ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

צרת הבת ומיטות הזהב ;">

בית מדרש אמונה וחסידות ארץ אגדה המאבק בין ה-2 ל-3 Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ח

צרת הבת ומיטות הזהב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל

המאמרים הקודמים דנו באגדת צָרַת-הַבָּת בתלמוד הירושלמי; והמאמר הנוכחי דן באגדת צָרַת-הַבָּת בתלמוד הבבלי (יבמות דף טז, א):
"בימי רבי דוסא בן הַרְכִּינָס התירו צָרַת-הַבָּת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים, מפני שחכם גדול היה, ועיניו קמו מלבוא לבית המדרש. אמרו מי ילך ויודיעו? אמר להן רבי יהושע: אני אלך. ואחריו מי? ר'' אלעזר בן עזריה. ואחריו מי? ר'' עקיבא. הלכו ועמדו על פתח ביתו. נכנסה שפחתו, אמרה לו: רבי, חכמי ישראל באין אצלך, אמר לה: יכנסו, ונכנסו. תְפָשׂוֹ לר'' יהושע והושיבהו על מטה של זהב . אמר לו (ר'' יהושע לרבי דוסא): רבי, אמור לתלמידך אחר וישב, אמר לו: מי הוא? ר'' אלעזר בן עזריה. אמר: ויש לו בן לעזריה חבירנו? קרא עליו המקרא הזה: ''נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם'', תְפָשׂוֹ והושיבו על מטה של זהב . אמר לו: רבי, אמור לתלמידך אחר וישב, אמר לו: ומי הוא? עקיבא בן יוסף. אמר לו: אתה הוא עקיבא בן יוסף, ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? שב, בני, שב, כמותך ירבו בישראל. התחילו מסבבים אותו בהלכות, עד שהגיעו לצָרַת-הַבָּת. אמרו לו: צָרַת-הַבָּת, מהו? אמר להן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל. הלכה כדברי מי? אמר להן: הלכה כבית הלל. אמרו לו, והלא משמך אמרו: הלכה כבית שמאי! אמר להם: ''דוסא'' שמעתם, או ''בן הַרְכִּינָס'' שמעתם? אמרו לו: חיי רבי, סתם שמענו. אמר להם: אח קטן יש לי, בְּכוֹר-שָׂטָן הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות, לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצָרַת-הַבָּת שהיא מותרת, אבל מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא, ואמר שלשה דברים: צָרַת-הַבָּת אסורה, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים. תנא: כשנכנסו, נכנסו בפתח אחד, כשיצאו, יצאו בשלשה פתחים. פגע בו (יונתן בן הַרְכִּינָס) בר'' עקיבא והקשה עליו את קושיותיו ור'' עקיבא עמד בפניו וענה לו. אמר לו: אתה הוא עקיבא, ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? אשריך שזכית לְשֵׁם ועדיין לא הגעת לרועי בקר! אמר לו ר'' עקיבא: ואפילו לרועי צאן! "

דין צָרַת-הַבָּת מתייחס לאדם שנשא שתי נשים ומת. בדרך כלל האח החי צריך לייבם (לשאת) את אחת האלמנות, או לחלוץ לה את נעלו ואז היא מותרת להינשא לשאר העולם. הייבום או החליצה שנעשה באישה האחת ישפיע גם על האישה השנייה (ה"צרה") וגם היא תהיה מותרת להינשא לשאר העולם. כאשר אחת משתי הנשים האלמנות היא בתו של האח החי, אסור לו לייבם אותה, שהרי בתו אסורה עליו באיסור ערווה; ו"הבת" פטורה הן מהייבום והן מהחליצה. ונחלקו בית הלל ובית שמאי מה דין האישה השניה שהיא ה"צרה" של ה"בת". בית שמאי סבורים שמותר לאח החי לייבם (לשאת) את צרת-הבת, ולכן צרת-הבת זקוקה לייבום או לחליצה. ובית הלל אוסרים עליו לייבם את צרת-הבת והם פוטרים אותה גם מן החליצה.
במעשה קיימים פרטים תמוהים:
א. ר'' דוסא מזהה את ר'' יהושע מייד כשהוא נכנס, ואם כך הראייה שלו היתה טובה יחסית לגילו. אלא שמן הסתם הוא התקשה לקרוא אותיות קטנות ללא זכוכית מגדלת; כפי שקורה אצל אנשים מבוגרים. ואם כך מדוע הוא לא בא לבית המדרש? והרי מרבית-ככל הלימוד באותה התקופה היה בעל-פה, ולר'' דוסא יש זכרון מעולה?!
ב. גם הביטוי "ועיניו קמו מלבוא לבית המדרש" - אומרת דרשני. קשיי ראיה מתוארים בלשון חז"ל בשורש כה"ה, 1 מדוע המעשה משתמש בלשון "קמו" שהיא לשון של התנ"ך 2 ?
ג. ר'' דוסא בן הַרְכִּינָס הכריח את ר'' יהושע ואת ר'' אלעזר בן עזריה לשבת על מיטות של זהב, מדוע הוא לא הכריח גם את ר'' עקיבא לשבת על מיטה כזו? והרי הוא מהלל ומשבח אותו?!
בנוסף לכך, בכתבי יד רבים מאוד 3 מופיע הכתיב הבא " תְפָשׂוֹ והושיבו על מטה של זהב". מדוע המעשה אינו מתאר את ההושבה בשימוש בכתיב הרגיל של חז"ל שהוא "תְּפָסוֹ"? מדוע הוא מתאר אותו בכתיב של התנ"ך "תְפָשׂוֹ"?
ד. סיומו של המעשה תמוה מאוד. מה השבח הגדול בכך שר'' עקיבא לא הגיע למעלת "רועי בקר" והרי האנשים הללו נחשבים לאנשים שאינם מכובדים?! 4

ועיניו קמו – מלבוא לבית המדרש
האגדה על ר'' דוסא בן הרכינס וצרת-הבת מופיעה בתלמוד הירושלמי בכמה שנויים. הרי"ף כתב בסוף הלכותיו למסכת עירובין, שהאמוראים שבתלמוד הבבלי היו בקיאים בתלמוד הירושלמי ובמשמעויות שלו יותר מאיתנו. ומעתה צריך להבין שאם אנו מוצאים שתי אגדות שמתארות את אותו האירוע, הרי שהפרטים הייחודיים שבאגדת הבבלי הם שנויים מכוונים. חל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il