ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שותפות במיזם כלכלי ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ז שבט תשס"ח

שותפות במיזם כלכלי


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש להצלחת
עם ישראל

תיאור המקרה:
התובע פיתח משחק חדש. על מנת למכור את זכויות היוצרים של המשחק לחברת משחקים, נכנס לשותפות עם הנתבע. הנתבע היה אמור לעסוק בשיווק המשחק לחברת המשחקים, כאשר דובר מראש על חברת משחקים מסוימת בחו"ל, שלנתבע יש קשר מיוחד עם המנהל שלה. סוכם, שהרווחים ממכירת המשחק יתחלקו שווה בשווה בין שני הצדדים.
על פי בקשת החברה, שופר המשחק, אך בסופו של דבר, החליטה החברה לדחות את קבלת המשחק לייצור.

התביעה: התובע טוען כי היות שהנתבע נכשל בתפקידו, יש לבטל את השותפות. ברור שאין לנתבע שום עדיפות בקשרים עם חברות אחרות, והשותפות נבעה מהקשר המיוחד שיש לנתבע עם מנהל החברה שדחתה את המוצר בסופו של דבר. הוא רוצה לנסות למכור את המשחק לחברה ישראלית, שם מן הסתם הרווחים יהיו קטנים יותר, אבל לדעתו לא נדרשת עבודת שיווק נוספת. כמו כן, הוא מוכן לתת לנתבע רק 20% מן הרווחים שיגיעו ממכירת המשחק.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, שהעובדה שהמשחק לא התקבל בסופו של דבר בחברה המקורית אינה מהווה עילה לביטול השותפות. הוא מציע לפנות לחברה בין לאומית אחרת. הוא סבור, שגם החברה הראשונה היתה מקבלת את המוצר, אם רק היו נעשים שיפורים נוספים, שיפורים שלתובע אין את היכולת לעשות כעת.
הנתבע דורש להמשיך את השותפות על פי שיעור הרווחים המדובר – שווה בשווה. כמו כן, הוא מבקש מבית הדין שיחייבו את התובע לא להתקשר עם גורם משווק אחר.
פסק הדין: בית הדין קבע, שהשותפות צריכה להמשיך להתקיים, כאשר חלוקת הרווחים תיעשה שווה בשווה, ואין לצד אחד לנסות למכור את המשחק בלא ידיעת הצד השני. עם זאת, כל אחד מהצדדים רשאי לדרוש למכור את המשחק לחברה בארץ, ולאו דווקא לחברה בחו"ל.
הנימוקים: בית הדין קבע, שאין לטעון שהשותפות הזו היא בבחינת 'מקח טעות'. שכן, לנתבע אכן ישנם קשרים אישיים עם מנהל החברה שאליה פנו בראשונה. גם העובדה שבסופו של דבר לא התקבל המשחק, אינה מעידה על כך שלא היה לנתבע קשר אישי עם מנהל החברה.
כמו כן, הנתבע אכן פעל לקידום שיווק המוצר. אין שום סיבה לחשוב, שהמשחק לא התקבל בגלל חוסר השקעה של הנתבע. גם אם היה חוסר השקעה שכזה, אין הוא מהווה בסיס לביטול השותפות למפרע, אלא לכל היותר יסוד לתביעה לתשלום נזקים או לפיצוי בגין מניעת רווח.
בין התובע לנתבע ישנם חילוקי דעות בשאלה, מה היה אופי השותפות שלהם. לדעת התובע, הוא הבעלים על המשחק. תפקידו של הנתבע הוא רק לשמש כאיש שיווק, שבתמורה מקבל 50% מהרווחים. לעומת זאת, הנתבע רואה את עצמו כשותף מלא.
בית הדין קבע שעמדתו של הנתבע נכונה משלושה שיקולים עיקריים: (א) הנתבע השתתף בצורה משמעותית גם בעיצוב המוצר (ב) הנתבע התחייב להשקעה כספית, שהתובע לא השקיע. דהיינו, כנגד הרעיון שהביא התובע, הביא הנתבע כסף (ג) חלוקת רווחים שווה בשווה מצביעה בדרך כלל על שותפות.
כמו כן, יש לציין, שגם כאשר הוצג המשחק לחברת המשחקים, היה נראה שהנתבע הוא שותף גמור.
לאור הסיבות הנ"ל, יש לקבוע שהצדדים נכנסו להסכם שותפות, אלא שיש לקבוע את תוקפו על פי ההלכה. בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קעו סעיפים א-ג) נפסק: "השותפין שבאים להשתתף, אין השיתוף נגמר בדיבור, לומר שאם אמר: בואו ונשתתף יחד בכך וכך, שלא יוכלו לחזור בהם, ואינו מתקיים אלא בקנין... נשתתפו בשאר מטלטלין, כיון שקנו מידם שיביא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש, והרי נשתתפו בהם, נעשו שותפין בהם... האומנים שנשתתפו באומנות, אף על פי שקנו מידם, אינם שותפים. כיצד, שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה, אין כאן שותפות כלל, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם".
דהיינו, שותפות יכולה להיווצר רק כאשר שני הצדדים נעשים שותפים בחפץ מסוים. אולם, שותפות במלאכה, כגון זו של החייטים, אינה נחשבת כשותפות.
