ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- קומי אורי
- כד - דתלשי"ם וט"ו בשבט
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
השודדים יצאו את תחום העיר טבריה, ושמעו קול מאחוריהם: "אם לא תחזירו - אנקום נקמתי מכם!".
הם הביטו זה בפני זה, מופתעים. מי הוא זה שרודף אחריהם? לחבורתם, המכונה "בעלי קנייה", יצא השם בכל האזור. כבר זמן רב עוסקים הם בשוד וגזל, ואיש אינו מעלה בדעתו להתעמת אתם. מיהו אפוא המאיים עליהם בצעקות?
"אם לא תחזירו - אנקום נקמתי מכם!" נשמע הקול שנית, והצועק הוסיף: "מה זאת עלתה בלבכם, וכיצד העזתם פניכם וגזלתם את כספו של ראש הישיבה, רבי יוחנן?!". הצועק עדיין רחוק, אבל קולו נשמע היטב.
"רבי יוחנן? לא כדאי להסתבך אתו", אמר האחד, שחשש קל עלה בלבו, לחברו, "זה מסוכן. שמעתי שפעם אחת תלמיד אחד התנהג כלפיו שלא כראוי, והרב נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות!". "שטויות", ענה החבר, "אגדות מספרים על כל ראש ישיבה". בעוד הלה מספר לחברו ממעשיו המופלאים של רבי יוחנן התקרב אליהם הרודף, והם נרתעו למראה פניו. "בר לקישא!" סינן אחד מהם.
כן, הוא מוכר להם. לסטים היה, ראש הלסטים. כולם פחדו ממנו. יום אחד שינה את עורו והצטרף לחובשי ספסלי בית המדרש. ועכשיו - הוא מולם! בא לתבוע את כספו השדוד של רבי יוחנן. ומה יענו לו?
"אם את כספו של רבי יוחנן לקחנו, נחזיר חצי ממנו", ניסה אחד מן השודדים לפתוח במשא-ומתן.
ריש לקיש הרעים בקולו: "חייכם, את כולו אני נוטל. אף לא פרוטה אחת אשאיר!". לנגד עיניו עמדה עדיין תמונתו מהבוקר של רבי יוחנן, רבו וחברו, יושב בבית המדרש מהורהר ואינו מגיב לשאלות שהופנו אליו. מעולם לא ראהו כל כך טרוד. כששאל אותו ריש לקיש לפשר הדבר, נענה "כל האברים תלויים בלב, והלב תלוי בכיס. נשדדתי בידי לסטים, כנופיית בעלי קנייה". ריש לקיש שאל לכיוון מנוסתם ויצא בעקבותיהם. הוא לא הסכים לוויתור על כלשהו מכספו של רבי יוחנן. פחדם של השודדים מפני ריש לקיש לא היה מופרז: הם זכרו את כוחו, ושמעו איך הֶעֱרים על חבורת אוכלי-אדם, הרג אותם והשתחרר מרשותם.
כשהכסף בידו חזר ריש לקיש לטבריה, אל רבי יוחנן (על פי ירושלמי תרומות סוף פרק ח).
חילו לאורייתא
רבי שמעון בן לקיש נולד למשפחה של תלמידי חכמים. בבחרותו למד תורה והיה בין תלמידיו הצעירים של רבי יהודה הנשיא. רבותיו בתקופה ההיא היו גם רבי חייא, רבי ינאי, רבי אפס ורבי אושעיא. הוא ורבי יוחנן העידו מאוחר יותר על עצמם: "לא זכינן לאורייתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי", לא זכינו לתורה אלא בגלל שראינו את אצבעותיו של רבי (ירושלמי ביצה פרק ה הלכה ב).
בשלב מסוים עזב את בית המדרש, אולי מתוך דוחק וקשיי פרנסה. הוא הלך ונעשה שודד. לסטים! את תלמודו הראשון שכח. כל כך הצטיין במלאכה החדשה שמצא והתקדם בה, עד שנעשה למנהיג השודדים. שני חברים היו לו, שיצאו ביחד איתו למסעות גזל ושוד. הם היו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור בדרך.
