ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דאגה עצמית ודאגה לכלל ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי נישואין וזוגיות הקשר הזוגי Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ט שבט תשס"ח

דאגה עצמית ודאגה לכלל


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

שאלה:
בעלי זומן לשירות מילואים. ביקשתי ממנו להגיש בקשה לדחיית השירות, ולת"ם, באמצעות מקום עבודתו, אך הוא טוען, שהוא מרגיש חובה לשרת, ואינו רוצה להגיש את הבקשה. קשה לי עם זה, כי אני מרגישה שהוא דואג לאחרים ואינו דואג לאשתו ולילדיו. בנוסף, הוא אמור לשבת במקום מסוכן, ואני חוששת ממה שעלול חלילה להתרחש. גם בפחד שלי הוא לא מתחשב. אשמח לשמוע חוות דעתך.

תשובה:
בכל אירוע בחיינו, אנחנו חייבים לשים לב למחשבותינו ותגובותינו, מניין הם נובעות, מהו הכח הגורם לנו לחשוב כך. ידועים דברי בעל חובת הלבבות, בתחילת שער עבודת האלוקים, שם הוא מונה חמש צורות בהן אדם מיטיב לחברו: כאב המיטיב לבנו, חבר לחברו, עשיר לעני וכו'. לדבריו, את כל הטובות הללו, עושה האדם בעיקר לטובת עצמו. למשל, עשיר המסייע לעני, הוא כדי לקבל שכר שמים עבור מעשהו הטוב. אם כן, הוא חושב על עצמו יותר מאשר על העני. כמובן, שאנו צריכים להשתחרר ממחשבות כאלה, ולנסות לנתח באופן אובייקטיבי את המציאות, כדי לקבל החלטות נכונות.
ומכאן לדילמה שלך: יציאה למילואים היא ודאי מעשה קדוש ומצוה גדולה של הגנה והגנה על עם ישראל ועל ארצו. ברור שללא חיילים, בשירות סדיר ובשירות מילואים, לא היתה יכולה מדינת ישראל להמשיך ולהתקיים, מפני אויבינו הקמים עלינו. למרות הקושי שלך, טוב תעשי אם תתחרי איתו ברצונותיו, נסי להבין מה עומד מאחורי רצונו. הרי ברור שהוא מעוניין לצאת לשם שמים, וכי מה חסר לו בביתו, שיגרום לו לרצות לברוח לשירות מילואים. בנוסף על המחשבה האידיאלית, ודאי יש שמחה מיוחדת במפגש עם ידידים ותיקים, אשר רק בשירות פוגשים בהם. ייתכן שמצטרפת אצל בעלך גם מחשבה של 'מה יאמרו עליי החברים אם אתחמק מהשירות'. כל זאת חייב להיות לנגד עינייך כאשר את באה לברר את הרגשתך. ברור שאם את חושבת על עצמך, הדרך הטובה היא להיפטר משירות זה. כך קל יותר הטיפול בילדים, אין צורך לדאוג ולחשוש לגורלו של הבעל וכו' וכו'. למסקנה הברורה, שוודאי יש לאפשר לו לצאת לשירות, כאמור, בראש ובראשונה מצד המצוה והחובה אשר בכך, ונוסף, מחמת רצונו לחדש את הקשר עם חבריו, שגם זה רצון חיובי. מתוך כך, תבוא ההבנה, שרצונו לצאת לשירות דוקא מתוך דאגה לאשתו ולילדיכם, ולא מפני שלא אכפת לו מכם.
ולעניין הפחד שלך, מתוך חשש מה יארע לו חלילה. אין ספק שכל יציאה למילואים יש בה סיכון, והפחד הוא תוצאה הגיונית וטבעית ממצב זה. כאשר אדם מפחד ממשהו אמיתי, טעות לומר לו אל תפחד. שהרי באמת יש סיבה ובסיס לפחד. מה שאת צריכה לומר לעצמך הוא: למרות שיש מקום לחשוש, לא ייתכן שהפחד יקבע לי את סדרי יומי, ויכתיב לי כיצד להתנהג. גם צנחן הצונח ממטוס בגובה רב, ודאי יש בליבו פחד בעת הקפיצה. אולם, הוא אינו נותן לפחד להיות נר לרגלו, ועל פיו יישק דבר. גם את, דעי שמותר לך לפחד וגם להתפלל לשלומו של בעלך, אך אל תתני לפחד לנהל את חייך.
ולסיום, ברצוני להביא בפנייך משל אשר התפרסם לפני שנים רבות באחד העיתונים:
שתי ימות יש בארץ ישראל, ים כינרת וים המלח. ים כינרת מימיו מתוקים, מלא חיים ופריחה. ים המלח לעומתו הוא ים המוות. ומדוע? מפני שים כינרת מקבל את מימיו מהצפון, ואינו שומר אותם לעצמו, אלא ממשיכים דרומה, להוסיף חיים בכל מקום. ים המלח לעומתו, שומר הכל לעצמו, ולכן הוא ים המוות. נזכה כולנו להיות כדוגמת ים כינרת.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il