בנדון דידן, יש לשאול, האם ישנו חפץ מסוים שבו שותפים הצדדים. על פניו, השותפות איננה בחפץ, אלא ברעיון – זכויות היוצרים של המשחק המסוים. למעשה, ישנה מחלוקת בפוסקים, אם לזכויות יוצרים יש מעמד של חפץ שניתן להקנותו, כמבואר בספר 'עמק המשפט – זכויות יוצרים' (קיצורי דינים למעשה פרק א).
אולם, גם אם נאמר שזכויות יוצרים אינן נחשבות כחפץ שניתן להיות שותפים בו, עדיין יש לשותפות בנדון דידן משמעות. שכן, בהמשך דברי השולחן ערוך (שם סעיף ג) נאמר: "י"א דאפילו קנין אינם צריכין, אלא כל מה שמתנים זה עם זה מתקיים, אפילו באמירה בעלמא, ואינן יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות שהתנו. ויש חולקין ואומרים שיכולין לחזור בהן לענין מה שירויחו אחר כך, אבל לא לענין מה שהרויחו כבר...".
לשיטת היש חולקים מבואר, שאמנם ביחס להמשך השותפות, אין שותפות בלא קניין על חפץ, אולם ביחס לרווחים מהשותפות עד עתה, יש לשותפות מעמד אף בלא קניין. ומבואר בנושאי הכלים בשו"ע שם, שבזה כולי עלמא מודים.
ולכן, לגבי הרווחים מהשותפות שנוצרו עד עתה, לכולי עלמא יש לתובע ולנתבע חלק שווה.
יש לציין, שמן הראוי להשתדל לחפש בסיס לקיום השותפות, שהרי מראש הצדדים רצו לעשות שותפות כזו, ויש לעשות כל טצדקי לחפש בהלכה דרכים לקיים אותה. וכעין זה בדברי המהרש"ך (חלק ב סימן רכט): "מאחר שראובן נשא ונתן עם שמעון במקום שנהגו שלא יצטרכו בעסקיהם לדון בדין תורה שהיה מן הנמנעות לישא וליתן ויבטל העסק והמשא ומתן, היתכן שנאמר שישא ויתן על סמך אותו המנהג והדבר היה ידוע שאם אותו העסק והמאורעות שאיפשר שיארעו באותו העסק היו נידונים בדין תורה הניח מעותיו על קרן הצבי ויאכל הלה וחדי?".
עוד יש לקבוע, מהי מטרתה של השותפות, מאחר ונושא זה שנוי במחלוקת בין הצדדים. הנתבע מעוניין למכור את המשחק רק לחברה בין לאומית, שם הרווחים יהיו גדולים יותר. אבל התובע, המעוניין לממש את הרווחים מהר, רוצה לאפשר מכירה גם בארץ.
בשולחן ערוך (שם סעיף יד) נאמר: "אחד מהשותפין שבא לישן הפירות עד הזמן הידוע למכור אותם פירות, אין חבירו מעכב עליו. אבל משהגיע זמן המכר, יכול כל אחד מהם למכור, ואין חבירו יכול לעכב עליו... ואם אין זמן ידוע למכור אותם פירות, ורוצה אחד מהם לישנם, חבירו מעכב עליו".
על כן, היות שיש כעת אפשרות סבירה למכור את המשחק לחברה בארץ, אין הנתבע רשאי לעכב את המכירה בטענה שאם יחכו יזכו לעסקה טובה יותר.
היות שמדברי הצדדים לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שמטרת השותפות היתה התקשרות דווקא עם גורמים בין לאומיים, רשאי התובע לדרוש למכור את המשחק לחברה בארץ.
לאור האמור לעיל, יש לקבוע, כי מדובר בשותפות את תביעת התובע יש לראות, כתביעה לפירוק השותפות. בשולחן ערוך (שם סעיף טז) נאמר: "נשתתפו סתם, ולא קבעו להם זמן, הרי אלו חולקין כל זמן שירצה אחד מהם, ויטול כל אחד חלקו מהסחורה. ואם לא היה באותה סחורה דין חלוקה, או שהיה בחלוקתה הפסד, הרי אלו מוכרים אותה וחולקים הדמים".
בנדון דידן, לא נקבע זמן לשותפות, אבל נקבע יעד סיום – מכירת המשחק לגורם אחר. עם זאת, היות שכבר עבר זמן רב ומכירת המשחק איננה בטוחה, נראה שיש לדון שותפות זו כשותפות שלא נקבע לה זמן, שכל אחד מהשותפים יכול לדרוש את פירוקה.
היות שאין כאן נכס שניתן לחלוק אותו, ישנן שתי אפשרויות – או שאחד השותפים יקנה את חלקו של חברו ('גוד או איגוד'), או שימכרו את זכויות היוצרים לאדם אחר. הש"ך (שם סקכ"ט) כותב, שקנייה של שותף מחברו, עדיפה על פני מכירה לאדם שלישי.
המצב הרגיל בקנייה של שותף מחברו הוא שאחד השותפים משלם את תמורתו המלאה של החפץ המשותף. בענייננו, שני הצדדים אינם מעוניינים בכך, אלא מעוניינים בקבלת תמלוגים ממכירת המשחק בפועל. מסיבה זו קבע בית הדין, שכל זמן שאחד הצדדים לא יציע הצעה שיש בה משום תמורה בעבור כל המיזם, כולל התמלוגים, רשאי כל צד לדרוש את מכירת המשחק לגורם שלישי. וכאמור, גורם זה יכול להיות גם חברה ישראלית.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il