הגמרא מספרת על מקרה שקרה לריש לקיש בתקופה הזאת: "ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי. שקל בהדיה חייתא וגלגלתא, אמר: גמירי, דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה, כי היכי דליחול אדמיה. יומא בתרא אמרו ליה: מאי ניחא לך? אמר להו: בעינא אקמטינכו ואותבינכו, וכל חד מינייכו אמחייה חייתא ופלגא. קמטינהו ואותבינהו כל חד מינייהו, כד מחייה חד חייתא נפק נשמתיה חרקיניה לשיניה, אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי? אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא! קטלינהו כולהו, נפק ואתא" (ריש לקיש מכר עצמו ללודיים אוכלי אדם. לקח אתו שק ועיגול מתכת בתוכו, אמר: ידוע שביום האחרון, כשהורגים אותו, כל מה שמבקש מהן עושים לו, כדי שימחל על דמו. ביום האחרון אמרו לו: מה בקשתך? אמר להם: אני רוצה לקשור אתכם ולהושיב אתכם, וכל אחד מכם אכה אותו מכה וחצי. קשר אותם והושיבם. כל אחד מהם, כשהיכהו מכה אחת יצאה נשמתו וחרק שיניו, ונראה כמחייך ולכן לא הבחינו חבריו שהוא מת, אמר לו: אתה צוחק עלי? עדיין נשארה לך אצלי חצי מכה! הרג את כולם ויצא. הם לא הבחינו האחד במיתת חברו, כי המתכת מכוסה בשק והמכה היתה יבשה) (גיטין מז. והמפרשים).
יום אחד היה רבי יוחנן שוחה בירדן. ריש לקיש ראה אותו וקפץ אחריו לנהר. רבי יוחנן פנה לריש לקיש בהתפעלות: "חילך לאורייתא!" כוחך - לתורה! ריש לקיש ענה לעומתו: "שופרך לנשי!" יופיך - לנשים! "אם תחזור בך לכמות שהיית בצעירותך", אמר לו רבי יוחנן, "תתחתן עם אחותי, שיפה ממני". ריש לקיש הסכים. קרא עמו ולימד אותו ועשאו אדם גדול ותלמיד חכם (בבא מציעא פד.).
חוט של חסד
נטעם מעט מהדברים שאמר וממה שאמרו עליו:
ריש לקיש היה מסדר משנתו ארבעים פעם כנגד ארבעים יום שניתנה תורה, ונכנס לפני רבי יוחנן. (תענית ח.)
ריש לקיש היה הולך בדרך. הגיע לשלולית מים. בא איש אחד, הרכיב אותו על כתפיו והעביר אותו. אמר לו: קראת מקרא? אמר לו: קראתי. - שנית משנה? - שניתי ארבעה סדרי משנה. אמר לו: פסלת לך ארבעה טורים, וטענת את בן לקיש על כתפיך? זרוק את בן לקיש במים! אמר לו: נוח לי שאשמש את אדוני. - אם כן, למד ממני דבר אחד, שאמר רבי זירא: בנות ישראל הן החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים. (מגילה כח:)
אמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה - עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה - עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. (סוכה כ.)
אמר עולא: הרואה את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה. (סנהדרין כד.)
מי שמדבר אתו ריש לקיש בשוק נותנים לו הלוואה בלי עדים. (יומא ט:)
אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו - משום ובלילה שירה עמי. ויש אומרים: אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. (חגיגה יג:)
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. (מנחות קי.)
כיצד לסטים עושה תשובה?
איך מנהיג השודדים, שכולם מפחדים ממנו, מניח הכול והולך ללמוד תורה?
מתוך שלא לשמה בא לשמה. יופיו של רבי יוחנן וההבטחה שלו שייתן לו את אחותו לאשה קסמו לו, לראש השודדים. ודאי הוא שמשהו עמוק יותר משך את ריש לקיש, מעבר ליופי החיצוני, השפיע עליו וגרם לו להשתנות מן הקצה אל הקצה. משהו פנימי התעורר בלבו. את רבי יוחנן הכיר מתקופת לימודיהם בבית המדרש של רבי יהודה הנשיא - "רבי". דמותו של רבי צפה ועלתה לנגד עיניו. הוא נזכר במנהגי הקדושה והחסידות של רבי. כמה עניו היה... "רבינו הקדוש" קראו לו. מעולם לא הושיט ידו למטה מאבנטו. והאווירה המיוחדת בבית המדרש בשיעוריו... הוא זוכר גם את אצבעותיו של רבי היוצאות מתוך הכפפות שלו... ואיזו חרדת קודש היתה לרבי כשלימד את תורת רבותיו, תלמידי רבי עקיבא.
הזכרונות צפו ועלו לפניו. הוא החליט: אשוב לבית המדרש!
