך זמן קצר היינו שומעים זמירות חדשות וטיעונים הפוכים, שבאמת הבת יכולה להתבגר ולרכוש עצמאות גם בלא שירות לאומי, ואדרבה, דווקא הלימודים הגבוהים מפתחים יותר, ובמיוחד אם משלבים עמהם התנדבויות שונות בזמנים הפנויים ובחופשות.

האם ניתן להתחיל ללמוד מקצוע מיד לאחר סיום התיכון?
שאלה: "בנות רבות אינן מסוגלות בגיל שמונה עשרה להחליט איזה מקצוע מתאים להן. רבות מהן גם לא מוכנות לבחינות הכניסה לאוניברסיטה (פסיכומטרי או שיפור בגרויות), כך שממילא אינן יכולות להתחיל ללמוד מיד לאחר התיכון. בנוסף לכך, רבות טוענות שאחר שתים עשרה שנות לימוד הן צריכות שנתיים להתרעננות".
תשובה: כמדומה שאחר שנקבעה נורמת ה"שירות לאומי', ההחלטה מה ללמוד נדחתה לאחר תקופת השירות. וכמו כן התבססה הדעה שהבנות מוכרחות להתרענן לקראת המשך הלימודים. אבל אילו מלכתחילה היו הבנות יודעות שהלימודים נמשכים אל מעבר לתיכון בלא הפסקה, היו מסתפקות בחופשת הקיץ.
הנה למשל, בנות רבות באמריקה ממשיכות מיד לאחר התיכון בלימודים גבוהים, לחלקן כבר בגיל עשרים וחמש יש דוקטורט. מדוע הן מסוגלות להמשיך ללמוד מיד לאחר התיכון? האם הן נשים מסוג אחר או שפשוט הנורמות שלהן שונות? אילו האפשרות להמשיך בלימודים גבוהים מיד לאחר התיכון הייתה מונחת לפני הבנות, הן היו משקיעות יותר בבחינות הבגרות, ומזדרזות לעבור את ה'פסיכומטרי' במקביל לבחינות הבגרות באנגלית ומתמטיקה. ובמשך התיכון היו מתחילות לחשוב ברצינות איזה מקצוע מתאים להן. אבל כיוון שהן יודעות שלפני הכל עוד הן יוצאות ל'שירות לאומי' ממילא הן דוחות את בחירת המקצוע ואת ההכנות הנדרשות לכך אל מעבר לאופק של ה'שירות הלאומי'.

האם לשרת בשנה הבאה
שאלה: סיימתי זה עתה את כיתה י"ב וכמו כל חברותי אני עומדת להתנדב בשנה הבאה במסגרת ה'שירות הלאומי'. אולם לאחר שקראתי את המאמרים ב'רביבים' אני מתלבטת לגבי השנה הבאה. יש לציין כי כבר התחייבתי לשרת במקום מסוים והם בונים עלי ולא קיבלו בת אחרת לאותו תפקיד. מנגד, אני נחשבת מצטיינת בלימודים, וברור לי שאלמד לפחות לתואר שני. גם הורי חושבים כי עדיף היה לעם ישראל ולי להתחיל מיד בלימודים גבוהים, כדי שהקמת המשפחה לא תפגע ביכולתי להתקדם בלימודים. אבל עדיין לא עשיתי פסיכומטרי, כך שגם אם ארצה עכשיו להירשם לאוניברסיטה, רוב הסיכויים שלא אצליח להתקבל למקצוע שאותו אני רוצה, כי הוא מצריך ציון גבוה מאוד. האם כדאי לבטל את ההתנדבות בשנה הבאה ולנסות בכל זאת להתחיל בלימודים גבוהים?
תשובה:ראשית צריך לזכור כי לא כל כך נורא לשרת בשירות הלאומי... הרי זו מצווה לסייע לילדים או קשישים וכיוצא בזה. הדיון היה האם זו הדרך הטובה ביותר לתרום לעם ישראל, אבל לאחר שכבר התחייבת על מקום מסוים, אל תבטלי את התחייבותך. וממילא לא תפסידי מכך, שכן עדיין לא עברת את הבחינות הנצרכות לכניסה לאוניברסיטה. אמנם חשוב שתקפידי לעשות במקביל לשירות הלאומי את מבחני הפסיכומטרי, כדי שלא תפסידי לאחר מכן עוד שנה.

