קריעת ים סוף

בקריעת ים סוף למדו ישראל לדעת שהרוח מנצחת את החומר, שהקודש שולט בחול.
ישראל עם קדוש ההולך לעשות רצון ד' - אין דבר שיכול לעכב בעדם. בהגיעם אל הים אין הים עומד בפניהם אלא הים ראה וינוס. הים נבקע וישראל עוברים בחרבה, כי הרוח חזקה וגוברת על החומר, הקדושה מנצחת את החול.
אמרו חז"ל, מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי. יחזקאל ראה מראה נבואה נפלא, מעשה מרכבה. ישראל ראו על הים מראות נבואה עוד יותר גדולים מהמראה שראה יחזקאל. ישראל ראו על הים את הגבורה האלקית בכל תפארתה. יחזקאל רואה מראות עליונים שמימיים ושם למעלה למעלה כוחות גדולים ואדירים מלאכי מרום צבאות הקודש, חיות ושרפים, כוחות אדירים לאין ערוך יותר ממה שיש בארץ, וכולם עומדים באימה וביראה לעשות רצון קונם.
ישראל על הים ראו יותר מזה. בנס של קריעת ים סוף הם ראו את היד הגדולה האלקית, הם ראו את הגבורה העליונה למעלה למעלה מכל מה שראו הנביאים. הם ראו בפועל את יד ד' המנהלת ושולטת בטבע, המהפכת ים ליבשה ויבשה לים. כל הטבע כולו הוא כחומר ביד היוצר אשר ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. הם ראו בפועל ממש איך שרבש"ע שולט בכל.
לעומת יחזקאל אשר ראה בכח את הגדולה, אבל בסוף היו אז ישראל בגלות, ישראל על הים ראו בפועל את הגדולה האלקית.
הכרה זו לימדה את עם ישראל להסתכל בפרופורציה נכונה על המציאות. הם למדו לדעת מה עיקר ומה טפל, כמה גדולה היא הרוח האלקית וכמה קטן הוא הטבע החומרי. מכאן הם למדו כמה מרכזית היא הנשמה האלקית שבאדם לעומת הגוף החומרי. תמיד הרוח מנצחת את החומר. הם למדו להכיר כמה מוטעה הוא המבט הטבעי בעיני בשר שרואה את הגוף ואינו רואה את הנשמה, אינו יודע להעריך את ערכה ואת נצחיותה.
וגם אם נראה לפעמים שהשאיפות הרוחניות נדחות מפני השאיפות הגשמיות ונראה כאילו אנשי החול הם המובילים ואנשי הקודש נדחים כביכול מפניהם, כל זה נראה רק למראית העין החיצונית המוטעית. אך באמת הקודש תמיד מנצח.
גם בגלות מצרים, המבט החיצוני המוטעה הראה שכביכול ישראל משועבדים למצרים, החול שולט על הקודש. אך אח"כ התברר למפרע שהקודש הוא השולט על החול וישראל יוצאים ביד רמה והים נבקע לפניהם.
ואחרית כראשית, כך עתיד להיות, שיתברר למפרע שתמיד תמיד הרוח היא המנהיגה, היא המנצחת. כל זאת יתגלה בגאולת ישראל השלמה. מי שעיניו בראשו הוא רואה את זה גם בהווה ומגשים זאת בפועל בחייו האישיים.