והוא שב. שב לבית המדרש ולמד. למד והיה לאחד מגדולי הדור.
ומה עם חזרה בתשובה? שאלנו, איך מפקד הלסטים עושה תשובה?
הגמרא לא סיפרה לנו על תשובתו של ריש לקיש. אבל בפרקי דרבי אליעזר (מג) זה מבואר:
"תדע לך כח התשובה, בא וראה מרבי שמעון בן לקיש, שהיה הוא ושני רעיו בהרים גוזלין וחומסין כל אשר יעבור עליהם בדרך. מה עשה רבי שמעון? הניח לשני רעיו שודדין בהרים, ושב לא-להי אבותיו בכל לבו בצום ובתפלה. והיה משכים ומעריב לבית הכנסת לפני הקדוש ברוך הוא, והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים, ולא שב על מעשיו הרעים עוד. ונתרצית תשובתו, וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים, ונתנו לרבי שמעון באוצר החיים ולשני רעיו בשאול התחתונה, ואמרו שני רעיו לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, יש לפניך משוא פנים? זה היה עמנו שודד בהרים, והוא באוצר החיים ואנו בשאול תחתית! אמר להם: זה עשה תשובה בחייו, ואתם לא עשיתם תשובה. הנח לנו ואנו עושים תשובה גדולה! אמר להם: אין תשובה אלא עד יום המיתה, משל למה הדבר דומה? לאדם שהוא רוצה לפרוש בים, אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת ומים מתוקים בים - אינו מוצא לאכול ולשתות. ולא עוד, אלא אדם שהוא רוצה לילך לקצה המדבר, אם אינו לוקח מן היישוב לחם ומים - אינו מוצא במדבר לאכול ולשתות. כך אם האדם אינו עושה תשובה בחייו - לאחר מיתתו אין לו תשובה, אלא נתינת האיש כדרכיו וכפרי מעלליו."
שחרור תמורת ברכה
כשחזר לבית המדרש, התמסר ללימוד התורה ונטש, כמובן, את דרכו הקודמת. ובכל זאת, הליסטוּת היתה מוכרת לו ולא פעם הסתייע בניסיונו ועזר לחבריו במקרי הצורך. כשנחטף רבי אמי בידי לסטים, והכול התייאשו מחייו, הופיע ריש לקיש. "אני יוצא להרוג או ליהרג, אחזיר את רבי אמי ואציל אותו מיד הלסטים", הודיע. תוך שהוא מסכן את נפשו הגיע אל הלסטים ודרש את שחרורו של רבי אמי. תמורתו הבטיח להם ברכה מפי רבי יוחנן: "בואו אצל הזקן שלנו והוא יתפלל עליכם". הלסטים באו אל רבי יוחנן. ברכתו היתה: "מה שרציתם לעשות לו יבוא עליכם". לא הספיקו להגיע לעיר אפיפסרוס עד שנהרגו כולם. (ירושלמי תרומות ספ"ח)
הגמרא מספרת גם על האירוע המצער שהביא לפטירתו. יום אחד נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מהי שעת גמר המלאכה של החרב לעניין קבלת טומאה. רבי יוחנן אמר: משעת הצירוף בכבשן. ריש לקיש אמר: משיצחצח אותה במים.
רבי יוחנן פנה אל ריש לקיש: "לסטאה בלסטיותיה ידע", בדבר הזה אתה יודע טוב ממני, בגלל עברך.
ריש לקיש: "מה הועלת לי? שם 'רבי' קראו לי, וכאן 'רבי' קראו לי!" לאמר, מה הועלת לי בהודאה כזאת לדברי? וכי בגלל העבר שלי בחבורת הלסטים אני יודע את זה? לא! למדתי את ההלכה הזאת קודם שנעשיתי לסטים, וכבר אז (כמו עכשיו) קראו לי "רבי", אלא ששכחתי מה שלמדתי!
רבי יוחנן נבהל מן הדברים ששמע. הוא הבין אותם כפשוטם: מה הועלת לי? אצל הלסטים קראו לי "רבי" וכאן בבית המדרש גם כן קוראים לי "רבי"! "האומנם לא הועלתי לך?" נפגע רבי יוחנן, "הועלתי לך בכך שקירבתיך תחת כנפי השכינה!".