האם אין כאן הפלייה בין דתיות לחילוניות?
שאלה: הטיעונים נשמעים צודקים, אך מה נענה לבנות החילוניות שיטענו נגדנו, מדוע אנחנו משרתות שנתיים ואתן משתמטות מזה?
תשובה: אכן שאלה זו היא הכבדה ביותר מבחינה מוסרית. לשם כך נצרכתי להרחיב בטיעונים כבדי משקל, על כך שבאמת תצמח תועלת מרובה יותר לעם ישראל אם הבנות יקדימו את תחילת הלימודים המקצועיים ואת גיל הנישואין. מעבר לכך, הציבור הדתי נוטל על עצמו משא כבד, בנוסף לכך שהוא שומר על תורת ישראל, שזה יסוד קיומינו הלאומי, הוא גם משרת בצבא, שותף מלא בכל העשייה הכלכלית, מוביל בהתיישבות ובקליטת עלייה, ואף נוטל על עצמו את השותפות בהמשך קיומו של העם היהודי על ידי הקמת משפחות גדולות. אפשר בהחלט לטעון, כי מי שנוטלת על עצמה אחריות שכזו, רשאית לוותר על השירות הלאומי, ובמיוחד אם היא עושה זאת למען התורה, העם והארץ. ולוואי וכל הבנות הנקראות חילוניות היו מוותרות על השירות הצבאי ונוטלות על עצמן את האחריות לשמור תורה ומצוות, ולפעול למען העם היהודי בקליטת עלייה, התיישבות, הקמת משפחה טובה וחינוך הילדים ברוח ישראל סבא. ללא ספק מצבנו הלאומי היה אז טוב בהרבה.

מכונת הולדה
מכתב שקיבלתי: "כבוד הרב, האמת קשה לי לכבד אותך אחר הדברים שכתבת בקשר ל'שירות הלאומי'. אתה רואה את האשה כמכונת הולדה, כאילו כל תפקידה בחיים הוא ללדת, ומה על הרגשות שלה? ומה אם תרצה לפתח קריירה? אולי היא רוצה ללמוד באוניברסיטה? אתה לא חושב שזה מאוד פוגע לחשב חישובים כאלה. כנראה אתם לא מבינים מה זאת אשה. אתם מפחדים שנשים יצליחו יותר מהגברים ולכן אתם רוצים להחזירן למטבח".
תשובה:כפי הנראה קראת רק את המאמר השלישי (שעסק בהיבט הדמוגרפי), ואף לא הגעת לסופו. גם את המאמר הראשון והשני, שבהם הובלט הערך שנשים יממשו את כשרונן גם בלימודים גבוהים לא קראת. את חושבת שאת יודעת מראש מה רבנים אמורים לחשוב ולכתוב, ועל כן את מתנדבת להוכיחם ולאלפם בינה, למען ידעו מהי אשה. לא נותר לי אלא להציע לך לקרוא את המאמרים מתחילתם ועד סופם.


