ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"אל תהי צדיק הרבה" ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בשלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ז שבט תשס"ח

"אל תהי צדיק הרבה"


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בסוף פרשתנו מופיע סיפור המלחמה הראשונה בעמלק. עמלק הפך לדורות, לסמל לשונאי ישראל המנסים בכל דור לכלותינו. הציווי להלחם בו לכאורה איננו שונה מהציווי להלחם בכל מלחמת מצוה.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות י"ז ט).

לאחר הנצחון מסכם הכתוב:
"וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שם, טז).

לא ברורה משמעותה של הכרזה אלקית זו.
למעלה מארבע מאות שנה מאוחר יותר קיבל שאול המלך ציווי מפי שמואל הנביא:
"עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א ט"ו ג).

ציווי זה זעזע את שאול, רגשותיו ההומניים נתעוררו וגרמו לו לעבור על דברי הנביא ולאבד את מעמדו כמלך. חז"ל מבקרים אותו קשות ומספרים לנו כי קושי למדני-הלכתי הפריע לו בביצוע הציווי. וז"ל הגמרא:
"בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול "לך והכית את עמלק", אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז' טז)" (יומא דף כב עמוד ב).

נשאלת השאלה האם הציווי שנצטווה שאול הוא ציווי לדורות? האם אכן אלו הם גדרי המצווה באופן קבוע?
באמצעות בירור השאלה הראשונה מה פשר השבועה "כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ", נשתדל לענות על התשובה השניה.
מצאנו במדרש ההלכה על פרשתינו:
"ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לד' וגו', ר' יהושע אומר לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהי ממלכתו (שלמה) באותה שעה מלחמה לד' בעמלק.
ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו אם אניח נין ונכד של עמלק תחת כל השמים. שלא יאמרו גמל זה של עמלק".
ר' אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו". (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דעמלק פרשה ב ד"ה ויאמר כי).
אם כך מצינו שלש דעות:
א. דעת ר' יהושע כי שבועה זו נוגעת למעשיו של הקב"ה ורק שלו באחרית הימים.
ב. דעת ר' אלעזר המודעי כי משבועה זו נלמד שהציווי שקיבל שאול הוא הציווי הקבוע מדורי דורות ובכל הדורות בהם ניתן לקיים בפועל מצוות מחיית עמלק. הציווי הוא להכרית כל זכר לעמלק.
ג. דעת ר' אליעזר היא שהשבועה מלמדת אותנו שאפשר לקבל גרים מכל העמים (כולל אדומים, מואבים, עמונים ומצרים) אבל לא עמלקים.

נשאלת השאלה כמי נפסק להלכה למעשה? הפוסק היחיד שהכריע בכך היה הרמב"ם. הוא פוסק כר' יהושע. לכן בפסקיו אין הוא מביא את הציווי שנצטווה שאול כפסק לדורות כי הוא היה רק הוראת שעה. כמו כן, לשיטתו ניתן לקבל גרים אפילו מעמלק.
לשיטת הרמב"ם ברורה תמיהתו של שאול מכיוון שהוא נצטווה ציווי יוצא דופן שלא היה לו אח ורע בתולדות ישראל.

הבה נפנים את המסר של חז"ל כי כשיש ציווי מפורש מפי נביא
ההדרכה היא "אל תהי צדיק הרבה"!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il