רבי יוחנן נפגע מדבריו של ריש לקיש. ריש לקיש חלה. אשתו ביקשה מרבי יוחנן אחיה שלא יקפיד עליו ולא יעניש אותו, אך ללא הועיל. ריש לקיש נפטר. רבי יוחנן התאבל על פטירתו. הוא לא הצליח עוד ללמוד בלי ריש לקיש, ואחרי כשנה נפטר גם הוא. (בבא מציעא פד., תוס' ומהרש"א)
היכן אתה, בן לקיש?
זכה להיות חברותא של רבי יוחנן, והקשר ביניהם היה חזק. רבי יוחנן העיד על עצמו שאין הוא יכול ללמוד ללא חברו. לאחר שנפטר, רבי יוחנן זעק "היכן אתה, בן לקיש?" ואמר: "בן לקיש, כשהייתי אומר דבר - היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות, והייתי מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים, ומתוך כך השמועה מתבררת". (ב"מ פד.)
אדם תקיף ועשוי ללא חת היה ריש לקיש. אמר את דברו בלי לחשוש. פעם אחת לימד הלכה: "נשיא שחטא - מלקין אותו בבית דין של שלושה". שמע הנשיא וכעס. הוא שלח חיילים לתפוס את ריש לקיש, וריש לקיש ברח מפניהם. למחרת פגש הנשיא את רבי יוחנן בבית המדרש, ושאל אותו: "למה אין אדוני אומר לנו דברי תורה?" רבי יוחנן התחיל לטפח במחיאת כף ביד אחת. שאל הנשיא: "וכי ביד אחת מטפחים?!" אמר לו: "לא, אבל חסר לי ריש לקיש ובלעדיו אני כמו יד אחת". הנשיא התפייס וקבע עם רבי יוחנן שילכו אל ריש לקיש למחרת. כשפגשו אותו במקום שאליו ברח שאל אותו הנשיא: "מה ראית לומר הלכה זו?" ריש לקיש לא הפתיע: "ומה חשבתם? שבגלל פחד ויראה אמנע מלומר דברי ה' ותורתו?!" (ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה א)
אישיותו של רבי שמעון בן לקיש מיוחדת ויוצאת דופן והביוגרפיה שלו בלתי שגרתית. בתחילת דרכו למד ושנה, אחר כך פירש ועסק בליסטות, חזר ושנה ולמד ולימד. הלקח שהנחיל ריש לקיש לדורות - אין לדחות אבן אחר הנופל! יש דרך חזרה. דלתות בית המדרש של מטה ושל מעלה פתוחות לקבל שבים. בתשובה ובלימוד תורה עתיד השב להגדיל את סופו מתחילתו!
ונסיים בשמועה של ריש לקיש: אמר ריש לקיש : גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך: הא עוון מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני? והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה! - לא קשיא, כאן - מאהבה, כאן - מיראה. (יומא פו:)

"בזאת התורה" - איזו תורה?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"

הלכות קבלת שבת מוקדמת

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.

נדרים התרת חכם והפרת בעל
השיעור עוסק בהבדל היסודי בהלכות נדרים בין התרת חכם, שעוקר את הנדר מעיקרו (למפרע), לבין הפרת בעל, שחותכת ומבטלת אותו מכאן ולהבא. דרך ניתוח שיטת הרמב"ם, התוספות ומפרשים נוספים, השיעור מנתח את ההשלכות המעשיות של הבדל זה, כגון שאלת החיוב במלקות או הבאת קורבן חטאת.

לנתיבות ישראל התחלת הגאולה בעיני גדולי ישראל
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
הרב מביא את עמדותיהם של רבנים בולטים, כדוגמת הרב קלישר, הרב גוטמכר והגאון מווילנא, ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל והשאלה האם חזרת העם לארצו מהווה את "אתחלתא דגאולה". בנוסף, נידונות ההשקפות השונות סביב היחס לתנועה הציונית, והמעבר מציפייה פסיבית לעשייה מעשית הכוללת קניית אדמות ובניין הארץ.

מידות הראי"ה זיכוך האמונה ושבירת הקליפות
אמונה י"ג - י"ז
השיעור עוסק בכך שהאמונה האמיתית חייבת להתפתח בהתמדה ולהשתחרר מתפיסות ילדותיות, דמיוניות ושגויות המכונות "קליפות". תהליך הזיכוך הזה מתרחש לעיתים דווקא באמצעות תופעת הכפירה, שתפקידה ההכרחי הוא לנפץ את האמונות המעוותות הללו ולאפשר לאור האלוהי הטהור והבוגר להתגלות מחדש.