^ 1. בעקבות דברים אלו הופנתה אלי שאלה באתר האינטרנט של ישיבת בית אל : כיצד כבוד הרב כתב שאין איסור להתנדב לשירות הלאומי, והלא החזון איש כתב שזה איסור "יהרג ובל יעבור". וכך כתוב באגרות החזו"א ח"א אגרת קיא: "ואנו שומעים איומים להתנפל עלינו ולהוציא הבנות מחיק אמותם באלמות ובאגרופים, ודמעת העשוקים כנחל, פן ח"ו יפגעו בבבת עינם בבנותיהן היקרות להוציאן לרעות בשדות אחרות... הריני פונה אל לבן הטהור לחגור שארית כח שלא ליתן שום אפשרות של כפיה על הצעירות נגד מצפון שלהן..." ושם באגרת קיב: "... ביחס ... לכפיה בכל אופן שיהיה, הם לפי מצב הנוכחי, מגינת לב האבות והבנות יחד שאין דוגמתה מצד אחד ומסכנת באמת את כל האופי הטהור והקדוש של המחונכות היקרות אשר נשארו לנו לפליטה, רגשות נפשי מורה ובאה שהוא ענין של יהרג ואל יעבור, ואולי גם מנקודת הלכה כן, ולכן אני פונה לכבודו שיחיה ולהחברים היקרים שיחיו, אשר בידם לעשות בזה לקיים את ההסכם שלא לנגוע בהבנות הצנועות".
תשובה: יישר כוח על הציטוטים מה'חזון איש'. ברור לי שגם היום אילו היו מטילים על הבנות גיוס בכפייה למסגרת שירות לאומי היה צריך ללחום נגד זה בכל תוקף, וזה קרוב להיות כפיה על דת, שכן על ידי הכפיה היה חשש סביר שיכריחו בנות להיות במסגרת שאינה הולמת את רמתן הדתית, והיו גורמים לחלק מהן לרדת בשמירת מצוות. עוד חשוב לשים לב כמה דייק ה'חזון איש' להגדיר את עמדתו: "רגשות נפשי מורה ובאה שהוא ענין של יהרג ואל יעבור, ואולי גם מנקודת הלכה כן". מכל מקום מדברים אלו של ה'חזון איש' זצ"ל מתברר שצדקתי בדבריי, שההתנגדות החריפה היתה כנגד גזירת כפיה, וגם הרבנות הראשית דאז התנגדה לכך, אבל לא דובר אז על שאלת התנדבות, לפיה הבת יכולה לבחור מקום הגון, שבו תוכל להתנדב ולתרום.
ובכלל, כיצד אפשר לומר שבת שעוזרת לקשישים או ילדים עוברת באיסור של "יהרג ובל יעבור". זהו דבר שלא ניתן להעלות על הדעת. וקשה להאמין שיהיה רב שיאמר כך.
לאחר מכן הגיעה שאלה נוספת: היאך כבוד הרב כתב שגדולי ישראל לא אסרו שירות לאומי בהתנדבות, הנה הרב קנייבסקי זצ"ל, הסטייפלער, ב'קריינא דאגרתא' ח"ט אגרת רכז, הביא בתחילה את פסקם של הגרצ"פ פרנק, הגרז"ר בנגיס, הגרא"ז מלצר והגאון מטשעבין לגבי שירות לאומי בכפייה, ולאחר מכן התייחס לשירות לאומי בהתנדבות, וכתב: "ולאשר כהיום בשנת תשל"ב עת צרה היא ליעקב כי בעוונותינו הרבים מתכננים שוב להפעיל וללחוץ על גיוס בנות בצורת התנדבות לשרות לאומי, ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת, שכל זה הוא ביהרג ואל יעבור, ראיתי הכרח לחזור ולפרסם פס"ד הנ"ל מאדירי התורה ז"ל שנתפרסם בשנת תשי"ב תשי"ג". וכך מובא גם באגרת רכח, במכתב מאת הרב קנייבסקי והרב שך זצ"ל.
אם כן רואים בבירור את התנגדות גדולי התורה לשירות לאומי בהתנדבות, ומה שמרן החזו"א לא התנגד לשירות לאומי בהתנדבות, כי בזמנו, כמדומני, לא הועלתה הצעה זו.
תשובה: אכן לא ידעתי, ולא העליתי בדעתי, שיתכן שיהיו רבנים שיאמרו ששירות לאומי בהתנדבות הוא בגדר "יהרג ובל יעבור". ודבר מזה לא שמעתי מרבותי.
ולעצם העניין, חובה לציין, כי המציאות מכחישה את יסוד הטענה. נכתב: "ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת". המציאות כידוע אחרת לחלוטין. ויש מקום לבדוק אם אחר שהרבנים שנזכרו היו יודעים את המציאות, שאינה כפי שכתבו, היו ממשיכים לסבור כי יש בדבר איסור.
אמנם יתכן שאם הבנות החרדיות היו הולכות לשירות לאומי, היו אכן מתקלקלות, כפי שכתב הרב קנייבסקי. וזאת משום שלא הורגלו להיפגש עם החברה הדתית-לאומית, וק"ו החילונית. אבל הבנות הדתיות-לאומיות ברובן הגדול אינן מתקלקלות. ואלו שיורדות, רובן היו יורדות גם בלא זאת, ודרכים רבות פתוחות לפניהן - באוניברסיטה ובעבודה. לפיכך אין מקום לומר לבנות הציבור הדתי לאומי שיש איסור ללכת לשירות לאומי.
וכך אכן רבותינו, ההולכים בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, לא אסרו את השירות הלאומי. ובוודאי שראוי לבנות שגדלו לאורם, שילכו על פי הדרכתם. וכל הדיון שדנתי בו הוא כיצד לתרום יותר, אבל אין בזה איסור. מעבר לכך, גם בת חרדית שתרצה לסמוך על גדולי רבותינו, אם תעשה זאת לשם שמים, ובאופן שאין חשש שתידרדר, יש לה אילנות גדולים לסמוך עליהם, ואין למחות בידה.
עם זאת, כמובן שיש להזהיר שלא ללכת למקומות שיש סכנה שהבת תידרדר בהם מבחינה רוחנית.
^ 2. יעויין עוד במאמר הפותח ספר זה, ובפניני הלכה ליקוטים חלק א', א, יז-יח, שרק אלה הלומדים על מנת ללמד רשאים להתפרנס ממילגה בכולל, אבל שמונים עד תשעים אחוז שאינם נצרכים להיות מורים או רבנים, צריכים ללמוד מקצוע ולפרנס את משפחתם.
^ 3. עוד התייחסות לתגובות מתאריך ג תמוז תשס"ו, שבועיים אחר ההתייחסות הקודמת.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il